עכשיו 16/12/18 07:54

פורסם: 21/07/10 20:46 ע"י aloni


מגבר מונובלוק שפופרתי Audio Space Power One



Audio Space Power One 300B


עד עתה בחנתי שני סטי הגברה של אודיו ספייס במגרש הביתי שלי, היה בהם משהו מגניב ומרומם ללא ספק, אני זוכר שכתבתי שהייתי שמח למגבר מסוג כזה בסטאפ שני או כאלטרנטיבה להגברה שלי.
היה להם תמיד מיד גדול ויוצא, באס דומיננטי (מנופח?) גם אם לא נמוך במיוחד, ומין אופי סלחני שנתן לי אפשרות להאזין להקלטות שעלולות לעצבן אותי על הסטאפ שלי. אבל האם יכולתי לחיות עם מגבר כזה כמגבר ראשי? (נעזוב כרגע את התימחור ואפילו את האיכות, נניח מגבר באותה איכות ואותו מחיר כמו המגבר שלי רק בעל אופי שכזה) על זה קשה לי לענות. כנראה שהתשובה היא לא.
גם אם בחומרים מסויימים אני נהנה מתצוגה כזאת מאוד, אני לא חושב שהייתי יכול לחיות איתה 100% מהזמן.

כבר לפני כמה חודשים עדכן אותנו אילן שהוא מתכנן להביא סט הגברה מיוחד של אודיו ספייס המיועד בכלל לשוק היפני ואינו נמכר באירופה/ארה"ב. הסקירה הנוכחית תגלול את קורות זוג המונובלוקים POWER ONE מתוך אותו סט. מולם חוויתי עם הסטים הקודמים רלוונטית או חשובה כקליפת השום.

Audio Space Power One 300B


Audio Space Power One 300B



ה- Power One (מעתה גם PO) הינו מגבר מונובלוק (כלומר מגביר רק ערוץ אחד לכן יש צורך לפחות בשניים בקונפיגורצית סטראו) שפופרתי מבוסס שפופרות 300B.

ה- PO מספק 60 וואט ובנוי בקונפיגורצית Triode Push Pull עם ארבע שפופרות 300B לערוץ, שתי 6N9P שלוש 12AU7 ו- 12AX7 אחת.

Audio Space Power One 300B


בצורתו החיצונית מזכיר ה- PO את ה- Reference 3.1 300B (סקרנו את גירסת ה- KT88 באתר) וכמו ב- Ref 3.1 מדובר במכשיר המעוצב בצורה קצת עתידנית עם שילוב רטרו. רק כאן בל נשכח יש לנו לפחות שני מגברים, זה אומר המון ניקל, שפופרות, שעונים כתמתמים ומתגים מגודלים.

אף מבקר בביתי לא נשאר אדיש למראה, והרוב המוחלט אהב אותו מאוד. נחמד שהמראה המצודד נשמר גם מקרוב, אז אתה יכול להתרשם מאיכות הבניה החיצונית המאסיבית, מה שמתבטא החל בתחתית הספייק ועד לכיסויי השנאים.
החיסרון היחיד בעיצוב המבריק הוא הנטיה לצבור אבק (או לפחות להחצין אותו) כאשר יש נקודות בין השפופרות ובין פרופילים מסויימים שקצת קשים לניקוי. עם זאת ניקוי של פעם בשבוע שומר על המכשירים מבריקים ומצודדים, גם ה- MBLים שלי דורשים טיפול דומה.

Audio Space Power One 300B


ברמת הפיצ'רים מציעים צמד ה- PO כניסות אנלוגיות בתצורת RCA או XLR (לא סטנדרטי במגברי שפופרות, בטח לזולים יחסית), טרמינלים לחיבור רמקולים בעכבות 4, 8 ו 16 אוהם, בורר גיין המאפשר הנחתה של 6db, בורר פידבק שלילי בין שני מצבים (LOW ו HIGH) והפיכת פאזה.

שעון חיווי מאפשר כיוון BIAS של השפופרות או תצוגת Meter.
כפתורי הסיבוב, כולל מצב ההדלקה/כיבוי נוחים ונעימים מאוד לשימוש, כפתורי ה- on/off קצת פחות אך באלו לא נשתמש תדיר בכל מקרה.
חוברת ההוראות שימושית למדי וכתובה באנגלית ראויה.

