עכשיו 15/12/17 23:48

פורסם: 21/01/09 22:48 ע"י aloni


Audio Space - Line-2 & M-9SE



מה שווה סקירת ציוד אודיו בלי סיפור מסגרת רומנטי?

אני מצטער, אבל הפעם לא יתחיל הסיפור בבוקר חורפי וגשום, ואפילו לא בלילה קיצי כשהבריזה החמימה מבדרת את שיערי באויר ההרים הצלול והריחני.
סיפורינו מתחיל אם כן בביקור במעונו החדש של היבואן אודיו דרימס ברמת השרון. בין שלל ציוד ההגברה והרמקולים ששמענו הסתנן לו צמד (או בעצם שלישיה) פרה-פאוור של חברת אודיו-ספייס.

Audio Space Line-2 Audio Space M-9SE


הפאוור M-9SE בתצורת מונובלוק מבוסס מנורות EL34
הפרה Line-2 מבוסס מנורות גם הוא

לאחר האזנה חטופה של מספר דקות כבר היה לי ברור שאשמח לשמוע את הסט הזה במגרש הביתי שלי. אילן, שאירח אותנו באותו מפגש, נאות לשתף פעולה ולאחר תיאום, הסט התייצב בביתי.


מעט על החברה


חברת אודיו ספייס (Audio Space) הסינית פועלת בשוק האודיו למעלה מ- 10 שנים. החברה מתמחה בציוד אודיו מבוסס מנורות, אולם מציעה מגוון גדול של מוצרים החל ממגברים (סטריאו ומונובלוקים, אינטגרייטד ובתצורת פרה-פאוור), דרך נגני CD ורמקולים וכלה באביזרים וכבלים.
ניתן להתרשם באתר החברה מכמות המוצרים http://www.audiospace-hifi.com

מפתה להתחיל להתפלסף כעת על מוצאם הסיני של המוצרים, נושא שנידון לא אחת על גבי הפורומים. אולם ביושבי לכתוב סקירה על מוצר זה או אחר אני חש שנכון יותר לבחון את ביצועיו ללא קשר לדת, גזע או מין. לכן מלבד פיסקה זו, אשתדל לא לברבר יותר מידי בנושא.


התרשמות חזותית וחיבוריות


פרה-אמפ Line-2


Audio Space Line-2ה- Line-2 הינו פרה-אמפ קומפקטי ונאה למראה. עם רוחב של כ- 25 ס"מ וגובה של כ- 15 ס"מ הוא אינו מאכלס שטח נדל"ן גדול מידי.
גוף המכשיר מצופה כולו בצבע ניקל מבריק כאשר סביב הפאנל הקידמי בנויה מסגרת אלומניום מוברש. ביחידה שביקרה אצלי צבע המסגרת הינו כסוף, השילוב המוצלח ביותר לטעמי (קיימות גם וורסיות של מסגרת שחורה או מוזהבת).


Audio Space Line-2בגב המכשיר מוצעות 4 כניסות RCA CD, AUX1, AUX2 ו REC,
וכמו כן 3 יציאות Out1, Out2 (עבור חיבור מגברים) ו REC (עבור הקלטה כמובן), שקע חשמל IEC ואפילו קונקטור ייעודי לחיבור הארקה.
מפסק הכיבוי/הדלקה שוכן בחלק האחורי של הצד שמאלי.




Audio Space Line-2 Back


בחזית המכשיר מלבד בוררי מקור ו-ווליום נוכל למצוא גם את ה- Attenuator, בורר זה מאפשר להוריד את רמת ה- GAIN עד ל- -24db (בהמשך נדבר על חשיבותו).

שלט לא תמצאו בדגם זה, אני חייב לציין שהדבר לא הפריע לי כלל במהלך הבדיקה.

מגברי מונובלוק M-9SE (דגם EL34)


Audio Space M-9SEמגברי ה- M-9SE, הבנויים בתצורת מונובלוק כאמור, הינן שתי יחידות נפרדות ומאסיביות יחסית.
אמנם הגודל של כל אחת מהן לא עצום (רוחב של כ- 29 ס"מ וגובה של כ- 19 ס"מ), אולם יחד תופסות מקום רב ממגבר סטריאו ממוצע.
למען ההגינות, נושא זה אינו מפריע בדר"כ למשתמש המיועד. היתרון של מגברי מונובלוק הוא שניתן לקרבם לרמקול וכך לקצר את כבל הרמקול (ואת מחירו). במקרה כזה הם ישבו בדר"כ על פלטפורמה ייעודית על הריצפה (או ישמור השם על המזנון).


Audio Space M-9SEמכיוון שלא היו בידי פלטפורמות כאלו, הנחתי תחילה את המגברים ישירות על השטיח. מאוחר יותר עלה במוחי הרעיון להניח אותם זה לצידו של זה על המדף התחתון בסטנד ולמרבה הפתעתי הם נכנסו "על המילימטר". החלטתי להשאיר אותם שם למרות שלא היה נוח להגיע למפסק הכיבוי/הדלקה של המגבר הימני, וזאת מכיוון שהרגשתי שמבחינה סונית (או אולי פסיכולוגית) הסידור הזה עדיף.




Audio Space Line-2 & M-9SE


גוף המגברים עטוף באותה מתכת בצבע ניקל, אך בניגוד למסגרת אלומיניום מוברש כאן יש לנו פאנל שלם עם בליטה משופעת בצד העליון. העיצוב עתידני משהו, וגם אם לא הייתי מצביע בעדו בתחרות העיצוב השנתית, הוא בטח אינו מכוער.

בנושא החיבוריות מציעים לנו המונובלוקים שתי כניסות (ללא בורר) בתצורת RCA (עם כותרת BI-WIRE, כנראה שהם חושבים שחיבור שני כבלי RCA עדיפים מאחד, פעם ראשונה שנתקלתי בזה).
את הרמקולים נחבר לאחד מהקונקטורים המתאימים על פי ההתנגדות, מכיוון שקיימות אפשרויות ל- 4,8 ו 16 אוהם בעלי רמקולים עם התנגדות 6 אוהם יאלצו לבחור בין ה- 4 ל- 8.
כבל החשמל שלכם יחובר לשקע ה- IEC הסטנדרטי, אך לא לשכוח, כאן תזדקקו לשני כבלים בגלל תצורת המונובלוק.

Audio Space M-9SE Back


המגברים מספקים 60 וואט במצב ה- Ultralinear ו- 32 וואט במצב ה- Triode.
(Push Pull בכל מקרה)

הפאנל הקידמי מאכלס בורר פאזה (0 או 180), בורר תצורה בין Triode ל Ultralinear (עוד על בורר זה בהמשך), בורר Negative Feedback, מחט VU Meter על גבי פאנל צהבהב ובורר תפקיד המחט בין VU Meter רגיל ל- כלי לביצוע Bias לכל מנורה.

איכות החומרים וההרכבה טובים. אמנם אינם מתקרבים ליצירות המופת הגרמניות, אבל בסה"כ האיכות עושה רושם טוב ומתאים לרמת המחיר.
עוד אציין שתחילה הרושם שקיבלתי היה שונה, קיבלתי את המכשירים מאובקים דבר שגרם להם להראות זולים ופשוטים. כאשר ניקיתי אותם עם מטלית לצורך הצילומים הם נתנו רושם אחר, ומנסיון של שבוע אינם תופסים אבק באופן מיוחד.


וסופסוף קצת מוזיקה


בעת חיבור הסטאפ הנחתי לו לנגן את A long story של ענת פורט ששכן בנגן ה- CD באותה עת באופן מקרי. הסאונד הראשוני היה מעניין, שונה, אם כי מעט סגור ולא מוזיקלי כפי שאני רגיל.
ידעתי שיש להניח למנורות "להתחמם", ובכלל אני דוגל לא לשפוט רכיב כלשהו בחיבור ראשוני. במשך יומיים נתתי לסט להתאקלם בסטאפ מבלי להאזין בצורה ביקורתית. למרות זאת חשתי את הכיוון שאליו הוא מתקדם.

