עכשיו 23/10/21 08:04
בלחיצת כפתור הייתי שוב משגר את עצמי לחללים אחרים, אם אולמות קונצרטים ברחבי העולם ואם למועדוני ג'אז קטנים או אפילו הופעות מטאל באוויר הפתוח. היכולת של הסט הזה להעביר רגשות במקביל לקווים מאד ברורים של אודיופיליה היא מעשה קסום לטעמי. אימג' חד, טימבר מדויק, במה מסודרת אם כי עגולה ומעט צרה ממה שאני מכיר, אך ללא תזוזות וללא קריסות. והכל בשקט ובאיזון כמעט מוחלט!
האלבום השלישי של טסה והכוויתים שיצא לאחרונה (El Hajar- האבנים), מסכם (עד כה לפחות) עשור מדהים עבור טסה. פוריות העבודה שלו, עם שותפו ניר מיימון, הניבה 7 אלבומים, אם כוללים את פרוייקט הכוויתים, וכולם מצויינים. באלבום הנוכחי משולבים בשירה- יעקב נשאווי , נסרין קדרי, רחלה (בבלדה נהדרת- Hilwa Marrat El Layli , היבה באטיש, תמר שאוקי, יאיר דלאל, כרמלה טסה (האם), רחל יחזקאל וכרמלה מועלם. כמו באלבומים הקודמים משלב טסה קולות מקוריים של דאוד עצמו, ושל סלאח בקמנצ'ה.
את האימפריאן החזרתי ליבואן בלב כבד מאד לאחר שבועיים תמימים שבהן שמעתי מוסיקה כמעט אקסקלוסיבית בעזרת אוזניות, עם האימפריאן כמובן ובהשוואות החוזרות ונישנות שהעברתי את עצמי ואת האוזניות בסשן הזה. האימפריאן היא אוזניית אול-ראונדר מושלמת לטעמי, וכל כך שמחתי על היכולת והפריבילגיה שנפלה בחיקי לבחון ולהאזין לה. לאחר שבועיים בבחינה די רצינית ורחבה עד מאד, אני יכול להבין מדוע היא שברה תקרת זכוכית שעד היום היתה שייכת לאחת או שתי חברות בעולם.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
הסטרים בוקס אולטרה הוא מכשיר ורסטילי, קטן, חכם ומוכשר. הוא מאפשר כל צורת ניגון רלוונטית שעולה בדעתי, ויכולות הסאונד שלו הפתיעו אותי ביחס למחירו ובכלל. נזכור שהוא נבנה עבור ניגון לדאק בעל כניסת USB, ועבור בעלי דאקים אחרים הייתי שוקל קודם מוצרים בעלי יציאה דיגיטלית תואמת. ה- "Detox" היחודי שלו, מאפשר לשפר מחשב מוזיקה פחות מוצלח, אבל גם נותן פתרון למי שמעוניין במחשב בנוסף לסטרימר שהרי אחרת יריבו שני אלו על כניסת ה- USB בדאק.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
תמורת המחיר (הלא נמוך!) מקבלים כאן מכשיר מעוצב מאוד (גם אם לא יתאים לכל טעם) ומשוכלל, ביצועים סוניים נטולי חסרונות, מעט תיבול כדי לא לשעמם, ותחושה יוקרתית מכל עבר. אם ה- N51 הוא סימן מייצג לכל סדרת ה- Noble החדשה, אז נראה שבוצע פה מהלך להתאים יותר לרמקולים של תקופתנו. אלו הפכו להיות יותר "מדויקים", ולכן מתאימה להם אולי הגברה עם קצת יותר אופי. במקרה הזה קצת יותר "גודל" וקצת יותר באס, כמו גם יכולת להניע עומסים יותר קשים - אז זה כיוון הגיוני מאוד.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
המגבר המשולב המהווה את ספינת הדגל של חברת פליניוס התייצב למבחן. עם עיצוב מרשים, איכות בניה מרהיבה, פונקציונאליות מקיפה וסאונד בהתאם האם הגענו סופסוף לנירוונה בקופסא אחת?
הסאונד של האלבום משובח מאוד, והחצוצרה של אמברוסטי כובשת ומרשימה ביותר, כשהטריו של אורי קיין לצידו מעולה כהרגלו. בגיל 66 ,בזמן יציאת האלבום, פרנקו אמברוסטי, מפגין יכולת מצויינת ונגינה יפיפייה, וסה"כ, התוצאה היא אלבום עשוי לעילא, פנינה מופתית עם אווירה. גם אחרי האזנות חוזרות ונשנות, תענוג לשמוע חיבור כל כך מוצלח, ומעניין יהיה לחכות לאלבום הבא של אמברוסטי.
רוצים כבר את השורה התחתונה? לא האמנתי שמוצר במחיר כזה יכול להגיע לרמה שהציגו צמד המונובלוקים של תדי. יש בהם קסם מיוחד - דיוק, ניקיון, דינאמיות ושליטה מצד אחד, ואופי טונאלי מפנק עם באס מאסיבי וגבוהים מעודנים מצד שני. בעבר הגדרתי מוזיקליות כשילוב של תחושת קצב עם תחושת שקט. אם זאת ההגדרה המלאה ה- MB100 מקבל ציון 100. שילוב התכונות מאפשר להנות ממגוון מאוד רחב של ז'אנרים מוזיקליים. must audition למחפשים מגבר בתקציב שכזה.
הארווי יצרה אלבום מגובש מאוד מוזיקלית. התכנים הבוטים עטופים במקצבים רפטטיביים מלודיים מאוד, ובקול גבוה בצבע מתוק חולמני ומרחף, הנשמע כמו הכלאה של הארווי עצמה עם קיית' בוש, ביורק, ואניה.. השילוב הזה יוצר בסופו של דבר מכלול תחושה של כמו אלבום שירי עם איריים ליריים עם מגע של רוק אופראי, דרמטי, שהמזג העיקרי בו הוא של קינה וגעגוע.
הרגשה, עמידות, איזון ויכולת של טובי הטרנזיסטורים שאני אישית שמעתי בחיי, אך עם נשמה שונה, עם זרימה, עם מיד ומיד בס שלא מביישים את טובי מגברי המנורות. הגוון המיוחד שהאוקראינים הכניסו בתכנון ובבניה, ניכר כאן מהרגע הראשון שלוחצים Play או מורידים מחט על וייניל וזה ידידי מהות התחביב שלנו.. האמושיין! האמת? פחדתי לעלות בווליום יותר מידי, אך בפעם היחידה שניסיתי ועם מוסיקה מאוד עמוסה ובועטת, נראה שלמגבר הזה אין סוף כוח.
לקראת יום העצמאות הקרב, אפשר לנסות לשרטט תמונת רוחב מסוימת של הנעשה ביצירה המוזיקלית הישראלית הפופולארית. יצירה זו מצויה בפועל, בעיצומה של פריחה, אשר ניצניה החלו לפני מס' שנים, ועתה בשלו בתנופה והיקף נרחבים. אפשר להקדים ולסכם, כי אחד ממאפייני התנועה המרכזיים של יצירה זו יכול להיות מוגדר כסינתזה. זו יכולה להתקיים בין רוק למזרחית או ערבית ולמקורות של מוזיקה יהודית, או בין ג'אז למוזיקה ערבית ומזרחית ולזמר עברי מסורתי. מן העבר השני פונה למקורות אמריקאיים של רוק ופולק.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות