WOW.
זה מה שיש לי להגיד על הקונצרט אתמול. לשמחתי הוא הראשון מבין זוג קונצרטים נוסף, ברצף הקונצרטים שאני נוכח בתקופה האחרונה. היום בערב (יום רביעי) יש את הקונצרט השני בסדרת המנויים של הפילהרמונית בו תנגן הפסנתרנית הצרפתייה הלן גרימו. (על הקונצרט הזה, בימים הקרובים גם כן)
אתמול (שלישי) בערב, באודיטוריום חיפה התזמורת הפילהרמונית של ישראל בניצוחו של מנפרד הונק ובנוכחותה של אחת מהפסנתרניות המפורסמות והטובות כיום, ניגנו תוכנית משובחת ביותר.
וו.א מוצרט
* מחולות גרמניים – ק' 509
* הסימפוניה מס 39 ק' 543
- הפסקה –
י' ברהמס
*קונצ'רטו לפסנתר מס 1
בחצי התכנית הראשון, ישבתי כהרגלי מאחורי התזמורת הגדולה משהו עבור יצירות מוצרט, אבל עדיין.
את המוסיקה המנוגנת בפורמט סימפוני, אני מעדיף מעט להקשיב מתוך התזמורת עצמה ולא "בקהל" היושב באולם. זה לאו דווקא טוב יותר או רע יותר, אלא עניין של הרגשה נטו. כבר כתבתי על כך בעבר.
הויברציות ותחושת השייכות וכן הVIBE השורר בשורות התזמורת בעת נגינתם הוא פרייסלס וכך גם החוויה העוברת קרוב מאד לנגנים ולכלי הנגינה. גם מהבחינה הסונית וגם הרגשית כמובן.. החווייתית כאמור.
התזמורת התחילה כאמור עם מוצרט, תכנית של שני יצירות, מחולות גרמניים בפרק אחד בודד, מלודי ויפה מאד.
עם לא מעט אנרגיה ומבוצע לעילא. תכף נגיע לזה. ועם הסימפוניה ה 39 כמובן.
אז לגבי מוצרט כבר קשקשתי בסקירתי האחרונה על הקונצרט שהייתי לפני כשבועיים בערך שניצחה עדה פלג.
אבל גם אמרתי במקביל שאת מה שהוא עשה טוב (לטעמי) הוא עשה טוב מאד!. למלחין הזה יש לא מעט (בלשון המעטה) יצירות, לכל כלי כמעט וכל פורמט, ממוסיקה לכלי אחד, ועד סימפוניות, כלה באופרות, מוסיקה קאמרית ומה לא! נכון ש'באובר אול' אעדיף בדרך כלל להאזין בבית למלחין אחר מלבד מוצרט. אבל הוא ללא ספק גאון וכל הקרדיט שקיבל בחייו ובטח באלו שאחרי מגיעים לו ללא שום ערעור.
הסימפוניה מס' 39 מורכבת מארבעה חלקים ואותם התזמורת המצ'וקמקת שלנו ניגנה לעילא!
ואם ישאלו אותי, אגיד שזה פשוט המנצח המדהים הזה, שהצליח להוציא מהעייפים שלנו את מה שצריך.
מנפרד הונק הוא מנצח בחסד עליון שעובד בעיקר בתזמורות באירופה, אך הוא מנצח אורח, בלא מעט מהתזמורות הגדולות בארצות הברית גם כן. הוא התחיל את הקריירה שלו בתור כנר ונגן ויולה ולאחר שהתנסה גם מעמדת הניצוח וקיבל שבחים על ראייתו המגוונת מהפודיום, עשה הסבת מקצוע.
את החלק הזה של חייו התחיל בתזמורות צעירות ולאחר מכן גם כעוזרו של קלאודיו אבאדו בניצוח התזמורת הצעירה
על שם מאהלר. ששמעתי אותו אתמול מנצח על התכנית של כל הערב, אבאדו היה בראשי בכל העת. זה התחבר באופן מפתיע. החלקות הזו של המוסיקה, הוויסינג המופלא שהמנצח הצליח להוציא מהתזמורת המפוזרת שלנו והאנרגיות המדהימות באופן מתפרץ. לא שמעתי מוצרט מנוגן כך מעולם באולם הקונצרטים ובהקלטות רק מעטים שמצליחים להזיז אותי לתוויו של הגאון הצעיר עם תלתלי הזהב.
הפסקה..
התיישבתי שוב באולם והפעם בציפייה אדירה לזו שעבורה יצאתי מהבית. הלן גרימו ניגנה אתמול בליווי התזמורת הישראלית ומנפרד הונק כאמור את הקונצ'רטו מס1 לפסנתר מאת ברהמס..
אתמול ברק ידידנו כתב בסקירתו המפולפלת דברי חוכמה, בעיקר על סולם ערכי האנשים המשווים "גאונים" לגאונים..
אז נכון, כל גאון במקומו מונח וכל אחד מפרה, נותן, מייצר והוגה כפי יכולתו, אך לשבת באולם קונצרטים ולשמוע את היצירה המופלאה הזו (פי מליון) רק יכול להביא אותך לחשוב שאין מקום להשוואה.
ברהמס אחד המלחינים הרומנטיים המושמעים, המפורסמים והמענגים ביותר שיש. הקונצ'רטו הזה הוא מאסטרפיס עילאי מבחינתי ואותו אני מכיר פנימה והחוצה בעשרות ביצועים שונים. אם בחי ואם בהקלטות.
מנפרד הונק יחד עם התזמורת שלנו הצליחו ללוות את המקסימה במוסיקה מצוינת, עשויה מדויק, ללא טעויות, ללא פספוסים ועל אחת כמה וכמה באינטרפרטציה חדשה ומגניבה לחלוטין. ראייתו של המנצח ניכרת כאן ללא ספק ומגע הקסם שלו עשה פלאים על התזמורת ועל הנגנים הבודדים שמרכיבים אותה לא פחות.
על הלן גרימו, קשה לי לדבר. היא אחת הנשים המדהימות שפגשתי בחיי ועוד על זה, אספר בהזדמנות.
{סלחו לי על חוסר המידע בעניין, אני צריך כמה ימים (או שנים) להירגע}.
נגינתה אתמול הייתה סוחפת, זורמת ומיוחדת במינה. נראה שבכל שנה שאני פוגש בה באולם הקונצרטים היא משתכללת, מתבגרת, ומנגנת טוב מבעבר. הלן גרימו התחילה את קריירת הביצוע שלה בגיל צעיר מאד ויש אפילו הקלטות של קטעים לפסנתר שהיא הייתה צעירה מאד. כיום היא בת 43, לא נראית לגילה לחלוטין, חייכנית ועילאית
בכל נושא המוסיקה לרבות כמובן יכולת ביצוע מטריפת חושים. את הברהמס היא ניגנה ללא קושי ועם תנועות עגולות, ענוגות ועם דרייב מפליא במיוחד. בחלק הראשון באנרגיה ובחדות ולאחר מכן בחלק השני הארוך קצת פחות בהתבטאות מקסימה של שבירת האקורדים, החלפות בין יד ימין לשמאל (מבחינת פוקוס) ואינטרפרטציה מסוגננת ומעניינת כאחד.
הקונצ'רטו שארך מעל 40 דק' נשמע כמקשה אחת ולא היה בו רגע דל, אפילו לא ריגעון! כולו ככולו היה מסע מוסיקאלי מקסים אם מהפסנתר ומידי גרימו ואם משורות התזמורות בה שלט ביד מדהימה, ענוגה ואף לפעמים ללא שום תזוזה מצידו מנפרד הונק המנצח שהתארח כאן.
על הסאונד באולם, או של הפסנתר וכיוצ' אני לא מדבר, כי תכלס? זה ממש לא משנה שיש מוסיקה כזו שמנגנת הישר אל הלב, הבטן והנשמה. וזה בדיוק מה שהיה אתמול. האולם היה מחושמל במתח גבוה.
היום, הקונצרט השני שחל בחיפה בה הלן גרימו תנגן את הקונצ'רטו מס 23 המקסים! של מוצרט (זה שהיא הקליטה לא מזמן בדיסק חדש שיצא ב DG) ולאחריו התזמורת יחד עם הונק, ינגנו את הסימפוניה הרומנטית, מס 4 של אנטון ברוקנר. אני צופה לערב אדיר מימדים, לא פחות מאתמול אם לא יותר!
אביעד,

נ.ב
אצרף תמונות בסופ"ש.
