עכשיו 25/06/17 15:01

פורסם: 16/11/13 20:36 ע"י byrdparis


שוסטקוביץ – קונצ'רטו לפסנתר מס 2




תמונה


כבר זמן רב לא כתבתי ביקורת על יצירה, ביצוע או אלבום. אני מרגיש חלוד וכבר מזמן זה לא "זורם" לי כמו פעם, אבל לפני כמה ימים שישבתי בחדרי ושמעתי מוסיקה כהרגלי, עברתי בין הז'אנרים בנוהל ואת הלילה סיימתי בקונצ'רטו המופלא הזה של שוסטקוביץ.
בימים אלה מוסיקה קלאסית למרות שהיא חשובה לי כמו פעם, מקבלת אחוז הרבה יותר קטן מפעם שהייתי שומע אותה כמעט בבלעדיות. אולי בשל העובדה הזו, ברגע שמשהו באמת מיוחד בוקע מהמערכת, אני מתעורר בצורה הרבה יותר רגשנית מפעם.
המוח מכוון לכל כך הרבה סגנונות וכל כך הרבה רעיונות ביום יום בחיים שלי כרגע שאני מרגיש שברגע שהצלילים מסודרים באופן מופתי כדי לרגש, זה דוחף הרבה יותר חזק היום מפעם, אולי זה עניין של יחסיות ואולי זה משהו אבסולוטי. לא ממש חשבתי על זה מעבר לכמה שורות הללו.

שוסטקוביץ כתב את היצירה הזו ב 1957 לכבוד יום ההולדת 19 של בנו מקסים. היצירה בעלת 3 פרקים ואורכת 20 דק' לערך
(תלוי בביצוע). שוסטקוביץ היה בעל טכניקה מהירה מאד ונכדו (בנו של מקסים שהקליט את היצירה גם כן כעבור כמה עשורים,
מבצע אותה עם זכרון מוחשי מאד לדרך של סבו) מקסים, ניגן את הבכורה של היצירה בטקס הסיום של לימודיו בקונסרבטוריון המוסקובאי ופיסות כתובות ביצירה, בעיקר בפרק השלישי אף רומזות על "בדיחות" פנימיות בינו ובין אביו. תרגילים וסולמות שדוברו ביניהם במהלך הלימודים נשזרו פנימה והיוו פלטפורמה למודרניזם אופייני מהמוסיקה הקלאסית אל השנים הללו (להזכירכם אלו שנים שברדיו האמריקאי התנגנו סגנונות מוסיקה רבים, מרוק אנד רול, ג'אז ועוד).
הפרק הראשון של היצירה מתחיל באווירה שמחה והיתולית משהו, שוסטקוביץ מבסס את הפרק כולו על סולמות רבים שמשתנים בין לבין אם בליווי התזמורת ועם מהסולן עצמו. הבאסון פותח כמעט בלעדית לנושא הראשון בפרק ומיד אחריו מצטרפים כלים נוספים שמעשירים את הרבדים המוסיקאלים. הפסנתר נכנס לא זמן רב אחר הכלים הפותחים בתווים בודדים ביד ימין ושמאל ומאין מוביל יש מאין את הפרק להסלמה עד שכלי ההקשה מגיחים ממש בדקות הראשונות ודרמה מתרחשת. הנחשול יורד והפסנתר ממשיך בנושא הקבוע אך בסולם שונה עם ליווי הרבה יותר שקט ותומך. הביצוע ששמעתי באותו הערב היה של אלקסנדר מלינקוב בהרמוניה מונדי.
זהו פסנתרן מדהים שבשנים האחרונות הוציא בעצמו ובפרויקטים יחד עם איזבלה פאוסט שלל יצירות וביצועים. גם באלבום הזה, הקונצ'רטו השני מצטרף לראשון שבסוף הדיסק ובאמצע ביניהם הסונטה לכינור ופסנתר שעל הכינור – כמובן – פאוסט.
מלינקוב בעל עצמה ואקספרסיביות מטורפת והוא אחד האדירים ששמעתי שמבצע את הקונצ'רטו השני שפותח כאמור את האלבום הזה. הפרק הראשון מלא בדרמה, בפסנתר כבד וחזק לצד כזה שמוביל את המאזין בנחשולים יפהפים ובליווי שפה באלבום מנוגן ע"י התזמורת הקאמרית מאהלר.

הפרק השני הוא האהוב עלי ומלינקוב עושה זאת על פי דעתי האישית טוב משוסטקוביץ בעצמו, בנו ונכדו יחד.
הפרק מתחיל בליווי מסקציית המיתרים בצורה שנותנת מצע עשיר ורומנטי לפסנתר שמגיע בלחישה אחריהם.
מלינקוב פוצח בתווים הראשונים על גבול השקט שהוא הצליח להוציא מהגראנד פיאנו בהקלטה. תווים יפים וענוגים בנושא מקסים. למניקוב יכולת הבעה אדירה והפרק הזה על כל שבעת הדק' שלו, שווה את הדיסק כולו!
לצד הפסנתר תרועה כמעט רזוננטית מכלי נשיפה מצד שמאל מנפחת את הדמיון שבירידה הפסנתר יוכל להיחשב יותר בהאזנה.
הליווי של הפרק מקסים כמעט כמו הפסנתר והתזמורת כאן משתלבת בצורה שקשה להתעלם ממנה. אך בשום מקום או פינה לא תופסת את תשומת הלב של הפסנתר הסולן. הניגוד של ליווי בסולן מינורי ופסנתר במג'ורי נשמע למטיבי תאוריה ולאלו שבעלי מוח "כולי" התמונה המלאה יפה ומקסימה של צבעים מטריפים. המלנכוליה רק נוגעת , אבל בשום מקום לא מעציבה את המאזין וזה ידידי, הגאונות של אחד המלחינים המדהימים של המאה ה 20. במספור נושאי הפרק אפשר להגיע לשלוש או ארבע, אך השילוב ביניהם כה שלם ונכון שהפרק נשמע כאילו רק התחיל הרגע. 7:42 דק' שעשו לי את היום.

אחרי ה פרק השני הענוג שמחלק זוג פרקים משוגעים, מגיע הפרק השלישי שהוא המודרני והג'אזי מבין כולם.
זה שהאב חלק עם בנו את הבדיחות האישיות, לימודי הבן, המודרניזם והיכולות בכתיבה.
הפרק פותח בפסנתר בנושא עליז וקופצני עד שניתן לדמיין ליצנים המופיעים בפינת רחוב בפני ילדים במעילים כבדים בחורף קר במוסקבה. הליווי הרבה יותר רועם וכלי ההקשה מוסיפים נופח קצת יותר לוחמני לכל המאורע.
פיציקאטו וטכניקות פריטה אחרות מכניסות לכאן את הפולקלור הרוסי ויחד עם הפסנתר מגיעות לשיאים מוסיקאלים "אחרים" ביצירה. שוסטקוביץ שיחק כאן גם עם שינוי זמן וביט בתוך התיבות והביא את היצירה הזו שוב לקדמת בימת המאה ה 20. הפרק והיצירה כולה מסתיימת בקודה בסולם F מאג'ור שמשאיר את המאזין עם פה פעור.

היצירה אמנם קצרה, אבל עם מסה של מוסיקה שלא תבייש את אחת הסימפוניות של המלחין.
היא שנים רבות הוצגה כשולית מבין עבודותיו של המלחין אך לאחר כל ביצוע או קונצרט חי, הקהל התייחס אליה בחום רב ולכן היא נחשבת כיום כאחת מחביבות הקהל. מנויים רבים ברחבי העולם מקפידים לנגן את הקונצרט בערב שיש גם את אחת הסימפוניות של המלחין.

תמונה

מלינקוב הוא רק אחד כמובן מאלו שביצעו את היצירה על מדיה פיסית בהקלטה לחברת תקליטים ובין אלו שהקליטו ניתן למצוא את לני ברנשטיין (קולומביה), את מארק אנדרה המלין (היפריון), יפים ברומפמן ועוד.

אביעד (F)




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות