פסטיבל הג'אז 2008 ברקר ואוונס
מההופעה השניה בה ביקרנו כבר היו לי יותר ציפיות, מדובר בהרכב אותו מוביל רנדי ברקר, נגן חצוצרה אותו לא הכרתי אני חייב להודות, ובהשתתפות ביל אוונס (הסקסופוניסט כמובן) שאת הופעתו אהבתי בשנה שעברה. בדיעבד הציפיות לא היו מוצדקות.
החברה עלו לבמה לקול תשואות הקהל, אבל משהו לא הסתדר לי, מר ברקר עלה כבר עם פרצוף זועף, ועליו הוא הקפיד לשמור במשך כל ההופעה. במיוחד כאשר מישהו אחר פוצח בסולו וכשהוא מרגיש שהוא לא במרכז ההופעה.
וכאילו זה לא מספיק (ועוד נוסיף את העובדה שהוא מזכיר לי בהתנהגותו וגם במראה מישהו שאני לא ממש סובל), באחד הקטעים הראשונים מציג אותו מר אוונס כבעל אלטר אגו של נהג מונית ניו-יורקי שיעלה להפליא בשירתו (???).
טוב, ניתן צ'אנס, למה לא... למה לא? כי זה היה פשוט פתטי. אני לא יודע איך לתאר בדיוק את הנאמבר הזה, ספק דיקלום, ספק ראפ. קורא מהדף בחוסר חשק, שום איכות מוזיקלית ולא שהטקסט הצליח לכפר על משהו. סתמי ודיי אידיוטי.
אוונס לעומתו נתן את ההופעה הרגילה שלו, יותר חיים על הבמה, לא נתן לי הרגשה שהוא עושה לי טובה שהואיל להגיע למדינתי האיזוטרית להופיע לפני. גם נגינתו היתה יותר לטעמי, מערבת, נעימה, מוכרת, גם אם לא מעניינת במיוחד או מחדשת נגיד. הוא ללא ספק לא באותו אגו טריפ של "נהג המונית", הוא נתן לי הרגשה שהוא נהנה מהמעמד וגם מנגינתם של האחרים.
נגן הקלידים שלא הותיר עלי רושם מיוחד אבל התחבב מאוד על חברי, נגן התופים שהרביץ סולו ארוך ואנרגטי (למורת רוחו של נהג המונית) ונגן הגיטרה שנותר קצת בחושך (לא רק מטאפורית) היוו בסיס והשלמה ראויה למובילים. אציין שהם לא הרגישו לי מגובשים יותר מידי, התפלאתי לקרוא אחר"כ שהם מופיעים יחד כבר כחמש שנים...
מי שהצליח לפרוץ את המסגרת המרובעת היה נגן גיטרת הבס, בונה. חוץ מזה שהוא מנגן מצויין, הבן אדם פורח מול קהל (דבר שיומחש טוב עוד יותר בהופעה הבאה שלו בה השתתפנו). הוא מבין שלהופיע על במה לא אמור להיות כמו להקליט באולפן, לכן כנראה הוא מרבה להשתטות עם מגוון פרצופים ותנועות, שמה לעשות, עושים את העבודה ומכניסים יותר עניין להופעה.
מר בונה גם מרבה להשתמש בקולו, לא מדובר על שירת טקסטים אלא על קולות ומילמולים, והאמת שהוא עושה זאת בצורה מעוררת הערכה, הוא זה שנתן לילדים שהתמקמו בצידי הבמה קצת נחת. כל זאת למורת רוחו של נהג המונית שחייב כנראה להרגיש שהוא במרכז תשומת הלב.
מי שהיה החוליה החלשה בהופעה, דבר שחזר על עצמו בכל ההופעות בהן ביקרנו אגב, הוא הסאונד מן. אני לא מדבר על הסאונד עצמו, שבדר"כ שהיה בעל בס משתלט כפי שאוהבים לעשות בהופעות (בניגוד לטעמי), אלא על התקשורת בין אנשי הסאונד למה שמתרחש על הבמה. כמעט תמיד, לאורך כל ההופעות, נתקלת באחד הנגנים שמתחיל לשיר (או להשתמש בכלי אחר) והלה אינו מוגבר כלל וצריך לחכות שניות ארוכות עד שנוכל לשמוע את מרכולתו (אם לא פספסנו לחלוטין). מעצבן ולא מקצועי.
למרות כל הקיטורים, אל תבינו אותי לא נכון, סך הכל ההופעה היתה טובה ומהנה. לא אתנגד לראות אותם גם בשנה הבאה.