Ami כתב:
א. תודה על ההבהרה התאגידית
ב. האמנים שאני חושב עליהם לא קונים דליי קוק. היתה תקופה שחלקם קנו הרואין כדי לעבור איכשהו את המציאות העלובה והלוחצת שחיו בה. יותר מזה, היום מדובר באנשים שלמרות שהכישורים והאינטליגנציה שלהם עולים בסדרי גודל על אלו של קוני הדליים ובועלי הקטינות, בחרו במודע בקריירה שתקנה להם קהל של ארבעה אנשים וחצי בערב טוב. המוזיקה שלהם לא הולכת טוב בחתונות ובר מצוות, אבל חלקם הגדול אכן מלמד היום. היה נחמד אם יימצא מנגנון שיאפשר להם להמשיך להנות מזכויות יוצרים.
לפעמים מנגנוני החקיקה ומנגנוני השינוע אינם עומדים בקנה אחד,
האחד מקדים את משנהו ועלול להיווצר מצב שפירצה [חוקית או תשתיתית]
מדללת את פוטנציאל ההשתכרות של אמן מיצירתו עקב פגיעה בזכויות יוצרים.
העיסוק בזה מנחם שכן הוא מלמד על חברה מתוקנת בה הנורמות מבקשות להגן
על הקניין הרוחני. אותן נורמות [ או חוקים ] מבקשות להגן גם על בריאות האדם וכבודו,
אך רצח ואונס הן עדיין עבירות נפוצות מאוד.
השכר הממוצע במשק הוא 8. אמן צריך שש הופעות באלפיים ש"ח להופעה כדי לייצר 12 לפני מס.
אם הוא הורה ושאר נק' זכות, הוא יעבור בקלות את השכר הממוצע במשק רק מזה
[ עבודה למשך שש ערבים בחודש בלבד]. גם אם יעבוד 12 ערבים [בלבד] באלף לערב זה יקרה,
וגם אם נמשיך ונמיר את שעות העבודה שלו לשעורים פרטיים וכו'.
תגיד לי שזה "לא מספיק" [למשל לקנות דירה וכד'] וכאן בדיוק הבעיה,
כל ה"מדינה" שהקמנו נועדה בין השאר להציע מעין ערבות הדדית ומעין
סינרגיה בה כוחנו המשותף יניב למשל קורת גג בטוחה, מזון ויכולת לימוד לכל העובדים במשרה מלאה,
וזה לא קורה בשכר הממוצע במשק, שבתורו עדיין רחוק מעל רבים מהמשתכרים.