יצא לכם ודאי לטייל בחול ולהמנע מההרגל לחזור הביתה ולהדליק את המערכת בכדי לקבל "מנה" ,
לי יצא לפני כמה חודשים להיות ב"קורפו" עם המשפחה לכמה ימים ,ובמהלך שיטוטים בעיר שמעתי קולות גאז בוקעים מבעד לדלת פתוחה באיכות שהיה ברור לי שמדובר במערכת טובה , הלכתי ועשיתי בושות ,עזבתי המשפחה וחדרתי איך שהוא לסלון של איזה אדם עם זוג מגנאפלנר (הצצתי קודם לראות במה מדובר) ,ושאפתי לי איזה רבע שעה של צלילים ,האמת הופתעתי מהתקשורת המידית בנושא והכנסת האורחים ,עד שהגיע הטלפון הזועם המגסטפו "מה קורה"? ,
אז מה אתם אומרים ,האם מעבר לאהבה למוסיקה ,יש גם התמכרות לצלילים ,שלא מספיקה מצלילי הרדיו במכונית (יעני אדולן ) לעומת הצליל מהמגים (גם זה היה אהההה ,,,,,) אבל הספיק לעוד יום יומיים.

אין, אין עליך...

מעלילות שניצל בתערוכה במינכן :
שניצל , אחרי ארוחת בוקר היה חייב לשירותים , לא זכר איזה חדר
ראה דלת פתוחה נכנס לשירותים ורוקן עם כל הלב.
פותח את הדלת ורואה שני אנשים מבוגרים המומים ״ מ איפוא זה הבן אדם יצא ?
שניצל לא מבין מה הם עושים בחדר , אמר שלום והלך.

בדיוק בשביל זה יש לי.... בקטנה..... אוזניות אודיופיליות לתוך האוזן וממיר נייד שמתחבר למחשב נייד עם כל הספריה, ואז , לפני השינה ,עם העייפות משיטוטי היום ,אני מסניף שעת מוזיקה ענוגה עד שנרדם.

גבי

מילא זה, הקטע שזה קורה לו כל שנה

לא ,שנה שעברה לא הייתי ,כך שהזוג חסך מנה בחדר שלהם.

הייתי עם שניצל בתערוכה ביום הראשון של העיתונאים בחדר של סולושיין
היו צלוחיות של שוקולד ליידי גודייבה וצלוחית של בוטנים, אנשים עוברים ולוקחים בוטן בוטן
שניצל עובר מכניס את כף היד הגדולה בצלוחית ומרוקן את אמא שלה, אין בוטנים, אני רואה
את השווייצרי משתומם ומחוויר לוקח את הצלחת ובורח.
וואלה אני כותב את זה ומתפוצץ מצחוק שאני נזכר בשוייצרי

ומה נסגר עם השוקולד?

לא לקחנו שוקולד ,אבל רבע קילו בוטנים הלכו לו ,לא מבין מה יש לשויצרים עם בוטן בוטן ? ומזלו ששוני לא לקח ,למה היד שלו זה כף של שופל.

הלכתי כהרגלי תמיד על האיכות, הסתובבתי כמו שלדג סביב השוקולדים ובכל סיבוב דפקתי שוקולד ״פצצתי״
יכול להיות שבגלל זה החדר של סולושיין ו מגיקו נשמע הכי טוב.
כולם מחפשים כיסא באמצע מול הרמקולים ואני מחפש כיסא ליד השוקולדים. Sweet point האמיתי תרתי משמע.