אני לא מוזיקאי (עדיין
), ולמרות זאת לא נראה שיש קשר הדוק מדי בין "לדעת לנגן" ל"לדעת להקשיב".
ואפשר, לעניות דעתי, להוכיח את התזה הזאת מכמה כיוונים.
קח מנצח לדוגמה.
אני לא בטוח שהפרספקטיבה של המנצח=מה שהוא שומע באמצע היצירה קרוב אפילו למה ששומע זה שיושב בשורה 7 באמצע.
מעבר לזה, יש לי הרגשה עמומה שאם מנצח ישמע ביצוע של יצירה שהוא מכיר/ניצח עליה במערכת סטריאו הדברים שהכי יעניינו אותו זה הטמפו, האם סקציות שונות/כלים שונים נכנסו בזמן או לא, האם כלי מסוים מאפיל על כלים אחרים וכו' וכו'. פחות יעניין אותו, לדעתי, איך ה"עסק" נשמע בעיניים אודיופיליות.
כנ"ל באסיסט, שנקודת המבט שלו היא בעיקר האם שאר חברי הלהקה מנגנים לפי הקצב שהוא מכתיב או שהם לא.
כנ"ל מתופף, שנקודת המבט שלו היא בעיקר הדינאמיות והיכולת הטכנית של המתופף שהוא שומע, והאם שומעים אותו מספיק חזק במיקס.
וגם גיטריסט - לא בטוח שיסתכל הרבה מעבר לרמת הווירטואוזיות שמפגין הגיטריסט שהוא שומע בהקלטה, ובאילו אפקטים/דיסטורשנים הוא משתמש.
אז נכון שמדובר בדעה הפרטית שלי בלבד, אבל היא מסתמכת, בין השאר, על חבר אחד פסנתרן, חבר אחד מתופף וחבר אחד גיטריסט (חבר מנצח עוד אין לי
), שהמכנה המשותף שלהם הוא חוסר היכולת להבחין בין סאונד של פיור אקוסטיק ורסיבר של Sherwood לפוקאל גראנד אוטופיה עם אלקטרוניקה מסדרת העל של MBL.
