הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.

לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.

לקראת יום העצמאות הקרב, אפשר לנסות לשרטט תמונת רוחב מסוימת של הנעשה ביצירה המוזיקלית הישראלית הפופולארית. יצירה זו מצויה בפועל, בעיצומה של פריחה, אשר ניצניה החלו לפני מס' שנים, ועתה בשלו בתנופה והיקף נרחבים. אפשר להקדים ולסכם, כי אחד ממאפייני התנועה המרכזיים של יצירה זו יכול להיות מוגדר כסינתזה. זו יכולה להתקיים בין רוק למזרחית או ערבית ולמקורות של מוזיקה יהודית, או בין ג'אז למוזיקה ערבית ומזרחית ולזמר עברי מסורתי. מן העבר השני פונה למקורות אמריקאיים של רוק ופולק.