הרושם המתקבל מאיכות הסאונד בתערוכה הוא די מאוזן וטיפוסי בדרך כלל.
רוב המערכות בתערוכה הזו ובכלל, מכוונים לסאונד מאד גדול ודינאמי כדי שיוכלו
לעשות WOW למשך זמן האזנה מאד קצר, של כניסה של אנשים לחדר
וישיבה של כמה דק בודדות.
הפרזנטציה העיצובית חשובה ללא ספק ורבות מהחברות שהציגו בחדרים תצוגה מנגנת
וגם סטטית - לקחו את הדבר ברצינות והשקיעו.
אם באקוסטיקה (שהייתה ניכרת השקעה גדולה מאד, מצד המציגים השנה)
וגם באסטטיקה של החדרים עצמם ובהעמדה של המערכת.
בחדר של SILBATONE היפנית, עיצוב מיופייף, או אפילו טיפולים אקוסטיים היו חסרים ביחס לשאר החדרים בתערוכה. אך מה כן היה לחברה האלה כדי למשוך אליהם המוני מבקרים, עד כדי שהחדר שלהם היה אולי הצפוף ביותר בתערוכה (על אף זה שהיה כנראה, הגדול ביותר שם)?!
מלבד הגברה שפופרתית מלאה ומרשימה של החברה עצמה, ורמקולים שנראים כמו אוסף של חלקים ממטוס שהתרסק במלחמת העולם ה-2, הבעלים הביא וניגן בחדר,
זוג ארונות קיר (5 דלתות) - של חברת WESTERN ELECTRIC מדגם WIDE RANGE - SECOND GRADE.
התמונות של אלון אולי יצליחו להמחיש רק במעט את גודל המיפלץ.
אך על אף הן, שום דבר לא יכין אתכם למפגש פנים אל פנים עם מאסת העץ העתיקה הזו.
אלו זוג רמקולים שנבנו ב 1945 וכאלו זוגות נשארו (או ישנם בכלל) שלושה בלבד בעולם.
הזוג הנ"ל הינם רכושו הפרטי של בעל חברת SILBATONE, אשר בבעלותו גם הדגם הבכיר של החברה (FIRST GRADE) והם אפילו גדולים יותר! (משיחה איתו, הוא ציין שהוא רצה להביא אותם, אך בשל גודלם וגודל החדר, הקטן לטענתו
הוא וויתר על כך).
הרמקול בנוי מתיבה אמצעית ענקית, שבאמצע "יושבים" זוג דרייברים גדולים אשר מופנים למאזין מתוך חצי הורן. משני צדדי הקופסא – זוג כנפיים (OPEN BUFFLE) ומעל כל הקונסטרוקציה ה"עצית" הזו, מחובר טוויטר שופר (כריזה) על עמודון מתכת קטן.
הסאונד שהתקבל בחדר הענק הזה, הוא וינטאג' בהווייתו למרות שחוץ מהרמקולים
כל שאר הציוד היה מהמאה ה- 21.
מקור דיגיטאלי מחברת DCS (ארבעה חלקים), פטיפון מבית Artemis Labs והגברת שפופרות בעיצוב מודרני משהו של חברת SILBATONE כמובן.
גודל הסאונד היה אדיר מימדים וקטע ווקאלי של סולנית סופרן, יחד עם מקהלה ותזמורת גדולה היה מרשים בחיותו ובדינאמיקה שהציג שם.
החדר התמלא במוסיקה וצמרמורת עברה בכל גופי,
עד שהרגשתי את שרירי הפנים של מתכווצים כאשר טראק נוסף של קונטרה טנור שר על ליווי כלים עתיק התחיל.
משפט לאלוני לא הובן גם בפעם השלישית, רק כששחררתי את הלסת מהרצפה
הצלחתי להעביר לו קצת על תחושותיי.
החדר הנ"ל היה החדר עם הסאונד הכי לא "אודיופילי" בעליל, ששמענו בתערוכה.
הוא היה מוסיקאלי(!) וללא SHOW בשום חלק בו.
הרגשתי שאני מסוגל לשבת שם יום שלם ולהאזין לדיסקים ותקליטים ברצף.
לא היה מקור, אלקטרוניקה, כבלים, או סופרלטיבים ניתוחיים של במה, אימג', או שאר קשקשת פלסטית בדרך, או במוח. רק מוסיקה טהורה ומדהימה.
כל אלה שרצו, או לא הצליחו להיכנס ל"מוד המוסיקאלי" וניתחו (בסופו של דבר עשיתי זאת גם אני למרות הכל) שמעו בעיות כמו, בס מרוח, עד לא קיים כמעט (אנחנו מדברים על תדרים מאד נמוכים כמובן) עמימות בגבוהים, אימג' ענקי ולא מסודר בחלל ועוד כהנה וכהנה.
אבל כפי שאמרתי.. זה לא שינה לי, למעשה זה החדר היחיד בכל שלושת הימים בתערוכה שלא חשבתי במושגים הללו כלל.
לגבי הרמקול המוזר למראה: לצערי הוא לא עבד ובדיעבד הסתבר לי, שתקלה בהם -
הביאה את המציגים להציג אותו כסטטי בלבד. ללא שום צליל שיצא ממנו בכל זמן התערוכה.
אולי בשנה הבאה.
א.מינכן.