Herbie Hancock – Gershwin’s World
את המבחן התחלתי עם דיסק "מהעולם שלי", מי שאוהב את הפרוייקטים המיוחדים של הנקוק מהעשור האחרון בוודאי יאהב גם האלבום הזה. לא מדובר בסאונד פאנקי ומלא באלקטרוניקה כפי שאנו רגילים מהנקוק בתקופות מסויימות, אלא אינטרפטציה מלודית ועמוקה למוזיקה של גרשווין (ג'ורג'). הרבה אורחים מיוחדים כמו Chick Corea, Wayne Shorter ו Joni Mitchell ו Stevie Wonder שגם מעניקים ביצועים ווקאלים בחלק מהטרקים (3 סה"כ מתוך 14 כמדומני).

התכונה הראשונה שבלטה בהאזנה לאלבום הזה היא הבמה העמוקה והרחבה שנפתחה מולי. היא לא עברה רק את גבולות הרמקול (דבר שאני רואה כאלמנטרי), אלא פרצה את גבולות החדר. והרבה.
הסט שבמבחן קירב אלי חלק גדול מהמבצעים בזמן שאת חלקם השאיר אי-שם מאחור. דבר שמתרגם כמובן ל- "עומק הבמה". והיא היתה באמת עמוקה. בתוספת המימד האופקי, שכאמור עבר את גבולות הרמקול בהרבה, ומשחק מקסים בגובה (שתמיד היה), ניתן לחוש "תלת מימדיות" אמיתית.

הבדלים חיוביים נוספים נרשמו בתחום כלי הנשיפה שנשמעו גדולים מאוד, התקרבו אלי, והרגישו מלאי טקסטורה ובשר.
גם הבאס (שלפחות חלקו אלקטרוני באלבום זה) קיבל boost רציני. זה אמנם לא באס נמוך באמת, אלא יותר מיד באס נמוך. הוא אמנם לא היה מדוייק במיוחד, ומעט "נפוח", אך הוא מילא חוסר כלשהו שקיים אצלי (כנראה מסיבות אקוסטיות).

החסרונות לעומת הסטאפ הרגיל שלי נרשמו בתחום האימג'ינג, דבר הגיוני ומקובל לצלילים "גדולים", הרי לא ניתן להיות גם "גדול מהחיים" וגם לדייק במיקום במרחב.
חיסרון יותר משמעותי נרשם בתחום האיזון הטונאלי, כלים אקוסטיים ו-ווקאל נשמעו פחות נאמנים לצליל האמיתי (לפחות איך שאני תופס אותו). גם הבאס ה- "מנופח" לא תורם לתכונה זו.
מכת תוף (לא תוף רגל) נשמעה פחות מיידית ומהירה מהסטנדרט אליו אני רגיל.


Nelly Furtado – Loose
מי שמכיר אותי, ויודע מה למה אני מאזין בדר"כ בטח מתגלגל עכשיו על הריצפה מצחוק.
אז לטובת המשתוממים אני אספר בקצרה איך הדיסק הזה הגיע לאוסף שלי.
אי שם בסוף שנת 2006 הופיעה הגברת נלי בתוכנית ה- Tonight Show של Jay Leno בביצוע לשיר Say It Right. השיר אמנם נחמד בפני עצמו, אבל מה שריתק אותי למרקע היתה דווקא ההעמדה של הביצוע. בזמן שארבעה רקדנים השתוללו ופיזזו על הבמה, זו עמדה במרכז על נעלי עקב גבוהות ונעה בתנועות חושניות ולא כל כך קשורות.
בקיצור ברכישה הבאה מאמזון הדיסק הזה הוצב ב- "עגלת הקניות" רק בגלל ההנאה ששאבתי מאותו ביצוע.

מה שכן, בפעם או פעמיים שניסיתי להאזין לו בסטאפ שלי (אל תשאלו אותי באיזה, אני לא זוכר) הוא היה אנמי, חסר באס ובקיצור שיעמום טוטאלי.

לצורך הסקירה עברתי על מדפי הדיסקים בחיפוש אחר מוזיקה "פופית" עת נתקלתי בדיסק הזה. אני לא יודע מה תרם להרגשתי שהוא ישמע הפעם יותר טוב, אולי "עיגול הפינות" שהסתמן מהסט הזה, אולי הבאס המנופח, אבל עוד לפני שהנחתי אותו ב- CDP היתה לי הרגשה שהוא עומד להפתיע.

