עכשיו 19/01/17 10:47

פורסם: 19/01/11 16:43 ע"י byrdparis


Heartplay - Charlie Haden & Antonio Forcione



heart.jpg



בהגיעו לגיל 70, צ'ארלי היידן מוציא אלבום דואט , שוב עם גיטריסט.
הפעם עם אנטוניו פורסיונה האיטלקי.
למרות שזהו לא אלבום חדש חדש, אלא מ 2007. מצאתי שאולי יעניין את חלקכם.
מוסיקה ענוגה, שקטה לא מאתגרת תאים אפורים, אלא זורמת על מי מנוחות ונותנת דרור
לזוג נגנים, מוסיקאים מוכשרים מאד - להציג את משנתם באופן מקסים.

האלבום ''HEARTPLAY הוא אלבום מקסים ביופיו עם סאונד חמים, נקי ושקוף. שבתוכו משולבים
זוג נגנים וכלי נגינה שמשלימים אחד את השני ומככבים כל אחד לכשעצמו.
צ'ארלי היידן המבוגר שמנגן, מקליט וחי ג'אז כבר 50 שנה, עוד מימי אורנט קולמן ועד אלבומי דואט בהפקות
מהוקצעות\אודיופיליות משהו, שהמפורסם ביניהם הוא עם פאט מת'יני. שאליו ללא ברירה נשווה את זה שפה לפנינו.
מקליט אלבום מוסיקאלי גם אם לא הכי מקורי בעולם, יחד עם הגיטריסט המצוין אנטוניו פורסיונה.

האלבום מוקלט תחת הלייבל NAIM שכמו תמיד, מפיק מוסיקה עם סאונד שקוף, נקי ומאוזן מאד.
בדיוק ובהתאמה מלאה לכלים של המוזיקאים שמקליטים פה ב heartplay.
באלבום אפשר למצוא בסה"כ שמונה קטעי מוסיקה, שבעקרון מחולק לשניים. ארבעה קטעים פרי עטו של
פורסיונה. בדרך כלל פנינים מלודיים קצרים, עם עבודת גיטרה מקסימה וחלקה מאצבעותיו של אנטוניו
ואקורדים גדולים מצד היידן עם עומק מבס אינטימי משהו. וחצי שני (פחות אחד) באחריות הקומפוזיציה
של היידן. "הבעיה" שלי היא; שהוא תמיד מביא את אותם הקטעים ומשחק עליהם.
פה אנו רואים שוב כאמור את 'הטחונים' שלו, ""Las Pasionaria" "Silence" "For Turiya
שאותם הוא מנגן בכל ארוע. כמובן שהוא מבצע אותם קצת אחרת, האילתורים באלבום שונים, אך עומדים
על אותן גרעין כמו תמיד והעזרה של אנטוניו במזל מביאה את הריח לכיוון טיפה שונה עם ההשראה שלו כמובן.
בסופו של דבר, אלו הקטעים הארוכים והג'אזיים יותר באלבום, שמביאים גם סולו בס אחדים מיידי
היידן ואילתורים מלודיים מכובדים ביותר (מצאתי שהם הקטעים המושכים באלבום לטעמי)
פורסיונה מצטרף אל היידן כאילו הקטעים נכתבו איתו יחד, כמו גם להפך.
נשמע שהיידן ליווה את לחניו של פורסיונה מימים ימימה והתחושה הנהדרת שהוא מוסיף לגיטרה
הספרדית שלו מקסימה.

האלבום זורם כאמור עם סאונד מצוין והלחנים מרגשים ועדינים מאד. אין מנוס מלהשוות אותו לאלבום של
היידן ומת'יני שיצא לפני כן ובנוסף אפשר גם להוסיף להשוואה את אלבום הדואט האחרון שהיידן כיכב בו,
יחד עם ג'ארט.
האלבום הזה מציג מוסיקאליות ועדינות כמו ב'מעבר לשמי מיזורי' עם מת'יני, אך אין את הבס המוגזם
ואת כמות הריברב שקיבלנו שם בהפקה. פה הכול הרבה יותר מאוזן ואינטימי. הכלים מוקלטים קרוב
מאד אמנם, אך הם נקיים ממניפולציה אולפנית כמעט. פה זה דווקא דומה יותר להפקה של ECM עם ג'ארט.
למרות הריברב שנמצא שם הרבה יותר – אופייני ללייבל.
קטעי המוסיקה מושפעים המון מכיוון אתני שמביא פורסיונה וגישה ג'אזית שמכניס היידן.
שניהם מהוקצעים ונינוחים מאד, משהו שדיברנו עליו גם באלבום עם ג'ארט. הם יודעים מה הם שווים
והם מוכשרים מאד, אין יותר פירוטכניקה ווירטואוזיות לשמה, אלא נגינה נטולת אגו כדי ליצור מוסיקה מהנה
וזהו.
אלבום מקסים, לשעות הלילה המאוחרות, בעיקר כדי להירגע מכל המאהלר שאני שומע במשך היום ;)

אביעד.




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות