עכשיו 18/07/18 06:04

פורסם: 05/10/09 17:58 ע"י Byrdio


Brahms - The Four Symphonies - Rattle


על ארבעה עמודי תווך עומדת המוסיקה בתקופה הרומנטית.
אלה שיכולים בקלות להכיל את כל השפעות התקופה, האמוציות והחוקים - השבורים, המסורתיים, החדשים והישנים של המוסיקה הקלאסית מהמאה.

קרנות אלו הן ארבע הסימפוניות של בראהמס.

תמונה


למלחין האוסטרו גרמני הזה, לקח כ 15 שנה לסיים את הסימפוניה הראשונה שלו מאז השרבוט הראשון שהחל ב 1854. לא הרבה לאחר ניסיון התאבדותו של רוברט שומן, ידידו המלחין.
היו כאלה, (בעיקר בראהמס בעצמו) שהגדילו וכתבו שעד קונצרט הבכורה שהיה ב 1876, המלחין עוד הפך בה ושינה. כך שפער השנים לסיומה המוחלט עלה ל 21 שנים (הרמת גבה).
זהו זמן רב ואולי הארוך ביותר, שמלחין במעמד כזה מסיים עבודה חשובה כל כך.
על הסיבות מדוע לקח לבראהמס זמן כל כך ממושך, יש כתובים רבים. אגדות, סיפורים, הנחות
ופלפולים למיניהם. אחת הדעות הרווחות בעניין היא - מותו של ידידו שומן כאמור.

הנטייה של המבקרים והקרובים אליו, להשוות את יצירותיו - ליצירותיו הגדולות של בטהובן הייתה רבה.
עד כדי כך שהמבקרים קראו לסימפוניה הראשונה של בראהמס, "העשירית" (רמז להמשכיות הזרם שבטהובן הנחיל ביצירותיו).
ברור שבראהמס התעצבן על ההקבלה. למרות שחש גאווה מסוימת, בעוד שהדמיון נוכח שם ללא ספק ואף יותר מכך.
חלק מהנושאים ואפילו דפוסי ההלחנה לראשונה, דומים מאד לנושאים מתוך "התשיעית" ובהמשך בסימפוניות האחרות, אפשר למצוא דפוסי בטהובן מובהקים. מהחמישית, מהשישית ומהשלישית שלו.

לאחרונה, סיר סיימון ראטל הוציא עם התזמורת שהוא בראשה, עד שנת 2020 (כנראה) ברלין, את מכלול הסימפוניות של בראהמס בהקלטה מבית EMI ב- שלושה דיסקים.
את מכלול היצירות האלו, יש לי בכמה ביצועים. בדיסקים וגם בתקליטים לרוב.
ברנשטיין, קאראיאן (Karajan), אבאדו, בוהם וטוסקניני - To name a few.
המכלול האחרון של ראטל הפתיע אותי לטובה. באיכות הביצוע מצידו ולדעתי מצד אחת התזמורות הטובות בעולם כיום ומאיכות ההקלטה ש EMI הצליחה לבצע מההיכל המחומש.

תמונה


כבר סיפרתי בעבר וזהו לא סוד, שבשנים האחרונות אני נוטה ליהנות הרבה יותר מיצירות אהובות שהן מוקלטות היטב. גם אם הביצועים קצת פחות מרשימים מדור הזהב למשל (טוסקניני .?!) אני אעדיף להאזין להם באופן אוהד במיוחד. לעומת החוויה המקרקשת, המפצפצת והעכורה מן הסתם אך העילאית מבחינה ארטיקולארית.

ארבע היצירות הללו הם כאמור גרנדיוזיות בגודלן, במלודיות הנפלאה שבראהמס הועיל לשפוך לתוכן ולזוויות המקסימות שהוא כתב בהן בחייו כמלחין אדיר.
כל אחת מהסימפוניות מתוך הארבע יכולה לשאוב דפים רבים של סקירה אודותיה בלבד.
התלבטתי איפה, האם לחלק את הכתבה ולכתוב כל כך הרבה על כל אחת ואחת, - ניתוח מעמיק של היצירה. מבחינת המלחין, ההיסטוריה הקשורה בה, התזמור וכן מבחינת הביצוע החדש של ראטל והזווית שלו בחבילה הכוללת.
אך בהנחה שלא כולם ירצו לקרוא דפים, על גבי דפים, של סקירה המחולקת לפרקים. שבתוכה שלל ניתוחים מוסיקאליים מעמיקים, על כל תו ותו ביצירות,
החלטתי לבסוף לכתוב משהו קצר יריעה (יחסית), קולע יותר ולתת לכם להאזין ליצירות הללו ולבסוף ליהנות מהתמונה השלמה ולא מניתוח אוסף הנקודות המתישות הכתובות על דפי הפרטיטורה.
אך עדיין, חטאתי והסקירה נהייתה די ארוכה. איתכם הסליחה.

