בשנים האחרונות, יצא ממש לאחרונה.
הרי ידוע במשך שנים רבות שחברת DG הגרמנית הייתה בחוד החנית בהקלטות קלאסיות עשרות שנים ובעלת תקציב לא מבוטל משנות ה 50 ואילך שבא היו חתומים העילית בעולם הקלאסי, מבצעים, פסנתרנים, מנצחים, תזמורות וכיוצ׳
אך כמו שרב האודיופילים יודעים וחובבי מוסיקה אשר מאזינים למוסיקה דרך תקליטים, תקליטי dg בעיקר בשנות ה 70 וה 80 היו
״ככה ככה״, ולא עמדו במבחן האזנות מול אחיהם ב EMI, DECCA, PHILIPS ועוד לייבלים שעד היום יכולים לבוא ולהתחרות בכל לייבל אודיופילי מודרני וcכל רימאסט שקם מאז....
עד לאחרונה!
שהלייבל הברלינאי EBS יחד עם dg לכבוד חגיגות ה 125 שנה שלהם יצאו בסדרה (שעד היום מונה 11 כותרים)
שנקראית -
The Original Source SeriesEBD אמיל ברלינר סטודיו יחד עם dg באו ולקחו את המאסטרים המקוריים של 11 כותרים משנות ה 70 ואילך שהיו מוקלטים
קוואדרופוני (למעשה טייפים 4 ערוצים שבזמנו היו מהפכנים בהקלטה) 2 ערוצים (מיקרופונים) אשר פונים ישירות לתזמורת
ועוד 2 ערוצים (עוד זוג מיקרופונים) שהקליטו את האמביאנט, את המודולישין של אולם הקונצרטים.
דאז כאמור, ל dg היה תקציב עתק להקלטות הללו, ולמנצחים, תזמורות ולמבצעים ניתנו ימי חזרות רבים, ואולמות קונצרטים נטולי קהל עבור ההקלטות המדהימות הללו.
הסדרה הזו היא לא רק רימאסטר של תקליטים מלפני 50± שנה, אלא הם למעשה רימיקסינג ורימאסטרינג ב real time
מהטייפים ישירות ללקר ואז להדפסה.
מהנדסת הקול שאחראית על יצירות המופת הללו שיצאו לאחרונה היא סינדי מאייר, עובדת מבריקה באמיל ברלינר שעובדת שם מאז סיום לימודיה ב 2017, ואף השתלמה אצל קווין גריי (כנראה השם החם ביותר כיום בתחום האימרסטירנג לויניל) כ 6 שבועות.
המח מאחורי הסדרה הזו וזה ששלף את המאסטרים בטייפ מארכיון dg הוא לא אחר מאשר ריינר מיילרד שהיה מנהל ב dg כבר עשרות שנים והיה אחראי בין השאר להקלטות רבות ב dg הענקיים.
את הסדרה כמובן העבירו באנלוג בלבד ללא שום נגיעה דיגיטאלית בשום שלב, עד רזולוציה של בחינת סטיילוס היהלום שנבנה מחדש עבור הקאטים, שינוי ובניית הטייפים מחדש כדי שיוכלו לנגן את 4 הערוצים לפני ואחרי כדי שיהייה אפשר למקסס מחדש את היחסים בין הריוורב לבין התזמורת ומהלכים נוספים שהביאו את הסדרה הזו להיות אחת המוצלחות ביותר אם לא המוצלחת ביותר עד כה כיום. (אנו מדברים תמיד על סדרת ה living stereo וכן הלאה, פה הסדרה מתעלה על זו פי כמה וכמה).
התקליטים עצמם הודפסו באופטימל, והקאוורים נעשו גיטפול חדשים ועוצבו עבורם כמובן על בסיס המקוריים.
כל תקליט ממוספר והודפס מספר פעמים מוגבל.
נאמר שאופטימל עצמם בדקו את הגרוב בקאטים המקוריים אחרי המיקס (לפני הדפסות) ושלחו לסינדי שהם לא ראו מעולם קאט מושלם כשלה.
מתוך הסדרה שמונה כאמור 11 כותרים, שבעה כבר יצאו, כאשר הסבב הבא ייצא לקראת סוף ספטמבר והסיום יהיה כנראה בתחילת שנת 2024.
כרגע כל שבעת הכותרים שיצאו, נוגנו אצלי במערכת ואלו אולי מהתקליטים הטובים ביותר ששמעתי מאודי במוסיקה קלאסית.
רצפת הרעש אפסית, נקיים מכל רעש, פופ או כל ״אפקט״ שאינו מוסיקה טהורה. התזמורת, והמבצעים נשמעים מבריק עם תלת מימדיות שאין כדוגמתה. רוחב הבמה עצום והטווח הדינאמי אולי מהגדול ביותר ששמעתי בתקליט קלאסי מימי.
מאהלר, בטהובן, בראהמס, סטרווינסקי, אנו מדברים פה על הקלטות ועל ביצועי ענק עם טווח דינאמי שמעולם לא ״נכתב״ כדי להכנס לטכנולוגיה שמקליטה ומגבילה את מה ששומעים באולם קונצרטים. סינדי יחד עם ebs ו dg הצליחו להביא ממשהו שכמעט מעולם לא נעשה. צריך לשמוע כדי להבין את ההתרגשות וההתחרחשות הדינאמית ברצועה השנייה של הרקוויאם של ורדי מהתקליט של הסדרה הזו כדי להבין את כוחו של אנלוג ותקליט שהודפס ונעשה כראוי.
שבעת הכותרים שיצאו עד כה הם:
Gustav Mahler: Symphony No. 5 - Herbert von Karajan/Berliner Philharmoniker
Ludwig van Beethoven: Symphony No. 7 - Carlos Kleiber/Wiener Philharmoniker
Franz Schubert: Piano Quintet in A Major, The Trout - Amadeus Quartet
Igor Stravinsky: Le Sacre du printemps - Claudio Abbado/London Symphony Orchestra
Verdi: Messa da Reqiuem - Herbert von Karajan
Debussy: Trois Nocturnes/Ravel: Daphnis et Chloé, Pavane - Boston Symphony Orchestra/Claudio Abbado
Brahms: Piano Concertos Nos. 1 & 2 - Emil Gilels/Berliner Philharmoniker/Eugen Jochum
לינק -
https://www.the-original-source.com/about
אביעד
מוזמנים לשמוע, אך אני מבטיח לכם, אין חזרה מפה.
