בשיחה שניהלתי לא מזמן עם אודיופיל אחר, גלשה השיחה לענייני ויניל למיניהם (ע"ע: פטפוטי פטיפון ), ומכיוון ששנינו חובבים של הפורמט הנ"ל הפלגנו בשבחים על איכותו המדהימה של מיודענו, על חמימות הסאונד, העושר הטונאלי וכדומה וכדומה תשבוחות לרוב.

הבחור, אשר באמתחתו לא פחות מעשרת אלפים תקליטים, טען כנגד הדפסות חדשות של ויניל (הכוונה היא לחומר חדש והדפסה חדשה) בשל העובדה שהחומר המקורי בין כה וכה עובר דיגיטציה כלשהי בתהליך ההקלטה/מיקסינג/מאסטרינג/אכסון, ואי לכך אין כל יתרון בתקליט ויניל שכזה. לדבריו, כל יתרונו של התקליט הוא בהצגת חומר אנלוגי מהקלטתו ועד הפצתו - וככזה מדובר על חומרים ישנים בלבד.

ואני חשבתי לעצמי בקול רם,
האם הדפסת ויניל של חומר "חדש", המוקלט באופן דיגיטלי אך באיכות (או רזולוציה, או עומק דגימה, או ווטאבר)הגבוהה מזו של סידי, ולהלן היירז; אינו יכול לגבור באיכותו וברה-פרודוקציה שלו על סידי תואם מאותה ההקלטה?

אנחנו לא הצלחנו לחשוב על תשובה. דעתכם?

דעתי היא שהתשובה תלויה במשיב. אם המשיב עושה זאת תוך התייחסות למדידות, אזי אין ספק שהסידי עדיף. ודאי ווודאי שאם מדובר בקובץ הי רז עם נגן (דיוידי או מחשב עם דאק) איכותי. אם הוא עונה תוך התייחסות לטעמו האישי, התשובה תלויה בטעמו האישי.
היות והבחירה לענות כך או כך היא עניין של טעם, התשובה כולה היא עניין של טעם.

חוץ מזה אני מסכים איתו: הטעם העיקרי להחזיק מערכת אנלוגית בעיני הוא לנגן הקלטות והדפסות אנלוגיות- וזה ברוב המקרים אומר להסתמך על הוצאות ישנות ולהתעלם מרוב המוסיקה החדשה. לרובנו זה לא מספיק.

אבל גם השאלה מעט בעייתית: בשנת 2011 ההשוואה האמיתית היא בין תקליט מקובץ הי רז לניגון הקובץ עצמו ברזולוציה כמעט מקורית. מה עדיף? אני אישית עדיין מעדיף מערכת אנלוגית טובה, אבל יש להודות שהדיגיטלי של היום הוא ממש לא הדיגיטלי של פעם. אפילו עבור חובב אנלוגי כמוני זה כבר קרוב, מאוד קרוב ולעיתים אפילו עדיף.

פספסת את השאלה במקצת.

ההשוואה היא בין הדפסת תקליט מאיכות מקור של היירז (כפי שלרוב מקליטים היום) אל מול סידי רגיל (רדבוק? אני מקווה שאני משתמש נכון במינוח).

שלום

לטובת הדו שיח, והרעיון האיכותי של המדיה (וויניל) הנה כמה עובדות:
1. ה-LP בדור הישן (לפני הופעת המדיה הדיגיטאלית, נניח 1979), הוקלט מסרטים מגנטיים. ב-MIX שבו נעשה שימוש בהקלטה
חוזרת של קטעים, נפגעה האיכות מפני שב-ANALOG הקלטה על הקלטה מאבדת איכות...(בספרתי לא!)
כך שעם כל המלל בשבח המדיה האגדית, במציאות רובם אבדו בתהליך הזה הרבה איכות.
2. גם במכשירי ההקלטה הגדולים והמהירים (15 אינץ לשניה), למדיה היו 2 מגבלות: SNR שטופל ע"י DOLBY A או DBX
(דחיסה) ורוחב סרט. סרט מגנטי לא אהב נמוכים (סביב הגבול התחתון של השמע) וגבוהים (מעל 10KHZ) והגבוהים
היו תלויים בעצמה (ככל שהעצמה גברה, היו פחות גבוהים. רובם ניתנו ב-20- ד.ב. בהקלטה ספרתית גם של LOW RES אין בעיה
כזו. ה-SNR טוב ב-45 ד.ב. מהאנלוגי, והרוחב סרט אינו מושפע מהעצמה.