בראהמס כתב את ארבע הסימפוניות שלו כשהוא מוציא את הראשונה זמן די מאוחר בקריירה המתפתחת שלו כאמור.
הוא כבר באותה התקופה היה מלחין מוערך מאד והראשונה היוותה הצלחה אדירה מייד אחרי הפרמיירה שלה. מה שלא גרם להפתעה גדולה אצל בראהמס ולא אצל מבקריו שפוקדים את אולמות הקונצרטים לשמוע את יצירותיו. היא התזזיתית ביותר מבין הארבע וכתיבתה היית כנראה האמוציונאלית והקשה ביותר למלחין.

תמונה


סיימון ראטל והתזמורת הברלינאית מעלים זאת מהביצוע ולא בכדי.
היצירה בהחלט נשמעת אחוזת טירוף וסוערת במיוחד.
היא מתחילה דווקא במפתח מינורי שגורם להרגשת כבדות ואפרפרות. אך עם תנועה לעבר התפרצות די קרובה. את שאר התנועות ביצירה, השנייה האיטית, השלישית והאחרונה (שהיא דווקא על איזון איטי גם כן) הוא כתב במפתחות מג'ורים דווקא. עם פינאלה אשר מעידה עליו ללא שום צל של ספק, שהוא אכן ממשיך הדרך של בטהובן.
חיבתו של ראטל בירידה לפרטים, ניכרת גם פה ועל גבי כל הסימפוניות הנוספות. עד שלפעמים נראה שהוא אולי שוכח לתת קצת תשומת לב נוספת לדינאמיקה שתוביל לרגש מיוחד ובעל מעוף מעבר לסטנדרטי.
אך בהיפוך מוחלט לנאמר כרגע, פרטיו הם אלה שמחדירים במאזין את הפסיעה על כל שעל ואת שינויי המזג שבראהמס ניסה להביא בכל תיבה ותיבה ביצירות.

בסימפוניה השנייה "פעימות הלב" המרכזיות חשובות לאין ערוך, לזרימת היצירה על גבי ארבע התנועות.
ראטל מאוזן מאד, אולי מאוזן מידי לפעמים. יחד עם הטכניות הבלתי מתפשרת של התזמורת הברלינאית, המוסיקה מקבלת אנרגיה מדהימה והתחושה היא של ביצוע מאד חזק ויציב בטונאליות הכללית.

תמונה


השנייה היא ללא ספק אחת המוצלחות מבין הארבע למרות שלי אישית קשה מאד לבחור מביניהם.
את האמת, שממש לא צריך. יש "רק" ארבע. כולן כל כך טובות ושונות. כך שאפשר לאהוב את כולן באותה המידה.
את הסימפוניה השנייה בראהמס כתב בשנה אחת. מייד לאחר שראה שהראשונה הצליחה כל כך ואת תגובותיהם של אלו שהטרידו אותו בעניין של כמות הזמן שנדרשה לו לכתוב אותה.

מבנה ארבע היצירות דומה מאד אחת לשנייה. כאשר בשנייה התנועות הן:
Allegro non troppo
Adagio non troppo
Allegretto grazioso
Allegro con spirito
את הנושאים המרכזים הוא כבר מציג בתנועה הראשונה, בעזרת הקשתנים ברג'יסטר הנמוך ולאחריהם כניסת הנשפנים, ממתכת ומעץ.
ראטל שומר כאן על היציבות ועל המלודיה ששומעים כבר מהתיבות הראשונות.
את האקספוזיציה ראטל לא מכפיל כפי שכמה מהמבצעים עושים בביצוע היצירה הזו והוא ממשיך הלאה בפרטיטורה אל סימון ה"קודה".

