פסטיבל הג'אז באילת 2012 היום השלישי
היום השלישי של הפסטיבל, והיום הרביעי שלנו באילת, והאמת שהרבה כח כבר לא היה לי.
אם הוא לא היה מסתיים בהופעה של מקברייד יש סיכוי טוב שלא הייתי טורח בכלל ללכת. וואללה הספיק לי.
רבעיית כרמן סוזה
בכל זאת הזזנו את עצמו לכיוון הפסטיבל והגענו שוב בסביבות עשר.
על הגברת סוזה לא שמעתי עד שראיתי את תוכנית הפסטיבל, אבל ניגנו שיר מאוד יפה שלה בקול המוזיקה לקראת הפסטיבל אז נכנסנו למרות שראובן סימס עוד קודם שהוא ברח משם.
התיישבנו, יותר נכון נשפכנו, על כיסאות באחת השורות האחוריות הריקות יחסית והתחלנו לצפות ולהאזין.
הדקות הראשונות היו פשוט הזויות. כל מיני ספק מילמולים ספק צעקות, מוזיקה אמלודית ואני מתחיל לחטוף עצבים וחושב לעצמי איך אני מביא את עצמי לאולם השני.
עכשיו תראו, אני אומנם בדר"כ שונא את הסגנון ה"מתלהב" הזה, אבל לפעמים זה גם יכול להיות יפה. נניח כמו שהיה במוזיקה נודה בשנה שעברה.
אבל פה, עם ההשפעה האפריקאית לא התחברתי לזה בשיט.
אבל למרבה המזל, ככל שעבר הזמן המוזרות פחתה והמלודיה השתלטה. אז נכנסה יותר השפעה פורטוגזית (לא שזאת שפה שקל תמיד לשמוע...) אבל בזכות המלודיה זה כבר היה יותר נחמד.
זכינו לשמוע פה את השיר שאהבתי ברדיו (בביצוע פחות מרגש), וזכינו לשמוע את Song for my father כפי שיאיר סיפר, אך לא הייתי שותף להתלהבותו (אבל עכשיו כשאני חושב על זה צפינו בביצועים אחרים, הוא ביום האחרון, אני יום לפני).
הקיצר, לא ממש הופעה לכתוב עליה הביתה, לא יודע למה בזבזתי לכם עליה ארבע פיסקאות מהחיים. זאת אני חושב האכזבה היחידה שלי מהפסטיבל השנה, לא היה אפילו ווקאל אחד להנות ממנו. אבל האמת שזה לא כזה קריטי.
YES! Trio
ומסוזה עברנו לטריו YES!, גם עליו כתב יאיר מההופעה של היום האחרון. בניגוד ליאיר אני מהשלישיה מכיר רק את אביטל (קונטרהבס), ומהכמה נאמברים ששמעתי לפני שיצאתי להתרעננות זאת היתה הופעה כיפית ו-"ג'אזית". הם היו מלאי חיוכים והיה נראה שממש כיף להם וזה אחד הדברים שמשפיעים גם עליך בהופעה חיה (ובכלל).
שלישיית כריסטיאן מקברייד - הופעה שניה
והמנה האחרונה היתה גם העיקרית מבחינתי. שני שותפי לפסטיבל בחרו לראות שוב את ההופעה של בונה, ואני לא הצלחתי לקלוט איך אפשר להיות כזה חסר טעם ונכנסתי בששון להופעה של מקברייד. פעם שלישית שאני רואה אותם.
אם אתם זוכרים בסקירה של היום השני אמרתי שהם עלו קצת "קרים", הפעם ממש לא. הם התחילו במצערת פתוחה, וכאילו המשיכו מהיכן שהפסיקו אתמול, כולל חומר שונה.
אבל האמת שזה לא מדוייק. ההופעה הזאת היתה שונה מההופעה של היום השני, ועוד יותר שונה מההופעה המקורית בזאפה.
הפעם הם היו יותר "עכשיויים", זה התבטא בסולואים יותר חופשיים ומתחכמים, בעיקר מצד סאנדס אבל גם מצד חבריו. אל תבינו לא נכון, זה לא היווה בעיה כלשהי וממש לא היה מוגזם. אבל זה כן גרע משהו מהחוויה של הפאן היותר בוסרי ואמיתי בהופעות הקודמות.
מקברייד שוב הזכיר שהם מוציאים אלבום עם החומר הזה, ושוב גרם לי לחשוב שמעניין איזו מן חוויה זאת תהיה להאזין לאלבום שבושל באולפן והוטבע על מדיה. ממתין בקוצר רוח.
הוא גם דיבר בהתלהבות על ההופעה של היום הקודם וסיפר שהיה די המום לראות ילדודס נכנסים בהמוניהם ואפילו "רוקדים" (כנראה לא סיפרו לו שמתישהו פותחים את השער ונותנים לכולם להכנס) ושזה גרם לו להרגיש לראשונה כמו רוק סטאר

חופשי, מגיע לו.
אז זהו, סיום טוב מזה ליום האחרון שלי בפסטיבל לא יכול להיות.
אני לא יודע איך הצלחתי לפספס את הבלינג הזה בהופעה, אבל כשהעלתי את התמונות למחשב כמעט נפלתי מצחוק.
אבל עכשיו אם אלקסיס לא מוצאת את השרשרת לנשף, אתם יודעים איפה היא.
סיכום אישי של הפסטיבל
אני לא כל כך אדם של פסטיבלים. אני מעדיף הופעה אחת טובה ממש על עשרים בינוניות.
כדי שפסטיבל יהיה מוצלח מבחינתי אני צריך להגיע למצב שנהניתי לפחות מהופעה אחת כל יום, וגם לא נכנסתי ליותר מידי.
וכדי שאוכל להגיד שזה היה פסטיבל ג'אז מוצלח, זאת צריכה להיות הופעת ג'אז

ומהבחינה הזאת אני יכול להגיד שזה היה הפסטיבל הכי מוצלח של השנים האחרונות. היתה לי כל יום הופעת ג'אז טובה (גארט + השתיים של מקברייד) והיו אפילו עוד פילרים נחמדים.
זאת היתה הפתעה מאוד נעימה, כל הקיצוץ בתקציב די הפחיד אותי. למרות שכשראיתי שמקברייד בשלישיה הספציפית הזאת נמצא ברשימת האומנים שבה התקווה.
אבל אני לא יכול להגיד שאני אופטימי לשנים הבאות. כמות הקהל היתה מעליבה כמעט, לא היו כמעט חסויות, היו מעט דוכני אוכל, פאק בקושי מכרו שם דיסקים...
אך נקווה לטוב, ואשלח את ברכתי למארגנים שלמרות הקשיים העמידו פסטיבל מגניב לגמרי
