בהמשך לפוסוט:
עדיין תלמיד או כיצד בונים מערכת ב...50 שנהלבקשת מספר חברים כיצד התחברתי למוזיקה:
מוזיקה הייתה אהבתי הראשונהלשם מה כל ההשקעה?למוזיקה כמובן,אנו בני האדם בורכנו ביכולת לשיר ולנגן.
המוזיקה שימשה מאז ומעולם דבר מאחד,משמח,מרגש,נוגע ללב,ולפעמים גם מעצבן.
לא כולם יודעים לבצע זאת כהלכה ולטעמם של רבים.וכך למעשה נולד המקצוע מוזיקאי.
בילדותי בבית הספר היסודי למדנו רק שירים עבריים,וזה המשיך גם בתנועת הנוער.
מדי פעם כפי שכבר כתבתי שמעתי ברדיו שירים לועזיים,באנגלית,צרפתית,איטלקית,ערבית.
וגם ברוסית,שמתי לב שברגע שהמנגינה שבתה את ליבי,למילים הייתה פחות חשיבות.
לפני שאהבתי בחורה,אהבתי מוזיקה.
זמרות וזמרים ששלטו אז בכיפה היו,דוריס דיי,אנדי ווילאמס,פרי קומו,בינג קרוסבי,פטי פייג'
פרנק סינטרה,דין מרטין,פגי לי,ועוד רבים אחרים.
רב המוזיקה שהושמע אז הייתה מתקתקה וסכרינית,עד שבשנת 1958 הבליח זמר קנדי אלמוני
בשם
Paul Anka עם השיר
Diana,עבורי השיר הזה סימן מפנה בהקשבה למוזיקה.
אני עם כל ראשי בתוך רדיו הפיליפס הקטן שבבייתי מקשיב כולי נרגש,ואבי בקולו הרועם צועק.
תגיד לי אתה מבין בכלל על מה הוא שר,לא עניתי,אבל מה זה משנה השיר כל כך יפה...
ומכאן והלאה ה"מחלה" החלה, לרכוש מוזיקה בשנות החמישים והשישים של המאה שעברה
היה דבר יקר מציאות,שלא לדבר על צורת ההשמעה,אז פטיפון היה מצוי בבתים מעטים יחסית.
הפריצה הגדולה קרתה עם תקליטי הסינגל במהירות 45 סל"ד,לשם כך יצרו פטיפונים ניידים.
עבור הדור הצעיר(גאג'ט של היום)זו הייתה קפיצת מדרגה כלי כזה היה חלומם של כל צעיר/ה
תקליטי הסינגל(2 שירים)עלו יחסית בזול לעומת ה-LP שעלו במחירים של היום
שווה ערך למאות שקלים.
רוקלאחר שרכשתי את הפטיפון הראשון שלי התקליט הראשון שקבלתי היה של
Ricky Nelson,ולאחריו
Elvis Presley כמובן, כששמעתי את קולו בפעם הראשונה הייתי בטוח שמדובר בזמר שחור.
הרוק אנד רול הבציע ולהקת ה-
Beach Boys נשמעה כמו מוזיקה אחרת,הרמוניית הקולות והביצועים המוקפדים,שמשו כסמן ימני ללהקות מאוד מפורסמות שנולדו לאחריהן, ,
The Beatles,
Rolling Stones,
The Papas and the Mamas,
The Doors,
The Monkeys,
The Moody Blues,
The Yardbirds,והשיא מבחינת ציוות הייתה
Cream.
אחר כך נולדו D
eep Purple,Led Zeppelin, ,
The Who,
Queen,וכמובן
Pink Floyd,שאת האלבומים הראשונים בימיו של
Syd Barrett קשה לי עד היום לשמוע.אך עם הגעתו של
David Gilmourכמחליף הכל נהיה יותר הרמוני ורק בשנת 1970 יצא האלבום הטוב הראשון של הלהקה
Atom Heart Mother ומכאן הכל היסטוריה.
זכיתי בנעורי ליפול לתוך עשור מטורף של מוזיקה חדשה ומעולה,הגל הקל נולד והחל לשדר מוזיקה פופולארית,ולמי שלא היה כסף לרכוש תקליטים,יכול היה לקנות רדיו טרנזיסטור נייד ולשמוע.
זו המוזיקה ששמעתי בנעורי,יש עימי מספר לא קטן של תקליטים מהתקופה ההיא והם למעשה אבן יסוד לאהבת המוזיקה שלי.בסוף שנות השישים נולדה להקה מיוחדת במינה בשם
King Crimson ,ששילבה מוזיקת רוק עם מוזיקה קלאסית ויצרה רוק מתקדם,שונה לחלוטין ממה שנשמע עד אז,האלבום
the Court of the Crimson Kingמדגיש זאת.