המון מהתנועות שבראהמס כתב בסימפוניות שלו, הם עם ייחודיות עמוקה ודי חשוכה בהוויה המוסיקאלית הרגשית שלהן. לא מעט מהטמפו של התנועות, מכל ארבעת הסימפוניות. הוא על הצד העדין והאיטי של סקאלת המהירויות במוסיקה הקלאסית.
לא מעט מעבודתו של ראטל הייתה לעצור את האש שיש בו ובאצבעותיו בדרך כלל ולהעכיר קצת את הסאונד המאוד בהיר של התזמורת ושל הגישה שלו בניצוח על היצירות.
כל זאת לאחר שידוע שבראהמס כתב את הסימפוניה השנייה בזמן שהותו באלפים בחופשה. שמשם שאב השראה רבה למלודיה המקסימה עבור היצירה המופלאה הזו.
ראטל ללא ספק ידע זאת והצליח לאזן את שתי זוויות הגישה בסימפוניה. את כלי הנשיפה ממתכת הוא "מחשיך" טיפה עבור הגישה האפורה והמדוכאת, השכיחה אצל בראהמס למול הסאונד ה"חי" שהוא הוציא מסקציות הקשתנים עבור ההשראות של השנייה.

משם אנו קופצים הישר לשלישית.
מבחינתי, היא כנראה הטובה והיפה מכולם. תנועת האדג'יו ממנה, היא כנראה התנועה המפורסמת ביותר מכל הסימפוניות של בראהמס גם יחד.
רבים משווים את השלישית של בראהמס ללא אחרת מאשר השלישית של בטהובן (אלא מה) היא "הארויקה" שלו ללא ספק.

בראהמס כתב אותה כ 5 שנים לאחר השנייה והוא כבר בן 50, רווק ומאושר מחייו.
באותה התקופה ידידו הטוב ביותר יואכים הכנר והוא, כותבים את אחת הסונטות היפות ביותר לכינור וממשיכים להתחבט בסימפוניה השלישית שהנושא שלה עומד על טהרת התווים החוזרים A-F-A "חופשי אך מאושר" (תרגום מגרמנית -ר"ת).
ביצירה הזו, בראהמס מוביל בשזירה כמעט מושלמת לכל אורכה, את המוטו שלו ומשתמש בשלושה תווים חוזרים (כפי שהוא עושה לא מעט ביצירותיו ובסימפוניות בעיקר) בנושאים שלו על פני היצירה.
ראטל לקח את הסימפוניה השלישית שהיא גם הקצרה ביותר מכולן, כפרויקט מיוחד ונשמע שהיא אולי הקרובה אליו ביותר.
פתיחת היצירה היא הקשה מכל האחרות וראטל צלח אותה יחד עם התזמורת די בקלות. את הנושא שמוצג כמה תיבות לאחר מכן הם מעלים אט אט אך הייתי מעדיף שיעשו זאת עם חיות נוספת וימריאו למקום הרבה יותר גבוה.
המסתוריות, האימפקט והצבעים המדהימים שיש ביצירה הזו, את כולן ראטל מצליח להעביר בקלות יחסית, לאחר שכנראה למד אותה היטב יחד עם התזמורת ולבדו. עד שהגיע לגישה הנכונה ביותר לידי ביצוע. המלודיה המדהימה שיש ביצירה הזו מובילה את המאזין מצד לצד ולאדישות אין מקום כאן.
לא פעם מצאתי את עצמי מנופף בידיי (או בשרביט הניצוח האלמותי שלי), או עוצם את עיני בגין השתאות נפש למשמע תיבות כאלו ואחרות המתנגנות בחרישיות וברגש עצום.

