טוב - לאחר שהחבלן המשטרתי פירק את הפצצה שהונחה הבוקר מתחת למכוניתי, הבנתי שאין ברירה אלא להמשיך עם סיפור המסע, שאם לא כן אני מסתכן פה בחיי. דרך אגב לא תכננתי מראש איך לספר, לא כמה פרקים יהיו, ויתכן גם שהסדר הכרונולוגי ישתבש טיפה, הכל נשאר ברמה חוויתית וסיפורית עם כל החופש האמנותי שאני יכול להרשות לעצמי.

אז היום נספר על שתי תחנות נוספות במסלול , שתיהן משמעותיות ומרתקות כל אחת בדרכה, שתיהן ביקורים אצל אנשים מופלאים בסיגנון גורדייף, ובשתיהן פגשתי מוצרים מעולים ומעניינים כל אחד בדרכו.

נתחיל אצל גבי מסאונדקווסט. קודם כל - אין ספק שלאיש יש סטייל ... חי בסטייל. מציג בסטייל. חדר ההדגמה שלו (שהוא גם סלון ביתו) הוא מהנעימים והמעוצבים שיש , בצורה מאד נקייה ומינימליסטית. אתה מרגיש שהאיש חי את המוצרים שהוא מביא. לא בדקתי את חדר השינה אבל הייתי מהמר שבמיטה לצד אשתו שוכב אתו גם רמקול מאסיבי ומלטף.
תכל'ס : אצל גבי הייתי בעבר להקשיב לספנדורים. האזנתי אז לשתי הסדרות שהוא מייבא : הסידרה הקלאסית, המבוססת על מוצרי ה BBC של פעם, וסידרת ה A הנוכחית, שהיא יותר "אודיופילית" כפי שאוהבים להגדיר את זה. בביקור ההוא הקדשתי בעיון ולזמן רב עם המוסיקה שהבאתי. התוצאה, כצפוי, היתה מצויינת בשני סוגי הרמקולים, למרות שהם היו שונים מאד זה מזה. המסקנה שלי מאותו ביקור היתה : הרמקולים של ספנדור, מרשימים ונהדרים ככל שיהיו, לא מתאימים לי. מבחינתי, אם ניתן היה לשלב את שתי הסדרות ולעשות רמקול שהוא שילוב של סדרת הקלאסיק והסדרה האודיופילית, זה היה יכול להיות מושלם. אבל לא קיבלתי את המינוי של המהנדס הראשי של החברה, אז נמשיך הלאה.

הפעם באתי לשמוע את הרמקולים של PMC, שעדיין לא יובאו בביקור הקודם שלי. ל PMC מסורת מפוארת לא פחות מזו של ספנדור, הרמקולים שלהם מככבים במיטב אולפני ההקלטה וזוכים לפרסים אין ספור בעיתונות המיקצועית.
ואני ? מה אני מי אני מה ... לא אמתח אתכם עוד - לא התחברתי. לא יכול אפילו להסביר למה. אולי עקץ אותי יתוש ? אולי הזווית של השמש לא היתה נכונה ? רמקולים שאין ספק שיש להם את כל הפרמטרים ה"נכונים" , רמקולים כוסיים ברמות - ולא התחברתי.

לא מתעכבים. הלאה. עוברים לחברים חדשים ישנים - הרמקולים של פיאגה. חברה שוויצרית שמייצרת רמקולים במעטפות אלומיניום היי טקיות מרשימות ביותר. לא היה רמקול מדפי - שמנו את הרצפתי הקטן-בינוני (סדרה 5 אני אינני טועה קוראים לה). וכאן - בום לפרצוף. כאפות לילד הכאפות. פצצות לגבות ולריסים ולשערות הבולטות באזניים. זהו זה - זה רמקול בשבילי ! בלי הסברים, בלי תירוצים - הרמקול הזה גדול מהחיים. ככה אני אוהב את זה. אחרי 30 שניות אני כבר מכור. ואני כבר מספיק זקן כדי לדעת שזה לא סתם "טריק אודיופילי" של הדגשת כל מיני תדרים כדי למצוא חן - זה הדבר האמיתי. גבי - אני רוצה. עכשיו. מיד. אלא מה ? לא ייכנס אצלי, כאמור, הרצפתי. יש להם דגם מדפי חמוד להפליא, גדול ומאסיבי אבל לא גדול מדי - עם אותם אלמנטים בדיוק, כולל המיד טוויטר הריבוני שאם אינני טועה יחודי רק להם. גבי - תברר לי מחיר - אני מצלצל מחר ומבצעים הזמנה, בלי לשמוע את הרמקול לא אצלו ולא אצלי. אני חוזר הביתה עם חיוך על הפרצוף , בודק באינטרנט - המחיר , 3,500 יורו , יותר יקר מהתקציב שהקצבתי, אבל הי - חיים פעם אחת, אם אפשר לקרוא לזה חיים ... אני קם למחרת, אסאמאס מגבי : סורי. הרמקול יקר מדי. לא נורא אני עונה לו, נמתח קצת את התקציב. תעשה הנחה קטנה. נסתדר. לא הבנת , עונה גבי, המחיר שראית הוא ליחידה הבודדת ... פוף. התפוצץ הבלון. לסכומים כאלה אני לא מגיע,, לפחות בסיבוב הנוכחי. יום אחד , כשאהיה גדול, במקום מכונית מכבי אש (ושתי בתולות בלונדיניות) אקנה לי רמקול של פיאגה.

יאללה יאללה. הסיפור מתארך ולא מתקרב אפילו לסופו. תחנה הבאה : מאסטרו אודיו. עופר הוא מאלה שקוראים להם "טיפוס" , אולי כי צריך סולם כדי לטפס ולהגיע עד לקצה העליון שלו. לאיש יש ידע פנומנלי בדיוק בתחום שמעניין אותי, מוסיקה קלאסית עם נטייה לרומנטיקה מוגזמת ובארוק חינני. גם מייבא מוסיקה מעולה. של חברת BIS אלפא ואחרים. בקיצור יש אצלו כרגע 2 מדפיים ועוד אחד שהוא "פוטנציאל מדפי"...
הראשון על הכס הוא הוון שוויקרט יוניפילד 2. את השוקרוט האלזאסי הזה שמעתי בתערוכה לפני שנתיים ונשארתי עם לסת שמוטה כפי שנוהגים לתאר. בחדר המלון המצ'וקמק הוא נתן פרזנטציה מופלאה וצליל מתוק. אמרתי לעצמי אז שאני בעדו וחייב לשמוע אותו שוב. בשמיעה שנייה, לצערי, התגלה שבצד היתרונות הגדולים שלו יש לו גם חסרונות, והצליל שלו פשוט לייד באק עדין ורגוע מדי בשבילי. לא מרעיד לי את הפופיק ומה שמתחתיו, ובלי הרעדת האיברים הפנימיים אני לא קונה.
עדיין, אני רוצה להדגיש, גם לגבי הרמקול הזה וזה נכון גם לגבי כל אחד מהרמקולים ששמעתי בסיבוב הזה - הרמקול הזה הוא רמקול נפלא, מאוזן , מפורט, אמיתי - אבל לא בשבילי.
ביד2 יוצא לו הפארואק D2. יש לי סיפור אהבה\שנאה ארוך עם הפרואקים - מהרגע הראשון ששמעתי אחד לפני שנים אהבתי את הפאנצ'יות המדהימה שלהם, וכמעט רכשתי בשלב מסויים את הפרואק ריספונס 1SC. אבל ... אבל גדול. כל הפרואקים ששמעתי, דווקא בסדרות הגבוהות (הריספונס) , בשלב מסויים ודי מהר הפכו להיות מעייפים לאזניי העדינות.יש להם תחום גבוה מנסר, שמוציא המון פירוט אבל קורע אזניים לאורך זמן. וה D2 ? השוויתי אותו בעבר מול ה B&W 805 והוא לקח בכל פרמטר מלבד האוקטאבה הנמוכה שבה הרמקול הגדול יותר לוקח. זה פשוט פרואק עם כל היופי של פרואק ובלי החסרונות ... לא מעייף ולא מייגע. לקחת ? לא לקחת ? משהו קטן לוחש לי שעדיין חסר משהו. לא מצליח להביא את עצמי לידי החלטה.
שומעים את הרצפתי הקטן של ברודמן - יש להם סידרה יקרה קצת פחות מהסידרה הבכירה, יש לה גם מדפי מאותה סידרה שלא נמצא פה אבל לטענת עופר הרצפתי הקטן דומה לו למדי. רמקול מלטף, מקסים, מכשף... מאד קל להתפתות לו. אחד מאלה שכל חובב קלאסית חייב לשמוע לפני שיחליט על רכישה חדשה. אבל לא - עדיין מלטף מדי בשבילי... לא הפעם. גם פה, אני אומר לעצמי שיום אחד אם יהיה לי חדר גדול ותקציב בהתאם, ארצה לחזור ולשמוע את הרמקולים מהסידרה הבכירה אצלי כדי להתרשם. לסיום עופר משמיע את לילות קיץ של ברליוז בביצוע רג'ינה קרספין ... איזו פינאלה לביקור מוצלח !

יש לכם סבלנות לעוד ? לא גמרנו ... אז נמשיך בפעם הבאה.

נו, מתחיל להיות מעניין

וואחד סיבוב הופעות

אני עוקב...
תמשיך בשלך.

.

הרגת אותי. די! ספר כבר!