Audio Space Power One 300B


Audio Space Power One 300B


Audio Space Power One 300B


נושא אחרון בו ניגע טרם נצלול לסעיף הסטאפ וסשן ההאזנה הוא יעוד המגבר.
כבר ציינתי בהקדמה שהמגברים נמכרים כיום רק לשוק היפני, על מה ולמה?

לפי אילן (מאודיו דרימס יבואני Audio Space לישראל) מר Peter Lau מייסד אודיו ספייס שחרר את הסט הזה כמגברים המצטיינים במוזיקה קלאסית ומתוכנן על פי דרישות השוק היפני. פיטר עצמו מתחבר יותר לסאונד הגדול, היוצא, המלא (כמו אילן אגב) משום שהוא מאזין בעיקר לג'אז ומבחינתו זאת הצורה האופטימאלית להאזין למוזיקה שכזאת.

את ה- PO תכננו להיות יותר דינמיים, אולי יותר מאוזנים (ואולי איזון זה רק באוזני המאזין), להיות מסוגלים לשחזר מוזיקה קלאסית מורכבת ודינאמית ולא רק על רמקולים קלים מאוד להנעה.

אני לא כל כך אוהב הצהרות מסוג זה, זה נכון שאופי סאונד שונה יכול להחמיא לז'אנרים שונים, אבל אני לא משתגע על הערות מסוג "מה אתה רוצה, זה מגבר למוזיקה קלאסית" שקיבלתי מאילן בשיחותינו בתקופת הבחינה. לי לדוגמה חשוב איזון טונאלי בווקאל ללא קשר לז'אנר.
בקרוב נגלה איך מתבטאות ההצהרות בסשן ההאזנה.

סטאפ


סט המונובלוקים התייצב אצלי יחד עם צמד הרמקולים APS-5 והמחשבה הראשונה היתה שאריץ את כולם יחד ואילו מוצרי ההגברה ימשיכו את מסעם אל סוקר אחר לבחינה. זה לא ממש הסתייע לנו בסופו של דבר, אך המגברים בילו אצלי זמן ארוך ביותר.

תחילה בסשן ארוך של הרצה למשך כמה שבועות בחדר השינה. אתם יכולים לדמיין לעצמכם סטאפ שמורכב מזוג מונובלוקים כזה גדול, פרה שפופרתי ורמקולים לא צנועים אף הם במידותיהם בחדר השינה? מחזה קצת ביזארי אבל גם מרומם נפש לאודיופיל בנפשו.

במשך הסשן הארוך הזה קיבלתי תחושות או הנחות לגבי הסט אבל ממש לא פיתחתי אותן לכדי מסקנות. לא היה לי שמץ של היכרות עם החלל האקוסטי של חדר השינה לצורך שיחזור מוזיקה.

כשהגיעו סופסוף לחלל ההאזנה הראשי שלי אהבתי את הסט הזה מהאזנה ראשונה. זאת למרות כמה בעיות/קשיים בסטאפ.

העובדה שהמכשירים כה כבדים (מעל שלושים קילו לאחד), די גבוהים, מתחממים ובעלי ספייקים דוקרים הקשו עלי מאוד להציבם בתוך הסטנד, במיוחד כשאני צריך להחליף שם רכיבים באופן תדיר לבחינות אחרות.
בחרתי אם כן להציבם לצד הסטנד (לא בדיוק היכן שאתם רואים בתמונות אבל בסביבה). חשבתי תחילה שלא כדאי להציבם ישירות על השטיח וניסיתי תחתם שלל מדפים (לא מקצועיים) אך ללא שיפור סוני באף אחד מהם. אולי אלו הספייקים והתחתיות המאסיביות, אך שום מדף לא גרר שיפור וחלק (בוצ'ר בלוק גדול לדוגמה) אף גררו הרעה. נשארתי לבסוף עם הספייקים והתחתיות ישירות על גבי השטיח.

Audio Space Power One 300B


עוד קושי נרשם בתחום האינטרקונקט. אלו שלי קצרים מכדי להגיע למיקום המגברים על השטיח לצידי הסטנד, לכן הייתי צריך ללוות כאלו ארוכים מאודיו דרימס (ZION של JAS, מבוססי כסף בקונפיגורצית RCA). אלו כבלים שכבר יצא לי להכיר, והם לא רעים בכלל (מוזיקליים ולא אנליטיים למרות הכסף) אך הם לא ברי תחרות לכבלים שלי. השתמשתי בהם לחיבור המגברים לפרה (גם ה- PO וגם שלי) לצורך ההשוואה.

זה אומר שגם לא יצא לי לבחון (לפחות בינתיים) את ה- PO בחיבור מאוזן, כשהמגבר שלי (MBL 8011S) מחובר לפרה שלי (MBL 5011) זאת הקונפיגורציה הטובה ביותר. ל- PO לא נתתי הזדמנות כזאת. אולי בהמשך אספיק לבדוק ולתת עדכון.

את בורר רגישות הכניסה העדפתי בתצורה הגבוהה שלו כשאני מוריד מעט את הגיין ביציאה מהפרה יחסית למצב בסטאפ שלי.
עם בורר ה- Negative Feedback שיחקתי לא מעט בסשן ההאזנה וגם מידי פעם בכל תקופת הסקירה של הצמד על הסטאפ שלי.

Audio Space Power One 300B


המגברים חוברו אם כן ל- WLM והוזנו דרך ה- 5011. אה! פרה טרנזיסטורי ומגברים שפופרתיים? כן כן, זה אפשרי ואף ניגן נפלא. שילוב עם רמקולים אחרים ופרה אחר באחת הסקירות הקרובות.

Audio Space Power One 300B


סשן האזנה


Mulligan/Baker – Nights at the turntable
אתחיל בכוונה באלבום ג'אז, כפי שציינתי אני לא מת בלשון המעטה על הצהרת המתכנן שאלו "מגברים למוזיקה קלאסית", והיה חשוב לי מאוד לבדוק איך הם מתנהגים במוזיקה שכזאת (כמובן שאני בדקתי זאת הרבה לפני ועם אלבומים אחרים, אבל הרשו לי להיות יצירתי לצורך הסיפור).

כאן בחרתי באחד משיתופי הפעולה בין מאליגן ובייקר, בקומפילציה שהוקלטה בלוס אנג'לס בין 52 ל 53, עם כמה לחנים של מאליגן, וכמה מוכרים יותר כמו My Funny Valentine, Makin’ Woopees ו Beginning to see the light. ההקלטות לא זהות באיכותן, בכמה ההיס יותר נוכח, בכמה קולות הקהל ונקישות כלי האוכל, אך המהות הטונאלית והמוזיקלית נשמרות בכולן.

אני מתלבט כיצד לבחון את המגברים מבחינת בורר הפידבק, ישנו הבדל סוני ברור בין שני המצבים. החלטתי לבחור את המצב המתאים ביותר לאלבום או לז'אנר וגם לתאר את ההבדל כשרלוונטי.

באלבום זה, כשהבורר על מצב HIGH האופי הטונאלי של המגברים מאוד מזכיר לי את זה של המגבר האישי שלי, ה- MBL 8011, פתוח, בעל פרזנטציה שפויה (אולי תהיה קטנה עבור חלקכם), הבאס אומנם לא נמוך או יציב כמו זה של ה- MBL אבל לפחות בגיזרה. אין כאן תחושה שפופרתית כל כך, המיד לא ממש פורח והמוזיקליות אם להודות לא הכי מרגשת, זו נחותה משמעותית מה- MBL, עצורה משהו.

עם בורר הפידבק על LOW, דברים משתנים, האופי הטונאלי מתכהה מעט, המיד גדל על חשבון התחום הגבוה והכי חשוב – המוזיקליות משתפרת והופכת יותר מערבת. הרבה יותר.
כאן בכיכוב שני כלי נשיפה, ומוזיקה לא עמוסה במיוחד, אני ללא ספק מעדיף את מצב הבורר הזה.

מגברים לקלאסי? חה. יש כאן ביטוי לשני הזרמים העיקריים בשיחזור מוזיקה שכזאת, יש את הנכונות הטונאלית הגמורה, עם פתיחות מרשימה לשפופרות בתחום הגבוה, דיוק בבאס וקצב יותר קשיח ויש את האופי היותר שפופרתי, אומנם לא מיד ענק (אותו אני לא אוהב בכל מקרה) אבל גדול מספיק לטעמי, כן יוצא, כן מלא בטקסטורה וכן זורם מבחינה מוזיקלית.
לי זה מספיק בג'אז.

Abbey Lincoln – Abbey Sings Abbey
תמיד היה אפשר לשמוע את ההשפעה של בילי הולידי על לינקולן, באלבומים האחרונים, כנראה עם הגיל המתקדם והקול היותר מחוספס, הדמיון מתחזק, באלבום הזה כבר ממש קשה לפספס.
משהו באיטיות שלו, החיספוס והשבירה בקול מאוד מזכיר לי את Strange Fruit.

כאן מדובר בשנים עשר שירים ולחנים מקוריים של לינקולן מלבד הלחן ל- Blue Monk של מונק כמובן.
האלבום כאמור איטי באופיו, לא רומנטי דווקא, גם לא בדיוק מלנכולי, יותר מהורהר או רטרוספקטיבי. ההקלטה לעומת זאת מאוד מודרנית ויחודית, יש לאולפן הזה סאונד די מיוחד, מצד אחד הכלים (וגם לינקולן) מקבלים המון רוחב פס, גודל ופירוט אבל זאת לא ממש נשמעת הקלטה אודיופילית סטנדרטית, כן מאוד "אולפנית".

אולי זו האיטיות המובנית בחומר, אולי צורת ההקלטה, אבל כאן העדפתי את בורר הפידבק על HIGH שלא הזיק במאומה למוזיקליות, אולי אפילו תרם. כבונוס קיבלנו נכונות טונאלית המתבטאת בעיקר בקולה של לינקולן אך גם בשאר הכלים.

אני מדבר הרבה על נכונות טונאלית אבל זה לא כל הסיפור. חלק גדול מהעניין הוא שאין כאן קיטום של הקצוות, לא בתחום הגבוה ולא בתחום הנמוך. הגבוה מגלה מספיק פתיחות וסימני אווירה והנמוך יורד עד המקום בו הרמקול שלי מאפשר.
זו לא תכונה טריוויאלית למגבר שפופרות, וזהו אחד הפרמטרים הראשונים בהם הבחנתי שגרם לי להעריך מאוד את צמד המונובלוקים הזה.

Jeff Beck – Emotion & Commotion
כשקראתי את הסקירה, של אביעד חברנו על האלבום המדובר מאוד נהניתי, ובכל זאת הייתי בטוח שלא יעבור את מפתן ביתי. בכל זאת גיטריסט, רוקיסט, חולצות בלי שרוולים וכאלו. אבל אחרי שהאזנתי לאלבום המלא באתר שהוזכר באותו שירשור ידעתי שאני חייב לרכוש אותו. ואומנם באיחור (כי שכחתי) הוא התייצב על הסטאפ ונהנתי פי כמה וכמה.

הבחינות של האלבומים הקודמים גרמו לי לחשוב שבאלבום רוקיסטי שכזה עם קטעים כוחניים בטח אעדיף את בורר ה- NF על HIGH. זה דווקא לא היה המקרה, הבאס המלא יותר ב- LOW והפרזנטציה היותר תלת מימדית גרמה לי להעדיף את המצב הזה. זאת למעט בעוצמה גבוהה מאוד מאוד שם זה פשוט נהיה Too Much.

אבל מה כן היה לנו? הגיטרה המייללת של Beck המחצינה ניואנסים כמו ויברציות קלות ומוציאה צליל מלא ומשכר (בעיקר ב- LOW), התזמורת המלווה עוטפת אך עדיין מופרדת, כלי הקשת בגוון מתקתק ורך, תופים מרביצים כשצריך, אפקטים מעופפים בחדר תלושים מכל אספקט פיזי, ורק הזמרות טיפה איכזבו אותי הן נשמעו כאילו הן משוחזרות מסטאפ אחר, כאילו לא קיבלו את אותו הטיפול הסוני.

בווליום גבוה האלבום הזה התנהג הרבה פחות טוב מאשר דרך ה- MBL, אך זה לא עניין של כח. יש למגברים האלו מספיק כח להזיז את מרבית הרמקולים ובטח את ה- WLM. זה קשור יותר לניואנסים טונאליים שבאים יותר לידי ביטוי בווליום גבוה. רמקול פחות רגיש היה דווקא מסתדר עם זה יותר טוב לדעתי.

