ריכטר לגבי הצאן לטבח,
אני יכול להבין את עמדתך,לצערי אתה שוגה באנלוגיה שאתה עושה :
1.ישראל מדינת היהודים /מרבית אזרחיה וממשלתה יהודים ,
אני לא יכול לדמיין מצב לטרנספר בעל אותו אופי במדינה שלנו.
2.ההיסטוריה מלאה ברדיפת יהודים ,כל טרנספר כזה היה מעלה ספקות רבות לתכליתו.
אני מאמין שמשהו בתפיסה היהודית, העם היהודי הוא בעל אופי
כנוע רחום ותמים שהוא בגולה ,ככל הנראה זה מאפיין /תסמונת כל קבוצת מיעוט במדינה "זרה" (לצערי הגדול בהרבה מובנים אנחנו לא כאלה במדינה שלנו)אבל אצל היהודים משחר ההיסטוריה ההתעוררות הגיע בשלב מאוחר,מאוחר מדי.
לדעתי זה אחד הדברים שאפשרו את הצלחת הגרמנים בהשמדה ההמונית בהקשר היהודי.
אני יכול לתת לא מעט דוגמאות שבמחנה השמדה/ריכוז היו מעטי מעט של כח אדם נאצי אל מול עשרות אלפים
וכמעט לא היתה התנגדות,אגב הנאצים עצמם פעלו מתוך ידיעה זו(אם אני לא טועה באחד מביקורי הימלר במחנה השמדה הדבר צויין).
אפרופו משפט אייכמן עם הקשר לדיון למשפט "צאן לטבח",
אבא קובנר ז"ל במשפט אייכמן:
מתוך ויקפדיה:
הצורה "כצאן לטבח" מופיעה בפיוט הנאמר בכל יום שני וחמישי ב"תחנון" עם סיום תפילת שחרית, בטקס הכולל הזלת דמעות:
"הבט משמים וראה כי היינו לעג וקלס בגויים,
נחשבנו כצאן לטבח יובל,
להרוג ולאבד ולמכה ולחרפה" (נוסח זה מופיע לראשונה במחזור ויטרי משנת 1208).
ב'ספר יוסיפון', שפורסם באיטליה במאה ה-10 ומחברו אינו ידוע, שׂם המחבר את הביטוי, כביטוי גבורה, בפיו של מתתיהו החשמונאי: "חזקו ונתחזקה ונמות במלחמה ולא נמות כצאן לטבח יובל".
הצורה המופיעה בתהלים, "כצאן טבחה", מופיעה בסיפורו של יוסף חיים ברנר משנת ה'תרס"ד, 'מסביב לנקודה', שבו, בעקבות תיאור הפרעות בקישינב שואל שמואל: "והיהודים היו כצאן טבחה? לא הגנו על עצמם?"