ההוצאה המחודשת של The Wall בתקליט ראתה אור לפני מספר ימים ברחבי העולם, אפילו בכפר הגלובלי הקטן שלנו הואילו חנויות המוסיקה למינהן להציע למכירה את התקליט הנ״ל.
בתור ילד שגדל לצלילו של האלבום המופלא הזה, כבר שנים שאני מחפש עותק ״pristine״ בתקליט ללא הצלחה.
בחנויות הגדולות פה בארץ המחיר סביר, אז רכשתי לי עותק וחזרתי הביתה שמח ומאושר.
אתמול התישבתי והאזנתי לאלבום במלואו ללא הפסקה, היה לי פלאשבק מטורף לעבר, ללא ספק אחת מיצירות האומנות הגדולות של המאה ה-20.
יש הטוענים שמדובר באלבום קצת נדוש שאינו מחדש הרבה, ומביטים אחורה לאלבומים הישנים של פינק פלויד כדי ל״הכריז״ על ההישג\היהלום שבכתר בדיסקוגרפיה שלהם.
אני לא ממש מסכים עם זה, אבל אין בכוונתי לפתוח כאן ויכוח בנושא.
כל מה שצריך זה להניח את המחט ולשכוח מהעולם 80~ דקות בכדי להבין את גודל ההישג...