תמונה


משם אל הסוף, הרביעית והאחרונה שלוקחת דיסק משלה.
היא נחשבת ליצירה הגדולה ביותר, הגראנד סימפוניה שלו! או "המגנום אופוס" כפי שהיא נקראת על ידי רבים.
בראהמס כתב אותה כמעט על סולם אחיד (E major) עם שינויים למפתח מינורי מידי פעם לפעם.
הוא השתמש בכל הלהיטות והניסיון שלו, בכדי להעביר בה את מלוא האימפקט והגוונים שזרמו מכל הסימפוניות יחד. למרות שהיא הפחות מתוחכמת (נתון למחלוקות!) ונוטה למלודיות קיטיצ'ית נשפכת מצד לצד. אני מחבב אותה מאד והיא ללא ספק כנראה זאת שהמנצחים, תזמורות וקהל המאזינים אוהבים מאד גם כן. כל אחד מעמדתו.
שלוש מתוך ארבע התנועות כתובות עם סימון לטמפו אלגרו (Allegro).. זהו טמפו במהירות בינונית בסקאלת המהירויות בז'אנר הקלאסי ובכל סימפוניה מתוך הארבע של בראהמס יש לפחות שתי תנועות באותה המהירות (עם שינויים קלים בתחום המהירות עצמה). המהירויות האחרות שהמלחין משתמש בסימפוניה הזו ספציפית ובשלושת הקודמות הם קצת יותר אטיות, "אדאג'יו" (איטי) ו "אנדאנטה" (מוגדר כ – "קצב פסיעה") כאשר האיטיות הן בדרך כלל מלודיות מאד או מסתוריות ואפלות. אלה שמשרות עצבות ורגש משתפך בעוצמה מפעם לפעם.

תמונה


בראהמס אם הוא התכוון לכך או לא. ייצר את הרביעית שלו בדמותן של סימפוניות בטהובן כמעט באופן מוחלט. במשך כל ההאזנה, אסוציאציות רבות מתנגשות אחת בשנייה בהמשך לכך.
ראטל לפני כמה שנים, סיים את המכלול שלו לסימפוניות של בטהובן והאזנה לרביעית במכלול בראהמס, מחזירה אותי באופן כמעט מושלם לתחושה שקיבלתי מהמכלול הקודם.
ניצוצות לכל עבר ושימוש מוחלט באש הבוערת בליבו של ראטל בכל עת.
מה שיפה כל כך, שהמנצח הזה מתפתח ועולה ברמה בכל יצירה שהוא כמעט תוקף ברפרטואר שלו.
למרות, שלמעשה אי אפשר לצפות מאף מנצח לייצר שלמות בכל יצירה ויצירה שהוא מוציא לאור או מבצע בחי, באולמות הקונצרטים.
ביצירה הזו יש שני נושאים עיקריים שמתחרים ובעלי קונטרסט בכל ארבעת התנועות.
ראטל הצליח לגלוש ביניהם בנחת ומבצע אחת במסתוריות ואת השנייה במרץ סוער.

השימוש בכלים רבים, מביאים את היצירה הזו להישמע המלאה והנפוחה ביותר מכל הארבע.
הרגש והדרמטיות שהיא מקרינה החוצה, מעורר ביותר.
אך לצד קרנות צרפתיות, קונטרבסון, טרומבונים, חצוצרות ועוד ועוד ברשימת הכלים המומלצים בתזמורת להפקת היצירה שכתב בראהמס. יש שימוש למשל במשולש, בתנועה השלישית. מה שמצביע שוב על יצירת קונטראסט בתזמור. השימוש בו מעולה ובעל נוכחות מקסימה בביצוע ראטל והברלינאים.
המנצח ניגש לתנועה השנייה באופן מאוזן ומוצלח במיוחד.
Andante Moderato היא סימן לטמפו שלא כל מנצח מצליח להעביר בהצלחה מרובה. העדינות בגישה והשליטה בתזמורת חייבת להיות עילאית ממש. בכל זאת, יש הרגשה מסוימת שאת התנועה הזו ראטל עושה איטי מידי, בהשוואה למנצחים האחרים כמובן.
הסתכלות מהירה בזמן הרשום על האלבומים בביצועים אחרים, הביא למסקנה שראטל מוסיף כמעט דקה לתנועה הזו בממוצע.
זהו לא דבר שיש לשלול או להלל. אלא רק "לטעום" ולהחליט האם זה מתאים להלך הרוח שהמנצח מעביר את היצירה כולה.
ספציפית לרביעית של בראהמס לדעתי ראטל הגדיל לעשות כן. מכיוון שיש בה להט וסערת רגשות מטורפת בכל מקרה. קצת זמן למנוחה ועדינות, היוותה פה תוספת מבורכת .

תמונה


לסיכום,
אז איך בכל זאת מסכמים מכלול כזה של ארבע יצירות כל כך חשובות, גרנדיוזיות כמעט בגודלן באופן רגשי, עם חשיבות אפית ממש ?!
אפשר רק לנסות.

