עכשיו 25/11/17 00:06
תמורת המחיר (הלא נמוך!) מקבלים כאן מכשיר מעוצב מאוד (גם אם לא יתאים לכל טעם) ומשוכלל, ביצועים סוניים נטולי חסרונות, מעט תיבול כדי לא לשעמם, ותחושה יוקרתית מכל עבר. אם ה- N51 הוא סימן מייצג לכל סדרת ה- Noble החדשה, אז נראה שבוצע פה מהלך להתאים יותר לרמקולים של תקופתנו. אלו הפכו להיות יותר "מדויקים", ולכן מתאימה להם אולי הגברה עם קצת יותר אופי. במקרה הזה קצת יותר "גודל" וקצת יותר באס, כמו גם יכולת להניע עומסים יותר קשים - אז זה כיוון הגיוני מאוד.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
הסימפליסיטי II של חברת ת’אלס השוויצרית מבחינתי טורפת קלפים מחדש! היא זרוע הפיבוט הטובה ביותר ששמעתי בחיי. מיכה הוברט פשוט ייצר פה “שעטנז” הנדסי מוצלח ומדהים מאין כמוהו. היתרונות בפיבוט, עם הנדסה מדויקת וגאונית של טראקינג כמעט לינארי לחלוטין עם אחוזי עיוות מינוריים של כמה אפסים אחרי הנקודה העשרונית. ללא ספק הישג מכני אדיר ומרשים ברמה גלובאלית. מי שישמע את הזרוע הזו בסביבה נכונה וטובה יבין בדיוק על מה כולם מדברים.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
השבועות שהסט הזה ישב אצלי וניגן לתדהמתי היו נעימים והחזירו לי קצת ממהתרגשות שסט אוזניות משובח באמת יודע לעשות ולנגן. האינטימיות הזו שדרייברים קרובים לאוזן ומוסיקה שמנגנת כל כך קרוב (והפעם גם עם במה מקסימה קידמית ומיוחדת) לא משתווה לשום דבר אחר ולשום מערכת סטריאו אי שם.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
המגבר מנגן מוסיקה! אבל הוא לא נוטה “למוסיקאליות”, חמימות אנלוגית, עושר, או מצד שני לבהירות או חדות. הוא פשוט מחליק את הסיגנל מוגבר מצד לצד בצורה נכונה עד כמה שבולדר חשבו לנכון בהשקעה. וזה משהו שלא מעט מגברים מאד מאד מאד יקרים עושים, ולשם גם רב חברות הי אנד מנסות להגיע ברמות הללו. צריך להבין שהן מכוונות לכך תכנונית. בדיוק כמו הרמקולים הגדולים והיקרים ביותר בתחום. משתדלים לאפס דיסטורשיין, טיימינג מושלם, שקיפות ושליטה בפול רינג’. ובדיוק כך המשולב שלפנינו מנגן.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
התערוכה בפולין (וארשה) אמנם צעירה מזו של מינכן הידועה כגדולה בעולם לדו ערוצי... אך כבר בשנה שעברה הגיעה למעמד של המקום השני אחרי זו של מינכן. אי לכך ובהתאם לזאת, לקחתי את עצמי וטסתי לוארשה.. בתקווה שבימים הקרובים אוכל לשתף אתכם קצת בחוויה. בשעות אלו אני עולה למטוס בבן גוריון כאשר היום (צהריי שישי) תתחיל התערוכה בוארשה על פני 3 ימים כמעט מלאים...
ווייט מפגין ב- Blunderbuss שליטה פנומנלית בכל מקורות ההשפעה עליו- ברוק, בבלוז, ברית'ם נ בלוז, בפולק דרומי, בפאנק, ואף בפרוג-רוק. הוא נע מלד-זפלין לחיפושיות , ואם בעבר מצאנו אותו שר למשל כג'ים מוריסון לרגע, כאן הוא מופיע כרוברט פלאנט בתחילה וכפול מקרטני בהמשך. Blunderbuss הוא אלבום פנטסטי, סוחף, מכיל עולם ומלואו. הוא טוב לכל אורכו החל מפראזת הפתיחה בפסנתר חשמלי (מסוג משפטים מוזיקליים "פשוטים" האופיניים לווייט), שומר על מתח, עצמה ,תנועה מתמדת וגיוון.
שלישיית הכבלים מסדרת המיוזאוס הציגו מוזיקליות, דרמטיות, שקט ותלת מימדיות שלא שייכים לקבוצת המחיר. הם בעלי אופי בשרני ומלא שלא יאכזבו גם אוהבי תחום זה. ה- SPPC יכול לקחת אתכם עוד שלב בכיוון, ואצלי הוא עבד טוב במיוחד עם שילוב של כבלי החשמל של Purist. עוד שקט, עוד דרמה עוד תלת מימדיות. אני סבור שבעולם האודיו הדיגיטלי (ולא רק במחשבים) שעלול להיות קצת יבש ואנליטי הם יכולים להשיב שפיות ברוכה ביחס עלות תועלת שעוד לא נתקלתי בו עד היום.
האלבום ממשיך בסגנון הפולקי המוכר, שירים שקטים וקיצביים יותר, הרבה גיטרות אקוסטיות, שירה מלודית ושקטה, תופים, קצת באס, ועוד כלים המאפיינים את הג'אנר.
ברמה הטכנית/פיצ'רים כל הציפיות מומשו. אומנם המכשיר כבר "ותיק" ביחס לכמויות הממירים שמשוחררים חדשות לבקרים, אבל לא חסר בו כלום. USB אסינכרוני תומך 24/192 שבאמת עובד, ולמעשה, לפחות על פי בדיקותי, משתלב עם הסאונד של הממיר טוב מכל שאר הממשקים שניסיתי. בגזרת הסאונד מצאתי שה- DAC-2 מייצר סאונד נקי ודינאמי מעל הממוצע מצד אחד, אך בכלל לא "מהיר", ממש לא אנליטי או ממוכן, ואפילו מעט רך (טונאלית) בגבוהים מה שמציג בסה"כ שילוב מעניין ולא נפוץ.
לקראת יום העצמאות הקרב, אפשר לנסות לשרטט תמונת רוחב מסוימת של הנעשה ביצירה המוזיקלית הישראלית הפופולארית. יצירה זו מצויה בפועל, בעיצומה של פריחה, אשר ניצניה החלו לפני מס' שנים, ועתה בשלו בתנופה והיקף נרחבים. אפשר להקדים ולסכם, כי אחד ממאפייני התנועה המרכזיים של יצירה זו יכול להיות מוגדר כסינתזה. זו יכולה להתקיים בין רוק למזרחית או ערבית ולמקורות של מוזיקה יהודית, או בין ג'אז למוזיקה ערבית ומזרחית ולזמר עברי מסורתי. מן העבר השני פונה למקורות אמריקאיים של רוק ופולק.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות