|
שלום לכולם.
ראשית אודה לגיא על ההזמנה, על האירוח הלבבי ועל שעתיים של מוזיקה איכותית ומענגת. תודה לך גיא.
בשעה 14:30 לערך הגעתי ליעד, לאחר כחצי שעה שהסתובבתי סביב עצמי למצוא חניה וללא הצלחה, גיא בטוב ליבו נאות לשמור עבורי חניה ממש ליד הדירה ואף שילם עבורה באמצעות הסלולר (הוא סירב לקבל ממני תשלום) וגם על כך תודה, כמובן.
בסביבות שעה 15:00 נכנסנו לדירה, כשאת פנינו מקבלות בהתלהבות ובנימוס, לולה (הכלבה) הממושמעת והחתולה (לא יודע את שמה) האצילית.
מטבע האדם שנכנס למקום לא מוכר, מתחיל להעיף מבטים לפה ולשם, לשם התרשמות ובניית "אסטרטגיית" ההסתגלות למקום, וכך נהגתי גם אני, תוך כדי ההתרשמות שמתי לב שהדירה מתוכננת ומעוצבת בצורה מיוחדת וייחודית ושידיי אומן עבדו ונגעו בה, בעצוב לפחות. מאוד אהבתי!
בתחילה, כמו בכל מפגש ראשון, יש את ה- מה נשמע? איך הייתה הנסיעה? הלך חלק? וכו' (הנסיעה ארכה 30 דקות ולמצוא חניה בתל אביב אני מזכיר למי שלא יודע, רק עוד חצי שעה, יצאתי בזול).
גיא שהיה קצת רעב, חטף לו "סנדויצ'ון" להרגעת הקיבה, אחרת קשה מאוד להתרכז בנושא כל כך חשוב שלשמו התכנסנו, אני הכנתי לעצמי קפה שחור מהביל, נכנסנו לסלון והתיישבנו.
בעודי ישוב על הספה (שחורה) הרכה והנוחה, ניצבים מולי שני מגברים ו-pre אחד (כולם שפופרתיים שנבנו ע"י חבר של גיא), וואלה "הצוות" הזה הרשים אותי בנוכחותו ואף העלה את רף הציפיות שלי.
סט הגברה מבריק, מרשים ומבטיח, בנוסף היו עוד כמה מכשירים על השולחנות המעוצבים יש לומר, שלא הבנתי מה תפקידם בכוח, גיא סיפק הסבר מלומד עליהם ומטרתם, בשני צדי השולחנות עמדו להם זוג הרמקולים "spendor d7" דנדשים ויפים, לא מפלצתיים, די צנועים, (שהזכירו לי בגודלם את ה-B&W CM4 שיש ברשותי) יפים למראה ומשתלבים היטב בנוף סביבתם.
יצוין כי כול השירים ששמענו מופקים באמצעות מחשב הנשלט במיומנות רבה ע"י גיא.
אני חייב לומר שלפני שהתחלנו לשמוע, הרמתי את שתי הגבות, מוזיקה ממחשב? (אוי מה גדולה בורותי בתחום, חוץ מלשמוע אני לא מבין כלום), אולם כשהתחלנו לשמוע צנחו הגבות חזרה למקומן.
הגענו לנקודת ה-G, המוזיקה החלה להתנגן, אני מודה שבתחילה האוזניים שלי לא היו מפוקסות, מהרעש שהיה עדיין ספוג בתוכן משהותי בחוץ ועד שנכנסנו לדירה.
התחלנו לשמוע ולפתע אני מוצא את עצמי "רודף" אחרי הנגנים ומבקש מהם להתרכז בבמה אחת ולהיות קרובים יותר האחד לשני (כמו בכדורגל שהמאמן מבקש מהשחקנים לשחק קרובים אחד לשני), הגבוהים קצת "כעסו" על מיקומם בהרכב, הבסים הרגישו שמותר להם הכל ואף יצאו מעט מפרופורציה (יצוין כי ההקלטה ברצועה ששמענו לא הייתה טובה, בלשון המעטה), אולם מי שכן התנהגו למופת היו המידים, הם היו מקסימים ממש, תענוג אחד גדול, נגנו וזרמו בשטף ובדיוק רב, נשמעו ברורים ומפורטים, ממש תענוג לאוזניים (אני מזכיר לכם שהרמקולים חדשים ועדיין בתקופת ההרצה).
גיא הבחין בכך שאני מתנועע לא בנוחות על הספה ותוך כדי שאני מנסה להעביר את התרשמותי המוקדמת, גיא קלט את העניין ובלי להסס אמר: רגע אני אחליף את הכבלים של הרמקולים ונמשיך, סבבה? סבבה.
בינתיים, גלגלתי לי סיגריה (רגילה, לא לתת לדמיון להשתולל ) ויצאתי לחצר לשוחח עם לולה (הכלבה), נראה לי שלא הייתי בראש שלה והיא לא כל כך התייחסה אליי, לא נורא.
גיא סיים את ההחלפות (של כבלי הרמקולים) והצטרף אלי לחצר, "קשקשנו" קצת עד שהסיגריה נדמה, חזרנו לסלון ושוב התיישבתי על הספה, אולם הפעם זה היה שונה לחלוטין, הרמקולים כאילו סיימו את תקופת ההרצה, סט ההגברה "חיבק" אותם בחום ובלבביות, גיא לחץ על העכבר וההופעה החלה "בפיגור אופנתי".
עצמתי עיניים, ומי ניצבו מולי? כל אחד בתורו, לא פחות ולא יותר, פרנק סינטרה ושרל אזנבור הענקיים, כל אחד ענק בתחומו. ראיתי במו עיניי העצומות את חברי התזמורת שליוו את שני הענקיים שהזכרתי, ישובים בסדר מופתי כל אחד ואחד במקום שנקבע לו מבעוד מועד, לבושים בחליפות כהות, (שחורות או כחולות לא הבחנתי בדיוק בצבע בגלל התאורה הרומנטית באולם הרוחש) חולצות לבנות צחורות כשפפיון אדום או בורדו עטור לצווארם, ראיתי גם את המנצח כמובן על הבמה הקטנה המיועדת לו, עם הטוקסידו והמקל הקטן שהחזיק ביד ימין, וללא מחיאות כפיים.
כל הדבר הזה ניגן ויצר במה רחבת ידיים ומכובדת "סאונד מן" שהפריד באומנות מופגנת בין כל הכלים ונתן לך "חבילה" מושלמת. את השאר אני משאיר לכל אחד מכם לפנטז לעצמו.
יאללה ביי, ברברתי מספיק.
חיים
|
