וְחַג שָׁבֻעת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה:
(ספר שמות פרק לד,כב)
וּבְיום הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעתֵיכֶם מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ:
(ספר במדבר פרק כח, כו)
שִׁבְעָה שָׁבֻעת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפר שִׁבְעָה שָׁבֻעות:
וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעות לַה' אֱלקיךָ מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ אֲשֶׁר תִּתֵּן כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ ה' אֱלקֶיךָ:
(ספר דברים פרק טז, ט-י)
שמות החג:
חג הקציר - כי בימים אלה מתחיל קציר החיטה, ככתוב: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה" (ספר שמות, כג, טז)
חג השבועות - כי היהודים ספרו ארבעים ותשעה ימים, שהם שבעה שבועות, משעת יציאת מצרים עד שניתנה התורה, ככתוב: "וְחַג שָׁבֻעת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (ספר שמות פרק לד,כב(
יום הבכורים - כי בחג-השבועות החלו להביא לבית-המקדש את היבול הראשון של האילנות, שנקרא "בכורים", ככתוב: "וּבְיום הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעתֵיכֶם מִקְרָא קדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לא תַעֲשׂוּ" (ספר במדבר פרק כח, כו).
את הבכורים היו מביאים רק משבעת המינים שבהם נשתבחה ארץ-ישראל: חטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית, דבש-תמרים.
עצרת - בשם זה קראו חז"ל לחג, כי הוא מהווה סיום וחותם לחג הפסח, 'שמיני' שבא לאחר שבעת ימי חג הפסח וקשור עמם. ימי ספירת העומר שביניהם מהווים כחול המועד שאינו מפסיק בין חג ראשון לאחרון. נמצא שהוא "שמיני עצרת" לחג הפסח.
חג מתן תורה - כי בו ניתנה התורה לעם-ישראל. שם זה אינו מופיע במקרא והוא אינו נמנה על שמותיו, אלא כינוי בלבד, שכן לא נצטווינו לייחד חג לרגל מתן תורה, מאחר והתורה צריכה להיות בעינינו כחדשה בכל יום ויום, ולא כמאורע היסטורי.
אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם - ועדיין נישאר יהודים, אחים. מחברת אותנו ברית נצחית שנכרתה עמנו בהר-סיני, וממנה אי-אפשר לברוח
זה קרה השבוע, לפני שלושת-אלפים שלוש-מאות ושש-עשרה שנים. בראש-חודש סיוון קרה דבר שהוא נדיר, לצערנו, בעם היהודי - העם כולו התאחד. כשעם-ישראל חנה למרגלות הר-סיני, לקראת קבלת התורה, מתארת זאת התורה במילים: "ויבואו מדבר סיני ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר". "ויחן" - לשון יחיד. מפרשים חז"ל, שזו הייתה הפעם היחידה שהעם כולו התלכד "כאיש אחד בלב אחד", בעוד שאר החניות היו "בתרעומות ובמחלוקת".
זו איננה עובדה היסטורית בלבד, אלא יש בה מסר עמוק. אחדות אמיתית בעם-ישראל יכולה להתקיים רק על בסיס התורה שניתנה בהר-סיני. בלי הבסיס הזה, אפשר באמת לתהות אם אנחנו עם אחד או אולי אוסף של בני-אדם, שבטים ותרבויות, שאין ביניהם שום דבר משותף.
הזהות היהודית ייחודית לנו, ואין לה מקבילה בעולם. בבסיסה לא עומדים הלאום, הגזע או הדת (במובנה המקובל). הזהות היהודית נובעת מהנשמה המיוחדת שהורישו לנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב ומהברית שנכרתה עמנו כשעמדנו למרגלות הר-סיני וקיבלנו את התורה. באותו מעמד בחר בנו בורא העולם מכל העמים וקבע לנו ייעוד של "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".
חשוב להבין אל-נכון את משמעות הזהות היהודית. רבים נוטים לתרגם את המושג יהודי למערכת של אמונות, מעשים והתנהגויות. מכאן, שמי שאינו עומד בציפיות הללו "הוא לא יהודי בשבילי". אנחנו שומעים התבטאויות כאלה מכיוונים שונים, והצד השווה שבהן, שכל אחד ואחד מגדיר לעצמו התנהגות מסויימת בתור כזו שמוציאה את האדם מכלל ישראל.
יש כאן טעות יסודית. אתה יהודי לא בגלל מה שאתה מאמין, חושב, מדבר או עושה. אתה יהודי בגלל מה שאתה, בגלל עצם מהותך. מבחינה זו, המונח 'יהודי' הוא כמו המונח 'אדם'. גם 'אדם' אינו מתאר מעשים ומחשבות אלא מהות בסיסית שממנה אי-אפשר לברוח. זו גם משמעות המושג 'יהודי'.
נכון, היותך אדם מחייב אותך לשורה של ערכים והתנהגויות. במקרים קיצוניים אפשר לומר על אדם שהוא מתנהג כחיה. אבל גם אז יישאר אדם - אדם שמתנהג כחיה. דווקא משום כך אנו מטילים עליו אחריות ומעמידים אותו לדין, שכן לעולם הוא נשאר אדם וחלות עליו החובות המוטלות על אדם.
"תמיד קשורים" - בדיוק כך יש לתפוס את המושג יהודי. בראש ובראשונה זו מהות פנימית שמתארת את האדם עצמו. מי שנולד יהודי (או התגייר כהלכה) - הוא יהודי בעצם מהותו. הוא לא יהודי בגלל מה שהוא חושב ומרגיש ועושה, אלא משום שבמהותו הוא יהודי. לכן לעולם אין בכוחו להינתק מיהדותו, שכן האדם אינו יכול להחליף את מהותו הפנימית.
יהודי עלול להתנהג כגוי ולחשוב כגוי, ואז יש לפנינו יהודי שמתנהג כגוי - אבל יהודי! גם מי שפורק מעליו עול תורה ומצוות, נשאר מחובר בטבורו לברית הנצחית שכרת הקב"ה עם העם היהודי במעמד הר-סיני. הוא נשאר יהודי, משום שבעצם מהותו הוא חלק מ"ממלכת כוהנים וגוי קדוש". דווקא משום כך קוראת לו התורה לשוב אליה, שכן הוא נשאר תמיד קשור אליה.
זה הבסיס שמאחד את כל בני העם היהודי. אנחנו יכולים לריב ולהתווכח, להיאבק ולהילחם - ועדיין נישאר יהודים, אחים. גם אם איננו יכולים להגיע להסכמה ולהבנה, ואפילו כל אחד חושב על זולתו את הדברים הקשים ביותר, בכל-זאת יהודים אנחנו.
זה הדבר הגדול שהתחולל במעמד הר-סיני - הברית הבלתי-ניתנת לערעור בין עם-ישראל לבין הקב"ה ובין כל בני העם היהודי לדורותיהם. הברית הזאת היא יסוד אחדותנו והיא סוד כוחנו.
בשמי ובשם תושבי כפר יאבוייה, אני מאחל לכם, לבני משפחותיכם, ולכל עם ישראל חג שבועות שמח ומלא מטעמים !
מני