2 אילו, אינם מהווים בעיה בהקלטה ספרתית. כך שבהנחת יסוד, המצב התאורטי לספרתי עדיף. כך גם למדיה עצמה (LP).
ברם, משנחרץ הדין בשו שיח (מעצם ההתלהבות) שהאנלוגי עדיף על הספרתי - כל מה שיוזכר מרגע זה ויהיה ספרתי מוקצה,
וכל מה שאנלוגי מדהים, פנטסטי ואדיר.

אני מקווה שלא נפלתי במקרה על ממציא ה"ספרתי", ולא פגעתי אישית ברגשותיך, אם כן, עמך הסליחה!

בכל אופן, האמת היא שאני מאוד נהנה משתי המדיות גם כן, ויכול להבין את הטיעונים לכאן ולכאן. לא זאת הנקודה בשירשור, אשמח אם מישהו יתייחס לפוסט המקורי.

לדעתי אם המקור הוא דיגיטלי או היי רז (גם דיגיטלי) עדיין בויניל מקור אנלוגי ישמע יותר טוב ואני באופן אישי
במיקרה זה לא רואה יתרון לויניל
כאשר בויניל אני כן "רואה " היי רז ולו רז " שנובע ממסטר טייפ ב15IPS או 30IPS וכמובן אם הסרט הו רבע אינצ חצי אינצ אינצ או במיקרה הטוב שתי אינצ.
כמובן "הי רז אנלוגי נובע מאיכות ההדפסה ,איכות החיתוך, מהירות 33/45,משקל תקליט 120-200 ג"ר.
אגב יש לי CD של אביב גפן שנשמע מצויין אשר הוקלט בטייפ אנלוגי/עריכה אנלוגית ולדעתי נשמע יותר טוב מהרבה CD היירז.
ברשותי שני תקליטים של נורה גונס שלדעתי נשמעים כמו CD

אתם אוהבים את "חתימת הצליל" של תקליטים, ולא יעזור כלום. יותר מזה - החבר שלך בכלל אוהב מוסיקה באיכות טכנית ירודה במיוחד, יחסית למה שניתן לבצע היום. מה שמיכאל כתב קודם זה חשוב - בכל תהליכי העיבוד האנלוגיים הרבה אינפורציה מוסיקלית אבדה בדרך. בכל אופן, לידיעתך, כמעט כל הקלטה היום נעשית בהיירז, לפחות 88.2kHz 24-bit. מייצרים CD ע"י downsampling. האם תקליטים היום עדיפים מ CD? אם זה מה שאוזניך אוהבות, אז כן. האם יש לזה הסבר הגיוני? לא ממש - זה עניין של טעם.

אני לא מסכים כי עריכה אנלוגית הורסת סאונד.. זה מאוד תלוי בציוד ומיומנות של מהנדס באולפן..
אבל זה מתייחס לטייפ.. ראה רעיון על דניאל וויס - שאפילו הוא אמר כי הטייפ נותן איכות הכי טובה היום

לתקליט יש יתרון על מדיה דיגיטילית במוגבלות שלו - למשל נושא הכיווץ הדינאמי שאוכל כל חלקה טובה בדיגיטלי מהווה בעיה הרבה יותר קטנה בויניל כיוון שאין מקום על התקליט.
אני מחזיק חלק מאלבומים החביבים עלי בויניל-ריפ בגלל העריכה העדיפה, אבל כאשר איכות המאסטר דומה מעדיף CD

יש דעות ויש עובדות..... ושיהיה המהנדס מס' 1 - לא משנה
כל הקלטה מחדש של חומר אנלוגי מאבדת מידע. זאת עובדה. זה כל הרעיון מאחורי דיגיטיזציה - שברגע שהעברנו את המידע לביטים ניתן להעביר, להעתיק, לשמור, וכו' את המידע בשלמותו, ללא שום שינוי.
כל הקלטה אנלוגית חדשה תמיד תכניס רעשי מדיה חדשים, בעיות עקב אי-תאימות מושלמת של מהירות קריאה/כתיבה, הפרעות ערוצים, וכו' וכו'. מהנדס טוב יהיה מודע לזה וינסה לצמצם את כמות ההקלטות בשרשרת העיבוד, אבל הוא לא יוכל למנוע את העיוותים שכל שלב בשרשרת מכניס. אינני יודע לאיזה דור אתה שייך, אבל בצעירותי ידעתי היטב שאין לעשות קלטת מקלטת וזה בדיוק מהסיבה הזו. אתן עוד דוגמא: מוסיקה עם סימפולים (באיכות גבוהה) לא ניתנת לביצוע בכלל בכלים אנלוגים - זה יצא זוועה.