עכשיו 14/12/24 09:38
בלחיצת כפתור הייתי שוב משגר את עצמי לחללים אחרים, אם אולמות קונצרטים ברחבי העולם ואם למועדוני ג'אז קטנים או אפילו הופעות מטאל באוויר הפתוח. היכולת של הסט הזה להעביר רגשות במקביל לקווים מאד ברורים של אודיופיליה היא מעשה קסום לטעמי. אימג' חד, טימבר מדויק, במה מסודרת אם כי עגולה ומעט צרה ממה שאני מכיר, אך ללא תזוזות וללא קריסות. והכל בשקט ובאיזון כמעט מוחלט!
האלבום השלישי של טסה והכוויתים שיצא לאחרונה (El Hajar- האבנים), מסכם (עד כה לפחות) עשור מדהים עבור טסה. פוריות העבודה שלו, עם שותפו ניר מיימון, הניבה 7 אלבומים, אם כוללים את פרוייקט הכוויתים, וכולם מצויינים. באלבום הנוכחי משולבים בשירה- יעקב נשאווי , נסרין קדרי, רחלה (בבלדה נהדרת- Hilwa Marrat El Layli , היבה באטיש, תמר שאוקי, יאיר דלאל, כרמלה טסה (האם), רחל יחזקאל וכרמלה מועלם. כמו באלבומים הקודמים משלב טסה קולות מקוריים של דאוד עצמו, ושל סלאח בקמנצ'ה.
את האימפריאן החזרתי ליבואן בלב כבד מאד לאחר שבועיים תמימים שבהן שמעתי מוסיקה כמעט אקסקלוסיבית בעזרת אוזניות, עם האימפריאן כמובן ובהשוואות החוזרות ונישנות שהעברתי את עצמי ואת האוזניות בסשן הזה. האימפריאן היא אוזניית אול-ראונדר מושלמת לטעמי, וכל כך שמחתי על היכולת והפריבילגיה שנפלה בחיקי לבחון ולהאזין לה. לאחר שבועיים בבחינה די רצינית ורחבה עד מאד, אני יכול להבין מדוע היא שברה תקרת זכוכית שעד היום היתה שייכת לאחת או שתי חברות בעולם.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
הסטרים בוקס אולטרה הוא מכשיר ורסטילי, קטן, חכם ומוכשר. הוא מאפשר כל צורת ניגון רלוונטית שעולה בדעתי, ויכולות הסאונד שלו הפתיעו אותי ביחס למחירו ובכלל. נזכור שהוא נבנה עבור ניגון לדאק בעל כניסת USB, ועבור בעלי דאקים אחרים הייתי שוקל קודם מוצרים בעלי יציאה דיגיטלית תואמת. ה- "Detox" היחודי שלו, מאפשר לשפר מחשב מוזיקה פחות מוצלח, אבל גם נותן פתרון למי שמעוניין במחשב בנוסף לסטרימר שהרי אחרת יריבו שני אלו על כניסת ה- USB בדאק.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
תמורת המחיר (הלא נמוך!) מקבלים כאן מכשיר מעוצב מאוד (גם אם לא יתאים לכל טעם) ומשוכלל, ביצועים סוניים נטולי חסרונות, מעט תיבול כדי לא לשעמם, ותחושה יוקרתית מכל עבר. אם ה- N51 הוא סימן מייצג לכל סדרת ה- Noble החדשה, אז נראה שבוצע פה מהלך להתאים יותר לרמקולים של תקופתנו. אלו הפכו להיות יותר "מדויקים", ולכן מתאימה להם אולי הגברה עם קצת יותר אופי. במקרה הזה קצת יותר "גודל" וקצת יותר באס, כמו גם יכולת להניע עומסים יותר קשים - אז זה כיוון הגיוני מאוד.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
אחרי שדיברנו בהרחבה על הפלטה, נתייחס לאלמנט שמאפשר לה להסתובב – הציר והמיסב. מדובר כמובן בשני חלקים: אחד צמוד לפלטה (מסתובב) ואחד צמוד לבסיס (קבוע). מדובר במשימה לא מסובכת לכאורה, ותעשיית הפטיפונים התכנסה פחות או יותר לפתרון אחד – אבל יש עליו לא מעט וריאציות בשוק. ניגע בעיקריות שבהן ובכמה קצת יותר אקזוטיות.
החמישית נכתבה ע"י מאהלר בתקופה הטובה והיפה ביותר של חייו, זוהי היצירה שלכאורה מבדילה את הסימפוניות הראשונות המבוססות על לידרים לבין האינסטרומנטליות יותר. היא הקלאסית והסימפונית ביותר של המלחין ואף על פי כן, מאופיינת במהלכים מאהלריסטים מובהקים!
ציפיתי למגבר משולב מאוד מדויק, פתוח, אולי אפילו טיפה "יבש". ה- Energy בגירסתו הנוכחית התגלה כחיה שונה. זה דווקא מגבר שמדבר יותר אל הלב מאל המוח. אך הוא לא עושה זאת על ידי מניפולציות סוניות או טונאליות מרחיקות לכת, הוא עדיין על התחום המאוזן יחסית של הסקאלה. אם אני מנסה לחשוב למי יתאים מגבר כזה, אז תשובתי היא כמעט לכולם. מי שחשובה לו המוזיקה, ורוצה להנות מסאונד איכותי מחד, אך גם מפנק, מוזיקלי ומעט סלחני מאידך, יכול מאוד להנות ממגבר שכזה.
לאנג לאנג ללא ספק כיום אחד הכוכבים הגדולים בשמי הז'אנר הקלאסי והמעבר שלו לSONY התלווה בחוזה אדיר מימדים למבצע קלאסי, של 3 מליון $. הכותר הראשון שהחברה הוציאה יחד עם הפסנתרן המחונן הוא קונצרט חי שהוקלט בווינה שבו לאנג בוחר יצירות רומנטיות, ומדורניות ומציג יכולת וירטואוזית לצד כשרון מוסיקלי אדיר. ההקלטה מהוקצעת והאלבום הכפול הנ"ל הוא פתיחה נהדרת לסתיו הקרב ובא.
היום, לאחר מספר שבועות של בחינה, אני מוצא את ה- hiFace כמוצר המדהים ביותר בו נתקלתי לתחום המקורות הממוחשבים. המדהים הוא שניתן לקחת כל מחשב זמין, להוסיף לו את ה- hiFace ו-DAC זול (וטוב) כמו ה- V-DAC ולקבל מקור איכותי ברמה של CDP טוב מאוד עם כל הנוחות שבניגון דרך מחשב.
הם יורדים אחד על השני ושרים יחד.. יש כמובן המון בדיחות פנימיות, שמי שלא ממש חי באותה התקופה, קצת מפספס.. אבל אני די בטוח שכל אחד מימכם היה נהנה לא פחות ממני. אני סופג הכול, מקשיב לכל מילה.. הם הכי לא פוליטקלי קורקט, הם מלוכלכים, הם יורדים על שחורים, יהודים, איטלקיים, על כולם! אבל זה זורם ומצחיק וכמובן מובן ונלקח בהומור המטורף שזה מוגש...


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות