החדר הבא בו נבקר מאוכלס בנבחרת המכובדת של Avalon, Jeff Rowland, dCS ו- Transparent.
צמד ה- Time של Avalon מוקמו לרוחב החדר עם מרחק אדיר ביניהם וכמעט ללא Toe in (אולי בכלל לא).
על ההגברה היו אחראים קדם ופאוור של Jeff Rowland, על הפרונט אנד Scarlatti של dCS והכבילה כמובן של Transparent.
הסאונד בחדר היה על הצד הפתוח, כנראה שבגלל המרחק בין הרמקולים (בשילוב גודל החדר) היה גם סוג של רזון מסויים.
אבל לא, זה לא הפריע לי. אהבתי את התוצאה והיא היתה מאוד משוחררת.
מה שכן היתה חסרה לי היא תחושת העומק שהיתה מעט קמצנית. האם שוב זה המרחק בין הרמקולים ביחס למרחק הישיבה, אולי החוסר ב- Toe in, לא לי הפתרונים.
אבל מה שכן מאוד דיבר אלי היתה העדינות וה- finesse.
מרבית החומר ששמעתי בחדר היה ג'אז ווקאלי, וזה משהו שקל לי מאוד להעריך, ואכן הסט העביר טונאליות מאוד נכונה ואמיתית.
דווקא חומרים קלאסיים שלרוב צריך "לתת בווליום" בשביל לשמוע כמו שצריך, ניגנו די חלש והם נשמעו די אנמיים, ולא עזרו הקשקשנים שהפריעו מאחור.
מה שהפתיע אותי שלמרות הרעש בחדר, והווליום הנמוך יחסית לתוכן בקלאסי, היתה תחושה מאוד מוחשית של "שקט" או רקע שחור.
אל דאגה, הכבלים נחים על פיסות עץ ולא על הרצפה.
בתצוגה סטטית המיוזיק סרבר/ממיר של בלדליוס עם תצוגה מדהימה, וסטים של פוצ'יני ופגאניני של dCS