Greg Lake יוצא הלהקה יחד עם
Keith Emersonבשיתוף המתופף
Carl Palmer הקימו את ה-להקה של הרוק המתקדם,
Emerson,Lake& Palmer (ELP)ולחשוב שאילולי
Jimi Hendrix היה נפטר הוא היה אחד מחברי הלהקה,אלוהים רק יודע לאן הם היו מגיעים.שמיעת האלבומים שלהם יחד עם האלבום של Deep Purple:
Concerto for group and Orchestra לימדה אותי להקשיב יותר למוזיקה קלאסית וגילתי את כל הטמון בה,הליכה לקונצרטים הייתה מוזרה בעיניי חברי אך לי היא מאוד נעמה.
למעשה בשנות ה-60 וה- 70 למדתי להכיר זמרים סולנים,ולהקות רוק,עם נגיעה לקלאסי.
זו המוזיקה שאהבתי באותן שנים.
ג'אזבאמצע שנות השישים השתתפתי בחוג לקולנוע שנערך אז בעירי.
שני המרצים היו אורי זוהר ושמוליק רוזן,באחת ההרצאות הוקרן הסרט הצרפתי "מעלית לגרדום"
ASCENSEUR POUR L'ECHAFAUD המוזיקה שליוותה את הסרט מאוד מצאה חן בעייני אהבתי את ניגון החצוצרה שנשמע כך מרחוק.
ולא הכה בפנים,הקטעים נשמעו לי קצת שונים ממה שהייתי רגיל לשמוע,לקח לי זמן לגלות מי הוא האומן. נאמר לי ששמו
Miles Davis נגן ג'אז אמריקאי ידוע,להשיג את התקליט לקח לי זמן רב
כאן פגשתי לראשונה מוזיקת ג'אז ופשוט התאהבתי.ביקורים במועדון ברברים בתל אביב ומפגש עם גדולי נגני הג'אז שהיו אז בארץ,אלברט פיאמנטה,דני גודפריד,מורטון קם,אהרל'ה קמיניסקי,רומן קונצמן,אלונה טוראל ועוד רבים אחרים, גרמה לי להתחיל לחפש תקליטי ג'אז ולהקשיב.
יצא לי לראות אומן חצוצרה מפורסם בשם
Eddie Calvert,שניגן לפי הספר והוא בעוונותיו טען ש
Louis Armstrong נושף בחצוצרה ולא מנגן,ואני בתמימותי(טימטומי)חשבתי שהוא צודק,עד לשנת 1971
בה הגיעה לארץ להקת ג'אז שנקראה אז –
The Giants of Jazz ההופעה הייתה בהיכל התרבות הצלחתי להשיג כרטיס בשיניים ליציע בשורה אחרונה,ושם הבנתי כיצד מנגנים באמת בחצוצרה. לקח לי שנים רבות להבין ולעכל את מי זכיתי לראות שם:
Dizzy Gillespie,
Thelonious Monk
Kai Winding,
Art Blakey,ו-
Sonny Stitt. רובם היו כבר עם שיער שייבה אבל איזו נגינה.דווקא הפחות ידועים דאז Sonny Stitt ו-
Kai Winding גנבו את ההצגה,שלא לומר שהלסת נשמטה לי ששמעתי את סולו התופים המוטרף של Art Blakey.כולי בן 22 שומע ורואה הופעה חיה של נגני ג'אז שאת כל אחד לחוד מהם קשה להכיל,ועכשיו כולם ביחד...
היום הייתי משלם הון בכדי לראותם שוב עם התובנות שיש לי עתה.
שנתיים לאחר מכן נשאתי לרעייתי,והיא אוהבת פלטרס,אלביס,קליף ריצ'ארד,כל קשר בינה לבין ג'אז מיקרי בהחלט,כעשור לאחר מכן הופיע בארץ אומן הבלוז
B B King סחבתי אותה להופעה,וקשרתי אותה לכסא בכח לשמוע את ההדרן.שלוש שנים לאחר מכן הוא שוב חזר להופעה בארץ והפעם בהדרן היא שאלה מה הוא כבר סיים?
קלאסימעולם לא למדתי מוזיקה,הקשר היחידי והתובנות נולדו מלימוד עצמי,בילדותי היה נסיון ללמוד לנגן בחליל,שאותו הזנחתי מיד לטובת הכדורגל השכונתי.האזנה לקונצרטים לא באה בחשבון המוזיקה נשמעה לי אז כבדה מידי,אחרי התקליט של Deep Purple,ולהקת הצ'רצ'ילים עם הפילהרמונית הישראלית,גליתי שאפשר להנות גם ממנה,לגיסי היה מינוי לפילהרמונית,ובכל פעם שלא יצא לו ללכת ניצלתי את ההזדמנות וקפצתי על המציאה,לרוב אהבתי את מה ששמעתי,ולעיתים גם לא.
