אחד הדברים שמבינים (ואני התפעלתי ממנו במיוחד) ישר שנכנסים לחדר,
שהמציגים התייחסו לטיפול האקוסטי באופן רציני. לא פחות מהסט אפ האלקטרוני עצמו.
פאנלים ייעודיים פוזרו בכל החדר בצורה מאסיבית ביותר, לאורך הקירות
ולרוחבם שכללו בליעה ודפיוזינג לסירוגין.
בדיעבד בכלל לא ציפיתי שהחדרים הללו יהיו מושלמים מהבחינה הזו, בטח לא בכמה ימים שיש למציגים זמן להתכונן לבואנו. אך היו חדרים שהשקיעו בכך הרבה יותר מהאחרים והסאונד בהם ניכר והיה בדרך כלל (לטעמי) טוב יותר, או לפחות מגובש הרבה יותר.
המארחים של חדר זה היו חברת הפטיפונים ברינקמן (Brinkmann) כאשר המקורות היחידים שהשמיעו מוסיקה בחדר זה היו; זוג פטפונים של החברה.
דגם הדגל שלהם – הבאלאנס (Balance) והשני שמהווה את האנטרי לוול (Oasis)
והחדש למעשה שיצא מביתם.
תמכו בהם אלקטרוניקה מבתים נחשבים לא פחות.
בתחום ההגברה, הגיעו ועלו חברת אסתטיקס (Aestetix) עם מונו בלוקים מדגם אטלס וקדם מגבר מהסדרות הגבוהות ביותר כמובן.
הפונו סטיג' היה כמובן מבית ברינקמן. שהראו לא מעט ציוד אלקטרוני בתצוגה סטטית גם כן.
כל אלה הניעו את הרמקול החדש ביותר מחברת ונדרסטיין (Vandersteen) ה-מודל 7.
זהו רמקול חצי אקטיבי, כאשר בבסיסו נמצא סאב מוגבר (400w) בקוטר 12 אינצ'.
שמלבדו ברמקול עוד שלושה דרייברים שונים. וופר (7"), מיד (4.5") וטוויטר (בעיקר סקאן ספיק).
כל אלה בשילוב עם פטנטים רשומים של החברה עצמה.
מגנט אלינקו למיד רינג', מרכבים חצי פתוחים ועוד פיתוחים כאלו ואחרים כולל התיבה המיוחדת.
{האתר אפילו לא עודכן באופן מלא על ה7 וגם בתערוכה קיבלנו מן דף מודפס על הרמקול, שלא נכלל עדיין בקטלוג הרשמי שלהם}.
הכבילה ד"א הייתה של חברנו ג'ו קובאלה
(KUBALA SOSNA)..
הסט אפ ניגן כאמור אך ורק ממקורות אנאלוגיים. הבאלנס היה הראשון שהדגים כאשר נכנסנו,
קטעים קלאסים לכינור וגם ג'אז טיפוסי, טריו וקווארטטים שמענו בחדר זה, אם אני זוכר נכון.
היינו לא מעט זמן בחדר הזה ולא בכדי.
הוא הרשים אותי בעיקר בשל העדר הבעיות שהיו נחלתם של המון חדרים אחרים בתערוכה.
גלים עומדים ובעיות הדהוד לא היו בו במפתיע. הפרזנטציה הייתה קדמית שהבילחה מבין הרמקולים ושקופה מאד.
הבס היה בעל משקל יפה מאד ואחיד לכל האורך ובכל קטע מוסיקה שניגן דרך הסט אפ.
הבאלנס כאמור הציג סאונד מלא, יציב ועם קצב מעולה וללא בעיות באוברטונים, סיבילנס, או מחלות אנאלוגיות אחרות שיכולות לצוץ מסט אפים פשוטים או אף "טובים" יותר.
הזרוע והראש שניגנו יחד עם פטיפון הדגל של ברינקמן היו מחברת EMT המוערכת
.
לאחר אחד קטעי המוסיקה שהסתיימו, המציג הגיח מאחור עם תקליט נוסף שאותו הוא הניח דווקא על הפטיפון הפשוט יותר של החברה (OASIS).
אך עד שהצלחנו להקשיב לקטע המדובר, היה צורך להתחיל אותו שלוש, או ארבע פעמים.
בשל מהירות שלא התאימה לתקליט.
או שהייתה מהירה מידי, או איטית מידי.
אחרי חקירת הבעיה באופן מלא על ידם ואיזון המהירות, הצלחנו להאזין לקטע במלואו.
הוא היה טראק אקאפללה של מקהלת גברים, ששרה יותר ג'יבריש משיר של ממש.
קטע מוסיקאלי טיפוסי להדגמת מערכות בתערוכות כאלו ואחרות וממש לא מוצלח לטעמי.
למרות שאת "איכויות" הסאונד אפשר להבין חיש מהר (וכנראה שבגלל זה שמו אותו).
הוא היה ארטיקולארי ומהיר מאד, הגבוהים היו מפורטים וכך גם הבס האדוק שהיה באיזון
כמעט מושלם עם היתר. לא ממש מרגש ודי סתמי, אך את הרעיון הכללי על הסאונד קיבלנו.
החדר היה טוב, בהשוואה כללית ללא מעט חדרים שבקרנו בהם בתערוכה. יחד עם מוסיקה טובה וללא SHOW OFF פלסטי מלאכותי הוא ייצג את מגוון החדרים היותר טובים בתערוכה.
א.
