כתב ס.:
"זה היה לפני אי אילו שנים [ 2 ? 4 ? לא זוכר ] ולא מצאתי הד דומה בקרב חובבי הרדיו הרציניים.
אני מניח שהפוסט שלך הוא צעד בכוון מקרב בכיר בקהילה שגאה על שמרנותה, ומניח שכל קשקושי הפלסטיק העגול,
שחור או נוצץ, והמדיה הפיזית בכלל, עבר זמנם.."
האומנם?
הרושם שלי לפחות הוא שדיגיטלי עשה כברת דרך עצומה בחמש השנים האחרונות, שמה שגדלנו עליו ש"צליל דיגיטלי" הוא מלאכותי ולעיתים צורם, שייך מאוד לעבר - גם אם הקבצים הם סידי "פשוטים"
מצד שני, ממש לא "עבר זמנם". תקליט אנלוגי מלא או כזה שהודפס ממסטר הי רז עשוי להישמע מדהים ומרשים. לגבי, ניגון תקליט שהודפס בשנות החמישים, שטרם נשחק ממחרשות פלסטיק, מעניק חויה סונית מיוחדת במינה. זה נכון שניתן לחקות אותה באמצעות פילטרים דיגיטלים שונים, אבל אז יש תחושה שמרמים אותך...יש משהו בהאזנה לתקליט שהודפס אי שם בעבר שמחיה לרגע את האומנים הללו, שמזמן רובם כבר שוכן עפר.
בקיצור, אני משתדל להיות מעודכן בצד הדיגיטלי (עד כמה שהכיס והזמן משיגים, כמובן- תמיד יש טוב יותר, ולא תמיד הטוב יותר יקר יותר) אבל לא נראה לי שזה יגרום לי לזנוח את הפלסטיק השחור.
במקום תחרות, אני מעדיף לדבר על יותר אופציות.