הגדולה של שנת 1964 בג'אז היתה ללא ספק הדבר החדש והמעבר לאוונגרד, אבל היא גם הניבה את יצירות ההארד-בופ הבשלות ביותר. ב-26 לאוקטובר האב המייסד הוראס סילבר מקליט ארבעה מששת הקטעים של האלבום המוכר ביותר שלו Song for my father (הקטעים הנותרים Calcutta Cutie ו-Lonley Woman לקוחים מסשן ב-31 לאוקטובר, 63 עם ההרכב הישן), אחת ממספר אבני דרך בלתי נשכחות בתולדות הז'אנר ואנדרטה לכישורי ההלחנה של המוביל. זו תקופת שינוי להרכב של סילבר, במהלכה הוא החליף את ג'וניור קוק ובלו מיטשל בג'ו הנדרסון ובחצוצרן אנונימי יחסית, כרמל ג'ונס. טדי סמית' בבס ורוג'ר המפריס בתופים במקום ג'ין טיילור ורוי ברוקס. האלבום הופק בהשפעת טיול שסילבר ערך לברזיל, ארץ מוצאו של אביו ג'והן טברס סילבה שמופיע על העטיפה הנהדרת. האב שעבד במפעל גומי, בא מקאבו וורדה וגידל את בנו שהתחיל כז'ואאו טברס סילבה, על מוזיקה עממית מקומית כפי שאפשר לשמוע גם באלבום הנהדר של סילבר Cape Verdean Blues. האלבום נפתח ישר בשיר הנושא והסולו הפותח של סילבר בו הוא לטעמי אחד הרגעים היפים ביותר שלו. הוא לא עושה המון, אבל הכל קליל, פאנקי ומוזיקלי מאד. כשהוא מסיים, ונשמע הצליל הראשון של הטנור, כבר ברור לגמרי מי עומד מאחורי הקרן. ג'ו הגדול שיודע הכל. אוניסון קרנות מבשר את חזרת ההד וקדנצה של סילבר מדעיכה את הקטע אל סיומו - כן, להיט בוגאלו סטייל סיידוינדר, אבל איזה להיט מושלם. הקטע השני The natives are restless tonight הוא מופע מתקדם יותר ו-showcase לכרמל ג'ונס החד כתער וג'ו, ששופכים כורוס אחרי כורוס של פנינים. אחריהם סילבר, סמית' והמפריס בסולואים סטנדרטיים. הקטע השלישי כאמור Calcutta Cutie עם בלו מיטשל וג'וניור קוק (שלא לוקחים סולואים), מיד-טמפו באוירה אוריינטלית. סולו פשוט, ארוך ויפה עם שינויי קצב ואוירה של סילבר. צד ב' נפתח בעוד קטע עם מקצב 'לטיני' Que Pasa. סילבר חם כאן כמו בפתיחה. שוב, בלי זיקוקים וירטואוזיים אבל עם טיימינג שעושה את הכל. אחריו ג'ו נותן כורוס אחד בקצרה וסוגרים. האקורדים של סילבר על רקע התופים עושים הרגשה של מסנג'רס. הקטע החמישי הוא כמובן The Kicker האלמותי של ג'ו וכאן אין שמץ של קריביות. זה כבר הארד-בופ אורבני ישר ולעניין. כרגיל סולו מופתי של הנדרסון ואחריו כרמל ג'ונס שנשמע כל כך כמו לי מורגן פה. סולו של הלידר ואחר כך המפריס מנסה (בהצלחה חלקית) לעשות בלייקי. הקטע הסוגר הוא Lonely Woman של סילבר עם חוליית הקצב של ההרכב הישן. בלדה סולידית בטריו. אתם יכולים לנחש מי האיש שלי באלבום הזה. הברנש שמרגיש אותה מידה של נוחות וטבעיות עם אנדרו היל והוראס סילבר, לארי יאנג ופרדי רואץ', וודי שאו וקני דורהם. זיקית עם טנור.
יש
Music Matters מתנגן כעת, ו
הוא טוב !
ג'ו, כרמל, וטדי סמית' ב-26 לאוקטובר, 64 :
1964:
1968:
1976:
1995:
מוכר ? :
