ראיתי אותו בפסטיבל הג'אז של מונטריאול בסוף שנות התשעים.
הקטעים בהרכב מלא לא היו משהו אבל לב ההופעה - דואטים עם נגני הלב - היה נהדר.
מה שהיה מאוד מרגש זה קבלת הפנים של הקהל לפטרוצ'יאני. הקהל עמד על רגליו
במשך דקות ארוכות במחיאות כפיים סוערות וקריאות love you שלא רצו להסתיים.
האיש הקטן פשוט עמד מול הקהל הזה ובכה מהתרגשות. דבר כזה לא רואים כל יום.

רוב האלבומים שלו מעולים.
האיש למרות נכותו היה בעל כפות ידיים גדולות ,וידע לפרוט על הקלידים בצורה נפלאה.
חבל שנפטר בגיל צעיר כל כך.