בשירשור הקלאסי ביקש ליאור המלצות לדברים מיוחדים / טובים שאני אוהב. לא בטוח שאצליח לקלוע לטעמם של אחרים בפורום- אבל אנסה לתת המלצות למה שאני חושב נמצא בפחות 'פוקוס' אצל חלק מהחברים פה.

אני לא חובב ויקיפדיה- או מה שנקרא אוטוביוגרפיה של האומנים, גם לא חבר גדול של שתילת תמונות בפוסטים- עימכם הסליחה לאלו שהורגלו למיומנויות של אלוני ויאיר. אני יכול לכל היותר לתאר את ההעדפות שלי לתקופה מסויימת אצל אומן, סידרת הקלטות ששווה התייחסות, או מה שבה את ליבי בנושא.

אתחיל בלתת כבוד לז'אנר המזרחי- קצת ירדו עליו בשירשור הקודם (גם אני), ולא ראוי שכך (במיוחד שלאחרונה התאהבתי בצליל הבוגר של ישי לוי העכשווי). שלושה אומנים בג'אז של שנות ה 50 התפרסמו בשילוב מוזיקה מזרח תיכונית (אפריקאית רבים אחרים- בהזדמנות אחרת) לפני עידן 'החאפלות'.

הראשון והמפורסם מכולם: YUSEF LATEEF .

אומן שהקליט אלבומים טובים במיגוון לייבלים- אבל הסידרה האהובה עלי היא 5 ההקלטות שלו ב FANTASY .

יש בסידרה הכל: לחנים נפלאים, שימוש בכלים ומבנים מוזיקאליים מעבר לסטאנדארט התקופתי, ואיזו הדיקות / שלמות יצירתית שנעה לאורך כל האלבומים כיצירה אחת (משהו שנמצא גם בסט של דוויס / קולטריין באותה הוצאה- מה שמראה על מחשבה מקדימה על 'הקנון' המוזיקאלי ע"י המפיק)


השני הפחות מפורסם: AHMED ABDUL MALIK

אומן הבס והעוד שהקליט אלבומי סולו ב FANTASY ו RCA . זהו הנגן 'המזרחי' הכבד ביותר שממש הביא לחנים מזרחיים אוטנטיים לעיבוד ג'אזי של סוף שנות ה 50 . לדעתי הוא הקדים מדי את תקופתו 'במזרחיות הכבדה'- לא הצלחתי לראות איזה המשך לכיוונו אצל אומנים אחרים, אבל הפיוז'ן שלו ראוי מאוד לשמיעה למי שלא נרתע מסאונד מזרחי.

השלישי שהוא ממש אלמוני יחסית: SUN - RA

זהו אומן שהתקופות אצלו נחלקות בבירור 'בסאונד': * ג'אז אתני של הרכב גדול ( ARKESTRA ) נפלא מאמצע שנות ה 50 ועד אמצע שנות ה 60 , * ומוזיקת עולם אוונגרדית מתחילת שנות ה 70 . אישית אני מעדיף את הסאונד של התקופה המוקדמת תחת הלייבל של SATRUN (מה שאני מחזיק זה את ההוצאות המחודשות של שנות ה 90 ע"י EVIDENCE ) ו SAVOY . מומלץ מאוד לאוהבי ההרכבים הגדולים 'שמדברים' ביניהם תוך כדי היצירה (שונה מאוד מהתיזמור המושלם של אוליבר נלסון ודיוק אלינגטון).

בהזדמנות הבאה- ישי לוי בהופעה בברבי.

מצויין

היית בהופעה ?

חלק שמעתי באופן מאד אקראי אבל על יוסוף לטיף ..... מצטרף בחום להמלצה.

בעיקרון מוזיקת הג'אז והבלוז אצלי (ורבים אחרים) מתחברת להוצאות תקליטורים- מהטעם הטרווייאלי של ההשפעה המכריעה של הלייבל על התוצר המצופה, כמאזין. יש בכך ביטחון כלשהוא מה אתה אמור 'לקבל'- עם החיסרון שלא תוכל למצוא חידושים מסעירים בכיוון.