לאט לאט התחלתי לרכוש אלבומים קלאסיים ולמרות גילם המופלג,אני מקשיב לחלקם עד היום.
אופרהכאן אני יודע שלא רבים אוהבים,פעם במוצ"ש שידרו פרקי חזנות מאוד אהבתי את הקולות הטנוריים שבקעו מהרדיו,לאחר שיצא לי לשמוע ברדיו אופרה שאינני זוכר כרגע את שמה,שמתי לב שלמרות השעמום ברוב מהלכן,מידי פעם יש קטעים נפלאים(אריות)ואפילו חלקן מרגש עד מאוד.עד היום לשמוע את
Placido Domingo שמבצע את
E lucevan le steleשווה הקשבה שנייה ושלשית,לאחר מספר עשורים הפציע
Luciano Pavarotti,שהיה חכם להוריד את האופרה לעם.
ואם במונדיאל שרים שלושה טנורים,זה אמור הכל.מהאופרה הגעתי למקהלות,וליצירות הבומבסטיות עם מקהלות ענק,וגם לווקאליזה צנועה יותר.
אלקטרוניהכלי האלקטרוני הראשון ששמעתי היה אורגן חשמלי האמונד, שניגן עליו
Jimmy Smith באלבום המפורסם שלו
The Cat למרות שהקטע די שקט השפעתו של
Lalo Schifrin ששיתף איתו פעולה די מורגשת. אי אפשר היה לטעות בצליל המיוחד שלו שהזכיר לפעמים אורגן כנסייתי,אך הרבה יותר מתוחכם.הפגישה השנייה הייתה עם אמרסון לייק ופלמר ELP כאן קיט אמרסון אשר הושפע מאוד מג'ימי סמיט החל לנגן גם הוא על האמונד,אחר כך עבר לסינטיסיזייר שניקרא
מוג ושמפיק צלילים שלא מהעולם הזה,ומכאן בעזרת סמים אלכוהול למעשה השמיים היו הגבול.
עוד אומן ענק שהשתמש בכלים אלקטרוניים הוא כמובן
Vangelis שהחל את דרכו עם להקת
בנה של אפרודיטה,ולאחר מכן פרש לדרך עצמאית(וטוב שכך)חיבר מוזיקה מעולה והתפרסם בעיקר במוזיקה לשני סרטים מפורסמים,
מרכבות האש,ו-
1492.למרות שהקטעים הללו נלעסים ללא הרף,אי אפשר להתעלם מהקסם והאווירה שהם משרים בזמן שמיעתם.
אחר כך פגשתי עוד יוצרים מדהימים שניגנו אלקטרוני ו-
Rick Wickman,
Klaus Schulze ולהקת
Tangerine Dreamוגם
Jean Michel Jarre,כשאני לבד בבית אני מוציא תקליטים עתיקים ושומע אותם ברצף.
ישראליערש ילדותי הייתה המוזיקה הישראלית,אשר נשענה בתחילה על מוזיקה מיובאת מערבות רוסיה ועד פאתי תימן,כשלמדתי בבית הספר היסודי את
אורחת גמלים(שיר של אנו באנו) ולתומי חשבתי שתמיד כך השיר הזה חייב להישמע(כפי שלמדתי)ופתאום אריק לביא שר אותו שונה כל כך והרבה יותר יפה.
לשמחתי גדלתי עם אומנים זמרים ענקיים,אריק איינשטיין,יהורם גאון,שושנה דמארי,יפה ירקוני,הפרברים,הדודאים,חוה אלברשטיין, שלשית ערבה(צבי בורודו,שמעון ישראלי,אריק לביא)ישראל יצחקי,אושיק ולוליק לוי,עדנה גורן,קובי רכט,ג'ו עמר,ועוד רבים אחרים.
הדור שלי הצמיח לא פחות טובים:שלמה ארצי,כוורת(אלון אולארצ'יק,דני סנדרסון,גידי גוב,אפריים שמיר,מאיר פניגשטיין,יוני רכטר,יצחק קלפטר)שלמה גרוניך,מתי כספי,שם טוב לוי, צילה דגן,וזה עדיין לא הסתיים,מדי פעם צומחים אומנים חדשים אשר כותבים ומרגשים כמו אז,או בצורה שונה לחלוטין.ובכל פעם אני מופתע לגלות אלבום חדש,אשר מרגש אותי בדיוק כמו אז
בכמה שנים אבל - 
) נמוגו. 
