בגלריה של הארץ, כתבה מרתקת על הזמרת האגדית נינה סימון, בעקבות סרט דוקומונטרי חדש של ליז גרבוז בשם What Happened, Miss Simone

בסרט נחשפת סימון כלוחמת זכויות למען שחורים, אמא מתעללת, אשה מוכה, וזמרת פורצת דרך.

עוד נחשף כי במהלך נישואיה הסוערים של סימון, לאנדי סטראוד, שוטר לשעבר שניהל את הקריירה שלה רוב שנות ה60, סטראוד התעלל בה פיזית ומינית כדי להגביל את האקטיביזם ואת החברויות שלה, וכדי להשתלט על התפרצויותיה הסוערות והבלתי צפויות.

רק לאחר 20 שנה אובחנה סימון כסובלת מהפרעה דו קוטבית, ובתה ליסה מספרת שאמה התעללה בה יותר ויותר, עד שנאלצה לגור עם אביה.

הסרט מציג תעוד תקופתי של סימון שבתה ליסה שמרה.
"לפעמים אני נשמעת כמו חצץ, לפעמים אני נשמעת כמו קפה בחלב" מספרת סימון.

סרט נוסף על סימון שיעלה עוד כמה חודשים The Amazing Nina Simone, מציג יותר מחמישים ראיונות עם משפחתה של סימון, ועם חבריה.

עוד משהו, למי שיש מנוי לנטפליקס, יכול לצפות בסרט

אחלה תודה
היא בהחלט ראויה

זמרת נהדרת.
שביצועה ל- My Way תמיד מרשים אותי מחדש.
אופיר תודה

דווקא זה?
בדר"כ מזהים אותה יותר עם feeling good או I put a spell on you

אופירס תודה על המידע

אין ספק שבחרת את הטובים ביותר.
אך הביצוע של My Way יוצא מחוץ לקופסא

זה?


נשמע כמו פרודיה
לא נראה לי שיש לי אותו, לפחות לא על המחשב. באיזה אלבום זה היה?

אני לא חושב שזו פרודיה,האלבום:
Here Comes the Sun
אני לא מכיר את הביצוע שהעלתה אלא את זה:

לי, סינר מן, הכי מזוהה איתה

וואללה, באמת אין לי.
כן, הביצוע כאן מרגיש יותר נורמאלי (עדין לא הטעם שלי) ופחות פרודיה. ואולי זה בגלל שלא רואים אותה ואת תנועותיה שלא קשורות למילים.


אוהו, אני עוד שם לפני את My baby just cares for me, Black is the color, Ne me quitte pas ופורגי