עכשיו 24/09/17 06:24

פורסם: 04/05/13 22:58 ע"י Adiel


t11.gif


במאי 1877 החל צ'ייקובסקי את מלאכת הכתיבה של הסימפוניה הגדולה ביותר שלו בעת הזו.
בפברואר 1878 (כשנה לאחר תחילת הכתיבה) ניצח עליה ניקולאי רובינשטיין ב"חברה המוזיקלית הרוסית" במוסקבה.
זוהי הסימפוניה הרביעית שלו אשר פותחת את סדרת 3 הסימפוניות המאוחרות.

t1.jpg


האזכור הראשון לסימפוניה נמצא במכתביו של צ'ייקובסקי לנדז'דה פון מק (אשת עסקים רוסיה שניהלה עימו קשר
ידידות בנושאים אמנותיים, ובנוסף הייתה פטרוניתו אשר התרשמה מהמוזיקה שהלחין).
מדובר במוזיקה עצובה, אך לא במובן היבש. יש להבין שמקור העצב מגיע מרגש עמוק של ייאוש;
הייאוש הוא תחושה של חוסר אפשרות לשנות את המצבים החשובים במציאות שמהווים עיקר בחייו של אדם,
ובעקבותיו מגיעות תחושות של עצב, אכזבה ודיכאון. בהקשר של צ'ייקובסקי הייאוש ואובדן התקווה הם רגשות
המלוות אותו כל חייו.
לסימפוניה הרביעית שמות רבים עליהם נמנים "הסימפוניה הרוסית ביותר", "סימפוניית הגורל", "סימפוניית האימה",
"הסימפוניה הדרמטית ביותר", כל אלו (ועוד) הם תיאורים מדויקים, במידת האפשר, של המוזיקה הזו.

הפרק הראשון נפתח בחצוצרות צורמניות, "זהו הביטוי לגורל, הכוח הפאטאלי, שמונע את השגת האושר...
הוא חזק מאיתנו ואין להכניעו
"
כך כתב צ'ייקובסקי באחד ממכתביו לנדז'דה. הפרק כולו אינו ממשיך להתפתח
אלא עוסק באותו נושא, אפל ומר שמודגש בכל רגע, בכל כלי ובכל מלודיה.
צ'ייקובסקי היה מתזמר מעולה שידע לשלב כלים על גווניהם השונים וליצור דרמה מוזיקלית נפלאה.
יש כאן קו באס נפלא ודומיננטי המשלב בין הצ'לים והקונטרבאסים. הכלים הנוספים כמו בוכים מעצב,
הטובה והטרומבונים מוסיפים קו מוזיקלי חדש – "עולה" עוד ועוד.
בפרק קטעים מרעידי אולמות אך גם קטעים חרישיים, על כולם יש להניח את הדעת ולהאזין בקשב רב,
יש כאן אמירה טראגית טהורה והיא מתחזקת בשמיעת המכלול. זהו הפרק המורכב ביותר ביצירה ויש
לשמוע אותו מספר פעמים (רב) על מנת לגלות את העושר התזמורתי העצום שחבוי בו.

לאחר הפרק הראשון, הכביר, מגיע הפרק השני. כותב צ'ייקובסקי: "הפרק השני מבטא ייאוש אחר לגמרי.
זו המלנכוליה שמגיחה בערב, כשאתה יושב לבדך בבית, לאחר יום מעייף בעבודה. אתה לוקח ספר אך הוא נופל מידך.
מציפים אותך המון זיכרונות. זה כל כך עצוב שהעבר חלף, ואתה משתוקק לחזור לילדות. אתה מתחרט על העבר
ובו זמנית מבקש לא להתחיל את חייך שוב. החיים עייפו אותך. זה נחמד לנוח ולהסתכל מסביב. אתה זוכר הרבה.
היו זיכרונות שמחים כשהיית צעיר ודם רותח זרם בך. החיים היו מספקים. היו גם זיכרונות כואבים;
אבדות חסרות תקנה. כל אלו, איכשהו, רחוקים ממך. זה גם עצוב וגם מתוק לשקוע בעבר
".

כמובן שאין צורך במילים הללו כדי להבין שמדובר באירוע נורא נורא עצוב. ובכל זאת, צ'ייקובסקי שהיה מחונן ביותר
עוד בילדותו (כבר בגיל 6 האפיל על אחיו הגדולים וידע לקרוא היטב בשתי שפות זרות – צרפתית וגרמנית),
מיטיב לתאר את הרגשות שהובילו אותו ליצור את שיצר. יש בקטע הזה מעין פרדוקס.
מצד אחד, רגיעה מהאינטנסיביות של הפרק הראשון. הכל איטי, חלק, נינוח. מאידך, הכאב גודל והעצב ממשיך להעיק.
אחת המלודיות האיטיות המלנכוליות ביותר בז'אנר.
הטמפו והתנועה של התזמורת מספרים את סיפור המוזיקה... והפסיכולוגיה שמאחוריה.

הפרק השלישי "מבטא תחושה בלתי מוגדרת. הוא מורכב מערבסקות של תמונות מעורפלות שמגיעות מזיכרון
העבר לאחר ששתית מעט יין בהתנסות ההשתכרות הראשונה. הנשמה עליזה ועדיין אינה עצובה.
אתה לא חושב על דבר. אתה מרסן את הדמיון – ומסיבה כלשהי הוא מתחיל לשרטט תמונות מוזרות...
"

החלק נראה מעט תלוש מהיצירה, מעין מעבר פאזה באופן בוטה. מדובר בסקרצ'ו שבו משתתפים רוב הזמן רק
כלי המיתר (פיציקטו) וכלי הנשיפה מעץ. לבד מהטימפאני כלי ההקשה אינם לוקחים חלק בקטע הזה.
קטע זה עלול להישמע עמום והוא בהחלט הכבשה השחורה ביצירה.

הפרק הרביעי, המסכם, הוא דרמטי במיוחד.
"אם בתוך עצמך אתה לא מוצא סיבות לשמחה, הסתכל על אחרים. לך בין האנשים. התבונן כיצד הם נהנים מעצמם,
נכנעים בלב שלם לרגשות האושר. תמונה של עליצות חגיגית של אנשים. הגורל מופיע שוב ומזכיר לך את עצמך.
אבל לאחרים לא אכפת ממך, והם לא הבחינו שאתה בודד ועצוב.
כמה שהם נהנים, כמה שמחים הם כשכל הרגשות שלהם כל כך פשוטים וישירים.
תאשים רק את עצמך; אל תגיד שכל דבר בעולם הזה הוא עצוב. ישנן שמחות פשוטות וחזקות.
תשמח בשמחתם של אחרים. עדיין אפשרי לחיות!
"

הקטע הזה הוא סיכום מונומנטלי של הסימפוניה. יש בו הכל. החל מחזרה על מוטיבים מהפרק הראשון וכלה
בהתעצמות רוחנית שהתזמורת כולה שותפה לה. מצלתיים מצטרפות, בעוצמה חזקה!
הן פותחות את הפרק ולאחריהן צ'ייקובסקי משתמש בלחן משיר רוסי "In the Field Stood a Birch Tree".
הלחן חוזר על עצמו מספר פעמים עם אותם כלים. הנושא נגמר בקיטוע של המנגינה מהפרק הראשון, שמפריעה
לשמחה להמשיך ולהתפרץ. חוזרים להתחלה. שברירים מהלחן הרוסי העממי ממקודם, והצלפה עצמית של התזמורת
לסיום גדול ומרשים.

ביצועים:
אפתח ואומר שאת היצירה הזו קשה לבצע בצורה לא טובה.
יחד עם זאת, קיים מגוון רחב של ביצועים (באופן טבעי – זוהי יצירה מאוד פופולרית גם בקונצרטים),
וביניהם הבדלים תהומיים עבור חלק מהמאזינים.

-חשוב לציין שסדר הביצועים הוא שרירותי ואינו מהווה דירוג כלשהו.
אף על פי כן, בסוף, אכתוב את העדפותיי האישיות בעניין זה.

-נקודה נוספת שארצה להזכיר היא בדבר הדירוג האישי שלי לאיכות ההקלטה ולאיכות הניצוח
(ציון שנע בין 0 ל-40 נקודות).

ברנבוים/שיקגו. דיסק "Teldec" משנת 1997. איכות הקלטה: 24. איכות הניצוח: 31.
איכות ההקלטה טובה. לא מדהימה. נראה שהתדרים הגבוהים צורמניים מדי אם כי אינם מפריעים לחוויה המוזיקלית.
ברנבוים מצליח ליצור דרמה גדולה סביב הנושאים המרכזיים ביצירה. הוא קצת בורח לשוליים במחוזות "עדינים"
ובטמפו איטי מדי לפעמים. ההתפרצויות של התזמורת מהממות ושיקגו לא פחות ממעולה בתחום כלי הנשיפה.

סל/לונדון. דיסק "Decca" משנת 1999. איכות הקלטה: 26. איכות הניצוח: 33.
איכות ההקלטה טובה מאוד, התזמורת מוקלטת במלוא עוצמתה.
סל מצליח להוציא כוח מסתורי שחבוי בתזמורת הלונדונית. ישנה אווירת מוקפדות. כל תו נבנה בשקיקה
t3.jpg


הבנה מעמיקה של המוזיקה הרוסית והתפרצויות עם אימפקט מטלטל.

פישר/בודפשט. דיסק "Channel Classics" משנת 2004. איכות הקלטה: 35. איכות הניצוח: 33.
האיכות הטכנית של ההקלטה מצוינת. אחת מהטובות ביותר ליצירה.
ביצוע שאני מאוד אוהב. הוא שונה מכולם. מרכז הכובד של הביצוע נופל דווקא על החלקים השקטים והאיטיים.
מדובר בפיוט רך וענוג שחושף את המרבדים החשוכים ביותר בקטעים הנ"ל.
אין לצפות להתפרצויות בנוסח ברנבוים אך גם הן, לכשעצמן, מכובדות מאוד.

מאזל/קליבלנד. דיסק "Telarc" משנת 1993. איכות הקלטה: 20. איכות הניצוח: 29.
איכות הקלטה טובה באופן כזה שהיא מעבירה חלק ניכר מהדרמה.
ביצוע יפה! "שליטה" מצוינת בתזמורת. לא אמוציונלי אבל בהחלט חביב הקהל.

גאטי/הפילהרמונית המלכותית. דיסק "Harmonia-Mundi Fr" משנת 2005. איכות הקלטה: 30. איכות הניצוח: 7.
הקלטה טובה מאוד.
לגבי הביצוע – זה לא זה. אינטרפרטציה מעט מוזרה. התחושות לא עוברות.
בסגנון: "אופס, גם זה קורה".

שולטי/שיקגו. דיסק "Decca" משנת 1992. איכות הקלטה: 23. איכות הניצוח: 19.
איכות ההקלטה סבירה. חסר מעט "בשר".
ביצוע רגיל, שגרתי, יפה, אבל לא כזה שיכול להתמודד מול ה-Top.
ישנן מספר הפתעות שהכין לנו שולטי אולם הן בטלות בשישים לעומת הביצוע הסטנדרטי והבנאלי הזה.

ברנשטיין/ניו-יורק. דיסק "Sony" משנת 2000. איכות הקלטה: 30. איכות הניצוח: 36.
איכות ההקלטה מעולה, מצליחה להעביר את גודל התזמורת העצומה ב"פיקים" הכבירים שרק ברנשטיין יודע לייצר.
תחושת מלאות וגודש אינסטרומנטלי. האינטרפרטציה של ברנשטיין ליצירה מדהימה כל פעם מחדש.
יש לו טאצ' אישי ומוערבות בלתי פוסקת בלחנים. שינויי מפעם בלתי רגילים וקצב ייחודי. ברנשטיין מצליח להקרין,
באמצעות התזמורת, תחושת שייכות מסויימת למוזיקה – ואני אסביר – ייתכן שיש כאן הזדהות פנימית של המנצח
עם המלחין שהרי שניהם היו, בשלב מסוים בחייהם, הומוסקסואלים. צ'ייקובסקי בסימפוניה הזו מתאר את הגורל
בהקשר המיני שלו ומכאן החיבור לברנשטיין. ברנשטיין מעביד את הנגנים עד כדי התעייפות יוצאת מגדר הרגיל –
ושומעים את זה! המאמץ הוא עילאי. התימרונים שונים מכל מנצח אחר. ברנשטיין הוא מנצח שבאופן כללי מכתיב
לקהל איזה רגש לחוש בכל עת וביצירה הזו בפרט הדבר קורה באופן טבעי. "עכשיו – כולם לבכות!!!",
"כולם להרגיש את זה!!!". יש שלא אוהבים את זה. אני התרשמתי לחיוב מהביצוע הזה. מדובר בביצוע מעניין ביותר
שכדאי לכל חובב סימפוניות בכלל להקשיב לו, בקשב. בנוחות. ולדעת שלא מצפים לו "חיים קלים" בשמיעה
המורכבת הזו. הבנה עמוקה של הדרמטיות המאפיינת את היצירה.
יש להיזהר מהיפנוזה (Y)

t4.jpg



צ'ליבידקה/הפילהרמונית של מינכן. דיסק "EMI" משנת 2005. איכות הקלטה: 25. איכות הניצוח: 23.
איכות ההקלטה סבירה פלוס, הכינורות לא מספיק טבעיים.
ביצוע שונה! לא שגרתי! מיוחד! צ'ליבידקה, אמן בנשמתו, עיצב את היצירה עפ"י סגנונו המיוחד.
האיש שאמר על טוסקניני: "הוא בית חרושת לתווים", מפלס את דרכו במעלה המוזיקה הרוסית לצורך
השגה של דרמה שמימית. הביצוע ארוך במיוחד. איטי. קודר. אך לעיתים משעמם. נא לא לחפש כאן "זרימה" –
אומר צ'לי בעזרת המוזיקה. נא לא לחפש כאן גן שעשועים עטוף בגלימה שחורה. לא ולא. יש כאן יראה. מלנכוליה.
עצב. את כל אלו הוא מעביר באופן שאף אחד אחר לא עשה לפניו. ביצוע מעניין למי ששמע את היצירה במספר
ביצועים אחרים לפני כן.

מאזור/הגוונדהאוס. דיסק "Warner Classics" משנת 1987. איכות הקלטה: 35. איכות הניצוח: 35.
איכות הקלטה מעולה! אין כאן את הטווח הדינאמי של DG או EMI אבל "אין תלונות" ביתר הפרמטרים. נפלא.
קורט מאזור נותן כאן ביצוע מרגש, גדול, עצוב וקולע. כל התחושות עוברות בצורה נהדרת.
התזמורת מנגנת באחידות, הריתמוס מצוין והנגנים כמו "שקופים" למאזין – המוזיקה היא העיקר.
אין טעם להאריך במילים – ביצוע פנומנלי.

אבאדו/וינה. דיסק "DG" משנת 1975. איכות הקלטה: 27. איכות הניצוח: 18.
הקלטה סבירה. לא מלהיבה.
אבאדו לא מצליח להעביר כאן את הסערה האמיתית שמתחוללת. התחושה הכללית היא שהתזמורת לא פורצת קדימה.
ריסון מיותר שכזה. לא משעמם אבל גם לא מעניין במיוחד.

קאריאן/ברלין. דיסק "DG" משנת 1997. איכות הקלטה: 29. איכות הניצוח: 30.
הקלטה טובה מאוד, מעבירה בצורה מצוינת את הצלילים הגדולים שבוקעים מהתזמורת הברלינאית.
קאריאן בהופעה מרשימה. ניצוח מאוזן. נשלט. אך חזק ובועט. גוון חמים כיאה לקאריאן.
ביצוע פשוט אך מצוין.

מרווינסקי/לנינגרד. דיסק "DG" משנת 1960. איכות הקלטה: 29. איכות הניצוח: 38.
הקלטה טובה מאוד (לא הכי טובה).
הטווח הדינאמי מעולה, התזמורת גדולה ומלאה, ההפרדה מצוינת.
מרווינסקי הענק הוא ללא ספק דמות האב של הסימפוניה הזו. לאחר האזנה מרובה למספר ביצועים אני מכריז על
הביצוע הזה, בעבור עצמי, כדרמטי ביותר ולכן כטוב ביותר. התזמורת מתנהגת כמו חיה פרואה בכלוב. בביצוע
הזה יש הערצה, למלחין ענק – "שנינו מאותו הכפר". אומרים שמנצחים רוסים "עושים" מוזיקה רוסית בצורה הטובה
ביותר. יש דברים בגו. יש כאן הבנה כל כך עמוקה שפשוט לא קיימת בשאר הביצועים. האווירה כל כך דרמטית שאתה
עלול להיבהל. זהו אחד הביצועים הראשונים ששמעתי (לאחר קאריאן ומאזל) ואני חייב לומר שככל שאני מרבה לשמוע
ביצועים שונים ומגוונים אני מעריך את הביצוע הזה יותר ויותר. הכל מ-ע-ו-ל-ה ויחד עם זאת, ברנשטיין למשל, בסיומת
של הפרק הראשון, אפילו יותר דרמטי. רוצה לומר, ניתן לדלות חלקים מהיצירה כך שיהיו יותר מעניינים/טובים/דרמטיים
אצל מלחינים אחרים אבל המכלול, השלם, הוא הטוב ביותר (בכמה דרגות) עם מרווינסקי. חלום.
t5.jpg





hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות