שלום חברים, לפני כחודש עזבתי אתכם לאחר החלק השני, ומפאת לחץ בעבודה ופציעה קלה
בגב לא עלה בידי לסיים את הפוסט.
בהשראת תומר 123 שמתנגד למסעות ,אותגרתי והנה אני כאן.
תזכורת מפרק ראשון- רנו 4 עם רדיו לחצנים ורמקול מונו בלוק מקופסת נעלי המגפר
ובפרק השני - אלפא סוד 1.35 ti עם מערכת אלפיין ורמקול פיוניר 6x9.
השנה הייתה 1989 השנה האחרונה בלימודי שמאות רכב.
איתי בקורס למד בחור שהיה צלם עיתונות במקצועו, והיה בעליה המאושר של
אלפא סוד 1.5 תילתן ירוק מודל 1983 בצבע ירוק דשא ואחת מתוך השלוש שהיו בארץ.
הזלתי ריר על הרכב שלו, הצעתי לו להכין עבודות במקומו,להכפיל את מחיר המחירון ומה לא- הבחור לא מוכר
"ולא אמכור לעולם" לדבריו. לפחות ניראה מה אני מפסיד אמרתי לעצמי, וברוח שטות איתגרתי אותו מיד בסיום יום הלימודים
במירוץ 'ראש בראש בין האלפות עד לצומת הקרוב וכדי לא ליהיות מסורב , הוספתי מילות חנופה
"רק כדי לדעת כמה ההפרש יהיה לטובתך"
הקורס ממילא לקראת סיום, נצחונו מובטח האגו מנופח- אז ברור שהסכים.
התייצבנו שתי האלפות ברמזור היציאה מהטכניון,
שעת ערב ויום גשום. הסל"ד בשמים יציאה מהרמזור, ואנחנו בישורת כקילומטר של רחוב חנקין
הבחור מיד פתח פער והראה לי את הספויילר האחורי של רכבו
לאחר מכן מתחילה ירידה ואחריה עקומה שמאלה, הפער כבר 50 מטר לערך וגדל, אין לי שום סיכוי להדביקו.
הוא נכנס ראשון לעקומה, לפתע אני רואה את רכבו מסתחרר שניים וחצי סיבובים- וללא שליטה מתלבש
עם חלקו האחורי על גדר ההפרדה.
מיד עצרתי בצד, ורצתי לרכבו הוא היה בהלם - אבל שלם בגופו
מילמלתי כמה דברי התנצלות והפלגתי לדרכי לפני שהוא יבין שרק בגללי נשארו שתי
אלפות אחרונות כאלו בכל הארץ, ויכלה בי את זעמו.
בדרך עוד הספקתי לחשוב על סמל התילתן הירוק באחורי רכבו שהתמזג היטב עם השיחים הירוקים
שעל גדר ההפרדה, ופרצתי בצחוק.
יש מסקנות ברורות- האחת שהתנהגותי פרועה, חסרת אחריות
והנני בריון כבישים מצוי שמסוכן לעצמו ולציבור
והשניה- שצריך רכב חזק יותר כדי שלא אושפל יותר לעולם.
הבחירה נפלה על פיאט אונו טורבו שהיה הרכב החזק ביותר בארץ.
נמצאה אחת שחורה מודל 1987 יד שניה עם 50000 ק"מ.
הרכב נמכר ללא מערכת מאוד יוקרתית שהייתה בו, אלא אם אוסיף סכום נכבד שהיווה
כשליש מערכוה של המכירה. מחוסר ברירה ויתרתי על המוסיקה (מה שלא היה קורה היום)
והעיסקה בוצעה.
הימים הראשונים עם האונו היו חלומיים, תאוצה מטורפת לקול שריקת הטורבו
הפורק מהשסתום.
מה שהיה מסעיר ממש אלו היו תאוצות הביניים- לחיצה על הדוושה, השהייה קצרה
מחוג הטורבו מטפס והגב נידבק למשענת.
על אחיזת כביש לא היה מה לדבר- ביחוד כשאתה מאיץ בסיבוב ובהילוך הראשון- מד הסל"ד מטפס לשמים
והרכב כמעט עומד במקומו- הגלגל חופר באספלט. ברור לי שכח המנוע גדול על השילדה
מה עושים? משפרים.
גיחה דרומה לאזור תעשיה סגולה, ארץ משפרי השיפורים.
הקשחת מיתלים, הנמכה, בולמי גז מתכווננים ועל הדרך צריבה לציפ ניהול מנוע
והעלאת לחץ גדישה ל- 1.1 באר.
ומוסיקה? מי צריך מוסיקה.
אני מלך העולם שמקשיב רק לנגינת המלאכים.
האופוריה לא נמשכה הרבה זמן, המיתלים המוקשחים הרעידו את הרכב
ראשונים קרסו המתגים משני צידי ההגה- הפלסטיקים נשברו בחיבורים
המאפרה הניידת הייתה מטיילת לרוחב הקונסולה וחזרה.
יום אחד במהלך הנהיגה, פתאום ניהיה חושך- הגג קרס עם חומר הבידוד והריפוד על ראשי.
כל רגע פנאי הייתי מחזק ומדביק דברים. כל ששמעת בנסיעה היה רעש קירקוש מכל הכיוונים.
חלפה שנה והגיע הזמן להרכיב מערכת. באותה תקופה הדיסקים דחקו את הקלטות החוצה.
רדיו דיסק היה עסק מאוד יקר וממילא ידעתי שעוד מעט גם אני אתפרק מהרעידות
ולא רציתי להשקיע.
בשוק הסתובבה מן מוטציה זולה - קלטת רגילה שנכנסת למחסנית של הרדיו טייפ
אבל לא היה לה סרט אלא ראש מגנטי ממנו יצאו חוטים של כמטר
שחוברו לדיסק מן, שהונח בכל מקום שתבחר.
כלומר היית מכניס דיסק למכשיר נייד, דוחף את הקלטת פנימה, האותות היו ניקלטים, מוגברים ופורצים.
רק מה זה אולי מתאים לסיטרואן c5 עם בולמי אוויר דליל.
בכל מצב הדיסק היה קופץ "wweee dddonnnttt nnneeeddd nnooo edducatttionnnn"
שרו הפינק פלויד.
מה לא ניסיתי- על הברכים, על הכסא ליד, אולי (ואם הייתי נשוי) על ירכיה העבות
של חמותי השמנה שהיו מהווים תחליף לכונניות של finite זה היה מחזיק.
(היא לא גולשת באתר כך שאין חשש)
בקיצור, שמעתי רק רדיו ורדיו וקלטת של אריס סאן שמצאתי בבוידם, כי בטיפשותי נפתרתי מכל הקלטות.
עגמת נפש אחת גדולה, לא מוסיקה, לא אחיזת כביש, וריח תמידי של דבק
נגרים שמחזיק את כל החלקים לשלם.
הפיאט נמכרה כעבור שנתיים לבחור צעיר ללא הרדיו דיסק או יותר נכון המוטציה שהשמדתי בעצביי
עם המלצה (אחרי העברת בעלות כמובן) לטייל הרבה בכביש הסרגל.
שתיהיה לכולנו שנה אזרחית מוצלחת ומוזיקלית