Chopin/Zimerman – 4 Ballades, Barcarolle, Fantasy
אז נכון שהז'אנר הקלאסי הוא לא בדיוק כוס התה הרגילה שלי, ואולי תשעים אחוז מהחומרים שיש לי נובעים מהסקרנות שמצליחות לעורר בי הסקירות של אביעד, אך הצהרת המתכנן מחייבת אותי לבדוק גם ז'אנר זה, ידי כבולות.

אז החלטתי להגדיל ולעשות ולבחון את המגברים בשני סוגי יצירות. הראשון סולו פסנתר, הסוג השני מערב תזמורת יותר גדולה, במקרה מדובר בקונצ'רטי לפסנתר.

ומי יותר מתבקש לסולו פסנתר מאשר שופן? לא יודע, בכל מקרה הפעם בביצוע צימרמן בהוצאת דוייטשה גרמופון, בהקלטה דיגיטלית כך כתוב כבר על העטיפה.

שוב אני משחק עם בורר הפידבק, במצב LOW המגברים מעניקים יותר המשכיות באפטר טייסט של התו ויוצרים מן תחושה נינוחה ומענגת, אך אני מעדיף את הטונאליות במצב ה- HIGH בו הפסנתר נשמע לי פשוט יותר נכון וכך בחרתי להאזין לאלבום.

צמד המונובלוקים משחזרים את האלבום בצורה מערבת, לא שונה מאוד מהצורה בה ה- 8011 עושה זאת. הפסנתר לא בדיוק אצלי בחלל ההאזנה, הוא מתחיל כחמישה מטרים ממני.
אך אני אוהב את הטונאליות שלו, זהו אחד המבחנים הקשים לדעתי לציוד מנורות והצמד צולח אותו בקלילות. קל לזהות שהתחום הגבוה אינו קטום התחום הנמוך פחות רלוונטי בהקלטה זו.

מה לגבי הפרזנטציה? לא, גם כאן אנחנו לא חווים סאונד ענק, גם כאן המיד לא קופץ מהבמה ומגיע אל האף שלך, פרזנטציה שפויה, נכונה, בעלת גודל טוב לטעמי, מה שאמור להשמע קטן נשמע קטן ומה שאמור להשמע גדול נשמע בדיוק כך. עוד נקודת השקה עם המגבר שלי.

Rachmaninov/Liss/Berezovsky – Piano Concertos 2 & 3
ההקלטה הזו אולי לא מהמדהימות ביותר לקונצ'רטי השני והשלישי של רחמנינוב, יש בה משהו קצת עמום או כבוי, אך בחרתי בה לבחון במה עמוסה יותר בכלים (בלי ללכת לאקסטרים) וספציפית שילוב של הפסנתר בתוך התזמורת.

כשבורר הפידבק על HIGH לא קיבלתי הרבה מההקלטה זו, בקונצ'רטו הראשון (כלומר השני) הפסנתר מעט עמום בתוך התזמורת, היא כאילו חונקת אותו.
כשהבורר על LOW ההבדל בטונאליות לא ממש משפיע עלי כאן (אם כי נוכח כשמחפשים אותו) אך התוספת למימדי הבמה, העובדה שהיא יותר מרווחת ואווירירית הינה תוספת ברוכה שהופכת את ההקלטה להרבה יותר מעניינת.

האימג'ינג של הצמד טוב, לא מעורפל ולא מעוות, אך הוא מתקשה להגיע לרמת המגבר הטרנזיסטורי שלי, זאת למרות שהרבה מהאימג'ינג הטוב בסטאפ אצלי מגיע בכלל מהפרה.

ברמת הכח המגברים לא הציגו שום מצוקה גם בקטעים הדורשניים יותר (אין המון כאלו אבל יש מספיק), הם עשו זאת בחן, כפי שהייתי מצפה ממגבר שפופרות חזק יחסית, הם לא התבלבלו ולא קרסו אך גם לא הציגו אימג'ינג יצוק בבטון או יציבות טונאלית מושלמת ללא תלות בעומס.
אך שוב, זה פחות עניין של כח ויותר עניין של אופי, בעיקר כאן כשבחרתי ב- Negative Feedback נמוך.

Audio Space Power One 300B


סיכום


מה היא הציפיה שלנו ממגבר שפופרות מבוסס 300B? האם אנחנו מצפים למיד שופע? האם אנחנו מצפים לתוצאה סלחנית? האם לפרמטרים שפופרתיים קלאסיים?
אני מניח שעבור כל אחד מאיתנו התשובה שונה. עבורי בהרבה אספקטים צמד ה- PO הזכיר לי דווקא את המגבר הטרנזיסטורי האישי שלי. נכון טונאלית אבל לא אנליטי, לינארי אבל לא משעמם, מתמשך ולא קטום בשני הקצוות הטונאליים, מפגין כח ודינאמיות אבל לא כוחני.

כתבתי בעבר על ה- Octave השפופרתי שהוא מזכיר מגבר טרנזיסטורי, אך הוא עושה זאת בכיוון הפוך לגמרי. דווקא בהקשר כוחני ובשרני.

צמד ה- PO הוא כנראה סט ההגברה היחיד שביקר פה עד היום שהייתי יכול לחיות איתו בשלום.
בהקשר הסוני לעומת ה- MBL 8011S הוא העניק מיד טיפ טיפה יותר עשיר וגדול, בעיקר עם NF במצב LOW. הבאס טיפ טיפה פחות מוחשי בתחום הנמוך ביותר ומעט מלא יותר בתחום הגבוה שלו.
האימג'ינג טוב מאוד אך לא מגיע לרמת ה- 8011S. הרמה המוזיקלית די דומה אך ה- 8011 יותר "שקט".
אך בסה"כ הם יותר דומים משונים לעומת מגברים אחרים שביקרו כאן.
אהבתי את העובדה שה- PO מציגים רמת Finesse שההגברות הקודמות של Audio Space לא הצליחו להפגין.

אם האפשרות לשנות את אופי המגבר בעזרת בורר ה- Negative Feedback היא ברכה או קללה זה תלוי במשתמש אני מניח. המגבר לא משנה את עורו לחלוטין עם השימוש במתג, אבל ההבדל בהחלט מוחשי.
ברוב המוצרים אני מוצא את המצב שמוצא חן בעיני ונשאר איתו, כאן בכל זאת השתמשתי בבורר מידי פעם (אני לא מדבר כרגע על סשן ההאזנה אלא בכל תקופת הסקירה) מה שאומר שמבחינתי הוא Nice to have.

בתחום הפרקטי עדיין יש הבדל גדול בין לחיות עם הגברה שפופרתית לטרנזיסטורית. זמן החימום, העובדה שלא ניתן (או לפחות כדאי) להשאיר אותם דלוקים כל הזמן, הדאגה ל- BIAS וחיי השפופרות וכו'.
אני סבור שהצמד הזה בהחלט שווה את השיקולים הפרקטיים.

אז למי מתאים הצמד? קודם כל למי שלא מחפש אופי טונאלי מאוד ספציפי, הם כאמור נעים על הקו המאוזן.
אני אוהב את הגיוון שלהם, הם מסוגלים לרגש בג'אז, להפציץ ברוק, לשחזר פסנתר נכון וגם להעביר חווית תזמורת גדולה. כמו כל מוצר שעושה הרבה דברים טוב זה אומר שיש מוצרים שיעשו משהו ספציפי יותר טוב. לגיטימי.
המחיר של הצמד כנראה שאינו מתאים לכל כיס, אך למי שהוא כן מתאים, וגם מתחבר לאופי הסוני שהוצג בסקירה ולפרקטיות של לחיות עם ציוד שפופרות - מברוק. הרווחת.

Audio Space Power One 300B


נתונים טכניים


עכבת כניסה: 100 קילו אוהם ב- RCA ו 22K אוהם ב- XLR
הספק: 60 וואט
דאמפינג פאקטור: יותר מ- 5
טווח תדרים: 20hz-30khz ב- 1db+-
סה"כ עיוות הרמוני: פחות מ- 1%
רגישות כניסה: 776mv-1v
יחס אות לרעש: יותר מ- 89db
מידות: עומק 47.5 ס"מ רוחב 40.5 ס"מ גובה 21.5 ס"מ (מגבר אחד)
משקל: 31.5 קילו (מגבר אחד)

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech SQ110, JAS Zion
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר: 10,990$ + מע"מ (לזוג)
יבואן: אודיו דרימס




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות