הוצאות בריטיות או אמריקאיות?
ואם למשל אני מעוניין לרכוש את joe henderson- page one כיצד יודע האם הגרסה הזו עדיפה:

http://www.amazon.co.uk/Page-One-180g-i ... +one+vinyl

על פני זו:

http://www.amazon.co.uk/Page-One-VINYL- ... +one+vinyl

הראשונה של בלו נוט והשניה של אימפורט.
האם ראישו והוצאות מחודשות נחותות משמעותית מאלו הישנות? (בהנחה שאין לי כוונה להוציא מאות שקלים על תקליטי FIRST PRESSING).

לעונים- תודה

שתי ההדפסות שהבאת הן דוגמאות להוצאות בלי אבא. סבירות גבוהה מאד להדפסה ישירה ללא רימסטר אמיתי של דיסק דיגיטלי. לאלו בדרך כלל אין שום סיכוי להתחרות בהדפסה מקורית.

כשאתה מחפש תקליט בהוצאה מחודשת, בדוק קודם ברשת את הפרמטרים הבאים:

א. מי עשה את הרימסטר (קווין גריי, סטיב הופמן, ברני גרונדמן, סטן רייקר הם בדרך כלל ערובה לרימסטר יוצא דופן).
ב. איפה התקליט הודפס (בארה"ב אתה רוצה את RTI ולאחרונה גם את Quality, אתה לא רוצה Rainbo. באירופה אתה רוצה את Pallace. אתה לא רוצה את GZ ושאר ההדפסות המזרח אירופאיות הרווחות במקומותנו).

הפרמטרים האלה לא בהכרח הולכים עם מחיר גבוה. ההדפסות של OJC נמכרות במחירים נמוכים ומבוססות על מסטרים אנלוגיים מקוריים או רמסטרים של הופמן. כנ"ל WEA או Rhino באנגליה, שמודפסים לרוב אצל RTI או Pallace . מסתובב באמזון Kind of Blue של קולומביה/סוני תוצרת קווין גריי בפחות מ-20 דולר. העניין הוא שלא תמיד האינפורמציה כתובה באמזון ואין ברירה אלא לחפור בפורומים של אספנים (למשל הפורום של סטיב הופמן).

במידה וההוצאה המחודשת לא עונה לקריטריונים למעלה, סיכוי סביר שתקבל צליל מעוך/סינתטי (בגלל הרימסטר) או מפצפץ/דופק (בגלל ההדפסה). לעומת זאת רימסטרים במיטבם נותנים תוצאה לא פחות טובה (ולא פעם יותר טובה) מהמקור במצב-תקליט שתמיד יותר טוב מצלחת בת 30-40.

ומה לגבי תקליטים קלאסיים ?
האם גם בקלאסי יש לך מידע נרחב ?

לצערי לא, אולי לאחרים.

לא רלוונטי

http://imgur.com/gallery/r83p0r8

לגבי OJC , אני לא ממש מסכים, רב מה שהם הוציאו מאמצע שנות ה80 ואילך אלו מאסטרים דיגטליים אפרפרים ויבשים בהרבה מקרים
הטובים יותר הם האנלוגיים הישנים יותר. בכל מקרה, עדיף תמיד לנסות להשיג מיד שניה את ההוצאות של Fantasy המקוריות
גם Verve/ Pablo לרב מומלצים מאוד, עדיף כמובן פרס שיותר קרוב לתאריך ההוצאה- הם בד״כ לא יקרים ביד שניה
Colombia/ CBS תוצרת חוץ כמובן ביד שניה גם מומלצים
גם CTI משנות ה70 לא רעים בכלל.
Blue note ו impulse חדשים לרב מאכזבים, צריך ממש לברור הוצאות חדשות שלהם ממידע ברשת.
תקליטי רוק , אינדי ופופ משנות ה80-90 , של Sony או virgin הם בד״כ מאכזבים.

דוגמאות קונקרטיות לאותם מסטרים דיגיטלים עייפים ? כדאי גם לוודא שאלו באמת OJC כי יש לא מעט דמויים כולל מספרי OJC, איומים (סקורפיו הם רק דוגמה אחת). הם נראים כמו ברווז והולכים כמו ברווז אבל מודפסים במזרח אירופה מדיסקים ולכן גם מגעגעים כמו ברווז. יש כמה סמנים ידועים שמפרידים את המוץ מהתבן.

הנה מסטר דיגיטלי לא עייף בכלל של תקליט מ-82. סאונד פנומנאלי בכ-10$:



ומסטר אנלוגי שעל סמך הדדווקס הוא בוודאות של הופמן (במקור ל-DCC) ונשמע בהתאם (גם בתקליטי OJC המודפסים היום)

עמי תודה על התשובה,
השכלתי.

כאשר זה מגיע לבלו נוט\ פנטזי- זה יחסית קל וברור

היו כמה וכמה הוצאות להדפסות הללו במהלך השנים,רובים גרועות במיוחד החדשות שבהם שנות שבעים ועד ימינו)
כל תקליט חדש שעולה בסביבות 10$ כחדש,פשוט לא כדאי . זה הדפסה מהקלטה דגיטאלית לרוב באיכות לא משהו ובמצב כזה דיסק כבר עדיף
מה כן- הדפסות ראשונות של פנטזי או בלו נוט-בשביל זה צריך ידע מסויים כיצד לדעת שאותה הדפסה הייתה ראשונה וטובה. יש אתרים שמסבירים את זה ויש נלהבים שמחפשים את ההדפסות הללו ולכן הן עולות גם את מה שהן עולות.
לרוב,הן גם יותר טובות(לא כולן) ואז באמת ניתן לשמוע הקלטה אנלוגית אמיתית.
מאחר ואתה לא שם ,על פי שאלתיך
הדבר הכי בטוח זה לרכוש תקליטים חדשים כאשר בלונוט וופנטזי אך ורק דרך ההדפסות הבאות:
http://www.analogueproductions.com/inde ... belID=4082
עולה טיפה יותר מ 10$ אבל שווה את זה זה.