כך גם אני מסדר את האוסף הפרטי שלי בתחום הג'אז- ולכן ברשותכם לאחר הכבוד 'המוחזר' של המוזיקה הים תיכונית, חוב שהייתי חייב 'לנקות מהשולחן' ארצה לכתוב על ג'אז מנקודת המבט המאוד ברורה לי שכך צריך לנהוג- וסליחה מראש עם החולקים על הנחת היסוד לגישה, שרואים באומן את מרכז 'האוסף' שלהם.

ההוצאה 'החביבה' עלי היא FANTASY - למעשה אוסף לייבלים עצמאיים שכונס תחת קורת גג אחת לאור חוסר יכולתם להתמודד כלכלית עם מעמד עצמאי.

לטעמי ההוצאה עם 'התמימות' הכי גדולה בתחום- הפקה נקיה של סאונד האומן ללא שיקולי מסחריות בוטים, סדרות של דיסקים מאותו אומן ללא שום 'חידוש' רק חירות לנגן את המוזיקה שלו (למעט PABLO שהיא 'יצירה' של מפיק על - נורמן גרנץ), וסאונד בלוזי (בלדות בלשון הג'אז) ללא אספירציות להוות מוזיקת ריקודים.

הקטלוג של הלייבל מכיל ללא ספור 'פניני ג'אז'- מדי פעם אנסה לתת דוגמאות לשכאלו, הפעם כמה מהן:

מי לא מכיר את העבודות של מיילס בלייבל, אני רוצה להמליץ לשמוע את BLUE MOODS שלו, מהנחבאים ואחד הנפלאים / מיוחדים. הרכב של חצוצרה, טרומבון, ויברפון, בס, תופים. לא הרכב שיגרתי, לא קטעים 'קלאסיים' של מיילס, אבל שווה האזנה.

פסנתרן 'מאסטר' עם נגינה 'מודרנית' לא אופיינית לתחילת / אמצע שנות ה 60 - DON FRIEDMAN , אוסף של 5 דיסקים משובחים של נגן שנהוג לכנות 'הקדים את תקופתו', מעין נגן ECM שבוודאי היה יכול להתפתח לכיוונים שהיו חסרים בתקופתו הצעירה (לאחר מכן זה כבר מאוחר מדי). מומלץ מאוד.

ויברפוניסטים בלייבל הינם לטעמי מהעבודות המשובחות ביותר בכלי הנגינה המיוחד כל כך, לא רק MILT JACKSON , אלא LEM WINCHESTER , TEDDY CHARLES , WALT DICKERSON , JOHNNY LYTLE . אלו דיסקים הרבה יותר 'ג'אזיים' במובן 'הטוב' של הכלי- יותר מההפקות של BLUE NOTE, VERVE , ו IMPULSE , לטעמי.

בכללי הסאונד של הויברפון שולב הרבה יותר 'בזרימה' ונינוחות עם הסאונד הכללי של היצירות- ויחסית היה חבר קבוע בסצינה של הרכבי ג'אז בלייבל (רק BLUE NOTE התקרבו לקונספט- אבל שם כמו כל דבר אחר החיפוש היה למצוא את הוירטואוז שישלים, ופחות מיגוון נגנים שיבואו עם סאונד שיותאם לשאר ההרכב).

בצד 'הפחות טוב' אין את הדרישה לוירטואוזיות להשלים כלים אחרים כמו שנדרש מי BOBBY HUTCHERSON ב BLUE NOTE (ללא ספק הויברפוניסט המבריק / הנוצץ ביותר בשליטה בכלי לטעמי), לפעמים חסר הסאונד העוצמתי / הוירטואוזי בלייבל, אבל בשביל זה קמו אחרים וטובים.