המכלול שהוציא סיר סימון ראטל, יחד עם התזמורת הברלינאית תחת חסותם של חברת התקליטים EMI הוא ללא ספק הישג מרשים. הן ללייבל והן למנצח הנהדר הזה, שלקח על עצמו את משרת כל המשרות.
להיות בראשה של ה-תזמורת כיום (לדעתי) – הפילהרמונית ברלין.
השינויים שעברו בתזמורת יחד עם השינויים וההתפתחות שחלה בראטל מרשימים ביותר וכנראה היו אמורים לקרות עם הזמן והקידמה.
היצירות הללו שאמורות להיות בדמם של המוסיקאים היושבים בשורות התזמורת ברלין, מנוגנות באופן וירטואוזי ומעורר, ועל כך אין עוררין ואי אפשר לקחת זאת מהם בשום שלב.
גם האש הבוערת בקרבו של ראטל עוזרת לפרזנטציה הכללית ובכלל - התחושה שראטל, לקח את המכלול הנ"ל בצורה רצינית. מצד אחד עם המון לימוד עצמי וחשיבה על הגישות השונות ומצד שני ברעננות בלתי נתפסת ובמודרניזם שקצת הבהיל בהתחלה, אך לבסוף התברר כניצוץ נהדר כתוספת.

תמונה


מבחינת הסאונד (חייבים לא ?) ההקלטות נשמעות לא רע בכלל ויש תחושה של עבודת הקלטה, מיקרופונים ומיקס מן המעלה הראשונה.
אך עם סייג כמעט יחיד. יש תחושה מפעם לפעם של עומס מסוים אולי ממיקס "קרוב" מידי לתזמורת.
ניתן להניח שטכנאי ההקלטה שהעמידו את שלל המיקרופונים באולם, עוד לא עלו על האקוסטיקה המיוחדת שבהיכל המפורסם בברלין ופיצו קצת בעריכה, קשתנים בעיקר.
האספקט הזה הוא די זניח, אך זאת התחושה הכללית שמקבלים מהאזנה לכל המכלול בבת אחת.
ההפרדה והפרוט מעולים בדרך כלל ואפשר שמערכת סבירה תצליח להעמיד את התזמורת במרחב ביתר קלות. תדרים נמוכים נשמעים היטב והרג'יסטר הנמוך בעל טקסטורה מצוינת עם המון אימפקט.
מכל וכל, זאת הקלטה טובה מאד. (בייחוד שביצועים רבים שמושווים לה, מוקלטים מלפני 50-60 שנה)

לסיום,
שילוב של ביצוע ואיכות וירטואוזית, מצד הנגנים וחברת EMI. הביאו לנו בשנת 2009 את המכלול שמהווה את הגרעין המרכזי והמושלם לתקופה הרומנטית (על אף שכולנו יודעים ומבינים שבטהובן למעשה הוא המרכז). ניצוחו של סיר סיימון ראטל מוצלח ביותר ומרקיע שחקים בחלקים נרחבים מארבע היצירות, עד כדי השוואה עם הגדולים בכל הזמנים.

איכות ההקלטה כאמור מוסיפה פן אדיר לחוויה, מקלה את עייפות האוזן ופותחת צוהר רחב לאפשרות של מרתון קצר הכולל את היצירות אחת אחרי השנייה די בקלות (דבר שעשיתי לא פעם בשבועות האחרונים). בספרון של המכלול עצמו, אנשי הפרסום של EMI מביעים את התרשמותם מהמכלול, כביצוע "איקוני" ליצירות של בראהמס.

עד כמה שהייתי רוצה להסכים איתם, זה עדיין יומרני מאד, אפילו מצידם. הוא מעולה, מרשים, עם המון התלהבות ומרץ המבוצע בצורה וירטואוזית ברמות הגבוהות ביותר. אך עדיין, יש כנראה פה ושם ביצועים לחלק, או לכל הסימפוניות שעולים גם על החדשה.
אחרי כל זאת, המכלול ברשות סיימון ראטל, הוא כנראה אחת הקניות הטובות והמהנות ביותר שכל חובב מוסיקה יכול לעשות למענו בתקופה הזו ולמען ההפריה המוסיקאלית שלו בכלל.

מומלץ !
א.




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות