כמה פרטים על הבתים/שכונה שבמחלוקת בגבעת האולפנה בבית אל-

* חברת "אמנה", יזמית מטעם מועצת יש"ע, "רכשה" את הקרקע המדוברת (שלה בעלים מזוהים) בעיסקה פיקטיבית מילד בן 7.
* הסכם הרכישה לא אושר ברשות כלשהי.
* החברה לפיתוח קריית הישיבה בית אל, אשר בנתה את הבתים, הגישה לבנק טפחות "מסמכים" על פיהם הבתים מוקמים על קרקע של ההסתדרות הציונית.
* כל בקשות לאישורי בניה והיתרים נדחחו על-ידי הרשויות, והבנייה נעשתה ללא היתר.
* למרות כל זאת משרד הבינוי והשיכון היה שותף להכנת התכניות ולמימון התשתיות.
* באם לא יחוקק חוק עוקף בג"ץ כלשהו, עלות הניסור/העתקה של הבתים- 14 מיליון ש"ח למשלמי המיסים.
* מיותר לציין שלא אמור להיות מוגש כל כתב אישום כנגד מי מהגורמים המוזכרים.

מאיפה המידע הגיע, אם אפשר לשאול?

אני מניח שאנשים רצינים יותר ממנו יבדקו את טענותיו של ע. אלדר, אבל מתוך הנחה שכל אשר כתב הוא אמת לאמיתה:


* אינני עו"ד, אבל בד"כ במקרים של פגיעה בזכויות קניין של פרט, אין הגשת 'כתב אישום'. על הפרט לתבוע את כספו או פיצועים בבימ"ש.
* ככל הידוע לי, בעלות ערבית על הקרקע לא הוכחה עד היום בשום ערכאה. לפי הבנתי, בגלל חוסר יכולת להוכיח את זה, נמשכה התביעה הערבית לפיצויים מבימ"ש המחוזי.



* בניה לפני קבלת אישורים היא תופעה די שכיחה במדינת ישראל, לפחות לפני 15 שנה, בכל האיזורים (לאו דווקא מעבר לקו הירוק - מנסיון אישי).
* כאשר משרד הבינוי והשיכון מעורב, אני לא מבין איך אפשר לכתוב 'לא אושר ברשות כלשהי'
* לא מכיר עוד תקדים לכך שהקונים, שקנו בתים בתום לב, הם אלה אשר צריכים לשלם את מחיר הרמאות או הגניבה (במידה והיא נכונה). כל שכן כאשר הבעלים לא הוכיח את בעלותו, וכאשר עמד במשך שנים מול שוד קרקעותיו במהלך הבניה, האכלוס, ועוד כמה שנות מגורים, עד שנזכר ששדדו אותו

.

דבר נוסף, ניתן היה להבין ממה שכתבת שנוהגים כאן איפה ואיפה

ובכן, למיטב ידיעתי (וקראתי לא מעט בנושא), אכן יש כאן הפליה

בשנת 1982 רכשה חברת "הר וגיא" שטח אדמה גדול. במהלך שנות התשעים, הוקצה שטח לבניה לטובת הקמת היישוב ברקן. ביולי 1998 החלו עבודות הפיתוח של השכונה. כמה חודשים אחר כך הבחינו בעלי האדמות שעבודות הבניה מתבצעות על האדמות הפרטיות שלהם. באפריל 99' נעשתה הפניה הראשונה ע"י עו"ד להפסקת הבניה

באוגוסט 2007 דרש הבעלים מהמדינה לסלק את ידה מהקרקע ולהחזיר לידיו את השטח. על העובדות לא היה ויכוח. בדיון שהתנהל ביוני 2008 הודו באי כוח הממונה וההסתדרות הציונית כי "אין לנו כל טענה לגבי זכויות התובעת (חברת 'הר וגיא')". פרקליטות מחוז ירושלים, הודתה באותו דיון כי "בדקנו את טענת התובעת ואכן שכונה בישוב ברקן מצויה על קרקע שיש לתובעת זכויות בה מכוח החלטה בדבר רישום ראשון".


והנה ההפליה:

בפברואר 2008 הגישה הפרקליטות כתב הגנה. הפרקליטות מודיעה בו לבית המשפט כי למרות שהקרקע הפרטית של זר אינה חלק מהאדמות שעליהן היה אמור לקום הישוב ברקן, אין לה שום כוונה להרוס את הבתים שנבנו עליה מכמה סיבות."במהלך תקופה זו נבנו עשרות יחידות דיור בשטח זה, המהווה כיום מרכז חייהן של עשרות משפחות. ברי, כי הסעד המבוקש של סילוק יד אינו ישים".

ומה אמרה אותה פרקליטות בשכונת האולפנה? היא הודיעה שהשכונה תפונה תוך שנה. שככל שהדברים אמורים בעמדתה של הפרקליטות, כשמדובר בתביעה של יהודי, הרי שאי אפשר להשיב לו את אדמתו כי זה "לא ישים" לעקור עשרות משפחות מביתן. כשמדובר בערבי, התובע את אדמתו במחיר הוצאתן של 30 משפחות, זה ישים גם ישים.

טענה נוספת של הפרקליטות בעניית "הר וגיא" הייתה שיהוי. הבתים בברקן החלו להבנות, הסבירה המדינה בבית המשפט, כבר במהלך שנת 1997-1998. "משום מה התובעת המתינה למעלה מעשור לצורך הגשת כתב התביעה ומלבד שליחת מספר מכתבים לא נקטה כל צעד ממשי לצורך עצירת פעולות הבניה המבוצעות בשטח...עצם חלוף הזמן מצדיק את דחיית התביעה".

ובגבעת האולפנה? שם אפילו מכתבים לא היו. הערבי הטוען לבעלות על הקרקע ראה מול עיניו את השכונה נבנית על אדמתו, ישב מן הצד ושתק, ולבג"צ הוא הגיע לראשונה רק כאשר הסתיימה בניית כל הבתים כולם.

במקרה "הר וגיא" הציע הפרקליטות כי "הסעד העיקרי במקרה דנן הוא תשלום דמי שימוש ופיצויים".

כנראה שעבור הפרליטות הפליה היא לא מילה גסה

.

ועוד דבר,
אם נעשתה כאן הונאה כנגד המדינה, ראוי שהמקרה יחקר, והאשמים ישאו בעונש
אבל לא זה העניין המרכזי
המשיבה על התביעה היא המדינה.
היא אשר לוקחת באחריות לבניה שם, והיא שצריכה להיות אחראית כלפי התושבים, ששילמו לא מעט כסף, ואשר לדעת הפרליטות כנראה שצריכים למצוא את עצמם, עם ילדיהם ורכושם, ברחוב בעוד מספר שבועות

כמו שאמר דני דנון הבוקר, יש עד עשרות אלפים מיקרים כאלה.
ומעלים מיסים, ומעלים מיסים..