צדקתי, ואף מעבר למה שחשבתי. אני לא חושב שאי פעם דיסק פופ נשמע אצלי כל כך טוב (וזה לא דיסק מדהים, אל תטעו).
התחום הנמוך נשמע נכון כאן, אין זכר ל- "נפיחוּת"', דווקא בשיר המדובר Say It Right הוא קצת קרס אבל באופן כללי הדיסק שמיע לחלוטין.
היה לי מוזר לשמוע דיסק כזה במערכת "היי אנד", מיני אפקטים מגיחים בהפתעה ונעלמים בחזרה לחשכה. תחושה מוכרת של "צלילים אנלוגיים עוטפים אותי" ;)

שמתי דיסק נוסף מאותו סיגנון שאינו מתקרב בדר"כ לנגן ה- CD שלי (לא הקשבתי לכולו, הפעם כבר לא היתה לי סבלנות). למעשה מדובר בהיסטוריה דומה מאוד לדיסק הקודם, התחיל בביצוע מטקס הגראמי שאהבתי בהיותי וידאופיל מתחיל, ובעקבותיו רכשתי את ה- CD.

מדובר באלבום של כריסטינה אגילרה Back to basics. הטרק השמיני בדיסק השני (Save me from myself) הינו ביצוע אינטימי בליווי גיטרה. הקול של אגילרה גדול ומלא טקסטורה למרות שהיא לוחשת. אמנם לא ריאליסטי במיוחד אבל הצליח להעביר בי צמרמורת של התרגשות (ולא גועל).

שני האלבומים האלו גרמו לי להבין שהסט הזה מעניק לי חופש לשמוע יותר חומרים שהיו עד עכשיו מבחינתי "בלתי עבירים". תוספת הבאס (ספק מלאכותית ספק מתאימה לחומרים כאלו), עיגול הפינות שלא מוציא מההקלטות הגרועות את כל הבררה, הסאונד הגדול, העוטף המפנק. כל אלו תרמו כנראה לחוויה הזאת.

החלטתי להוציא את כלי הנשק האולטימטיבי מהארסנל, האיש שראה הכל של רוקפור. וספציפית הטרק השלישי – חור בלבנה. שיר מקסים לדעתי, אך מדובר באחת ההקלטות המזעזעות ביותר בהן נתקלתי.
ההקלטה כל כך גרועה שאני בספק שמדובר בטעות אנוש, כנראה ניסו להעביר כאן איזו פואנטה, ואולי מדובר בסדיסטיות לשמה.
כאן הצלחתי כבר להכשיל את הסט הזה, הסאונד עדיין נשמע מקומפרס וחסר חיים. קולו של הסולן נבלע בתיפוף וממוסך ברעש וסאונד מעוות.
למרות האמור מעלה התוצאה היתה בכל זאת עדיפה מהתוצאה על הסטאפ האישי שלי.

הטרק האחרון הזכיר לי את ההרכב הצעיר "בוּסה" אשר הקליט את השיר הנ"ל בעיבוד בוסה נובה באלבום בעל אותו שם.
האלבום הזה מוקלט "בסדר", לא מזעזע כמו הקודם אבל גם לא מדהים. אני יכול להנות ממנו גם בהאזנה בסטאפ האישי שלי.
אולם האזנה עם הסט הנבחן הניבה רבדים נוספים. הסאונד מילא את החדר ולא נותר כבול לבמה האחורית. קולה של הסולנית (קראוס) קיבל משקל וגודל שמתאימים מאוד לקולה הגבוה.
גם האפקטים הרבים המשולבים בעיבודים הפכו מאלמנטים קומיים לטריגר השואב אותך לתוך הביצוע והעיבוד המעניין.


עוד על הסאונד וקצת משחקים


בשלב ההיכרות סיפרתי שלזוג המגברים מפסק הבורר בין Triode ל- Ultralinear. התאוריה גורסת שהמצב הראשון יתן סאונד יותר "נקי" ואילו האחרון יותר כח. על פי היבואן "מותר" לשנות את המצב תוך כדי שימוש כך שהיה לי קל לבדוק את ההבדלים.

ובכן, בסופו של יום העדפתי את מצב ה- Ultralinear ברוב האלבומים ששמעתי, הבאס הוחזק יותר טוב והיה פחות נפוח. באלבומים בהם הבאס לא מוגזם, או שישנם מעט כלים מנגנים אפשר גם להשתמש במצב ה- Triode, למרות שלא חשתי שמצב זה מעניק סאונד יותר "נקי", הוא כן מעניק מעט יותר נפח וטקסטורה למיד.

Audio Space M-9SE


עוד תחום שכדאי להזכיר הוא נושא ה- GAIN הגבוה של המגברים. הופתעתי מאוד לגלות שכאשר ה- Attenuator נמצא על 0db המשחק בבורר הווליום ממש קטן וכל נגיעה קלה משפיעה מאוד על עוצמת הסאונד.

למי שזה מפריע יכול כמובן להוריד מעט (או הרבה) את ה- GAIN דרך כפתור ה- Attenuator בפרה, אולם אם כוונתכם להשתמש בפרה אחר לא תמיד תמצאו אופציה כזו.
וידאתי שנושא ה- GAIN מגיע מהגברים ולא מהפרה על ידי חיבור שני Pre-amp שונים למונובלוקים.

Audio Space Line-2


באותם ניסיונות הצלחתי גם לחלק מעט את התכונות בין הפרה למגברים. במקרה שלפנינו הפרה אחראי בעיקר על הבמה התלת מימדית והמגברים על האיזון הטונאלי.


סיכום


נהנתי מאוד מסקירת סט המוצרים המוצגים כאן, הם העניקו לי את האפשרות להנות גם מסגנונות מוזיקה שאיני נוהג לשמוע בדר"כ. אומנם ביום יום זה לא ממש מפריע לי, כי אלו לא חומרים שמעניינים אותי, אבל אני אשקר אם אגיד שלא מפריע לי בכלל שהם נשמעים אצלי לא כל כך טוב.

למי שכמוני שומע בעיקר ג'אז, ביצועים אקוסטיים ואמינות הווקאל מאוד חשובה לו, אולי זה לא הסט האופטימאלי עבורו. אבל למי שלא מקובע על סגנון כזה או אחר, רוצה להנות גם מהקלטות לא טובות, ולקבל מהמערכת הרבה פאן בלי יותר מידי פלצנות אני בהחלט יכול להמליץ על הסט הזה. מאוד ממליץ למעשה.
כמובן שיש לשקול התאמה לרמקולים, עם 60 וואט לערוץ (במצב Ultralinear) הם לא יצליחו לדחוף בהצלחה כל סוג של רמקול. את ה- WLM הם בהחלט הצליחו להזיז ללא שום בעיה וגם עם הקווינטה של אופרה לא נרשמה שום בעיה.

עוד לא דיברנו על המחיר, לא ניתן לכנות מחיר גבוה מ- 25 אלף ש"ח זול. אבל לציוד מנורות, בטח בתצורת מונובלוק, ועם מקדם הנאה שכזה, לא הייתי מכנה אותם יקרים.

אני אפילו אגלה ואומר שחלפה במוחי המחשבה לצרף את הסט הזה כסט שני לסטאפ שלי, אבל הסרבול ברכיבים כה רבים, עוד שלושה כבלי חשמל והרבה נדל"ן על הסטנד הורידו אותי מהרעיון. אם היה מדובר באינטגרייטד צנוע אולי גם הייתי עושה זאת.

ציוד הבדיקה


סטנד: Finite Elemente Pagode
נגן CD: MBL 1531
רמקולים: WLM La-Scala
כבלי חשמל: MBL, Elrod
כבלי רמקולים: Siltech
כבלי אינטרקונקט: Jas Audio



מחיר לצרכן בישראל:
פרה: 11,990 ש"ח
מונובלוקים: 15,990 ש"ח
יבואן: אודיו דרימס



Audio Space Line-2 & M-9SE, MBL 1531


Audio Space Line-2 & M-9SE, MBL 1531,WLM La-Scala




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות