רשמים... קצת קשה אחרי יותר מחצי שנה וכל כך הרבה סטים מהשורה הראשונה, אבל זכורים מאד לטוב ביום הראשון ההרכב של צ'יק קוריאה עם לא פחות מרוי היינס, כריסטיאן מקברייד, וקני גארט על אותה במה, וכן אחמד ג'אמל שניגן עם קני וושינגטון, ג'יימס קאמאק (שלא הכרתי) בבס ופרקשוניסט בשם מנולו בדרנה. נדמה לי שבאותו יום היתה גם מריה שניידר - יופי של סט.ביום השני הופעה מרגשת עד מאד של דייב ברובק (נשמה גדולה שבגיל 90 עדיין מנגן ומדבר כמו שניגן ודיבר תמיד) באירוח וינטון מרסליס (כל פירוט מיותר), הופעה קריבית מארתורו אופאריל שהעלה את ג'ון פאדיס (נראה למעלה מפרסם את האלבום שלו על הכובע) והרבה פאן פיוז'ני כלשהו מהרבי הנקוק. לסיום היתה גם מסיבה בהופעה של כריס בוטי שפחות התחברתי אליה בכיכוב המחשוף הנדיב של לוצ'יה מיקארלי שנראית היום בטרמיי ככנרת הרחוב עם החבר הבעייתי. בין היתר על הבמות הצדדיות היו ענת כהן (עם רנדי ברקר וג'ורג' ויין שהמציא את ניופורט), קונראד הרוויג הזכור לטוב, דייב דאגלס, עוד הופעה של ג'ון פאדיס, ג'ייסון מורן ועוד.
פחות זכור לטוב היה החום המתיש וחוסר הצל בבמה המרכזית, נסיעות השחר מהבית בבוסטון וההסתערות בכניסה כדי לתפוס חלקת אלוהים טובה (להבדיל מאילת אתה מביא כסאות ושמיכות מהבית ומקים מאהל מול הבמה). צילומית, מדובר בגן עדן של ממש כשנותנים לכל מי שיש לו מצלמה שנראית 'עיתונאית' מספיק (כולל D90 עם עדשת 300 מ"מ
) לעמוד ממש מתחת לבמה בתחילת שני הקטעים הראשונים של כל סט.
