בלחיצת כפתור הייתי שוב משגר את עצמי לחללים אחרים, אם אולמות קונצרטים ברחבי העולם ואם למועדוני ג'אז קטנים או אפילו הופעות מטאל באוויר הפתוח. היכולת של הסט הזה להעביר רגשות במקביל לקווים מאד ברורים של אודיופיליה היא מעשה קסום לטעמי. אימג' חד, טימבר מדויק, במה מסודרת אם כי עגולה ומעט צרה ממה שאני מכיר, אך ללא תזוזות וללא קריסות. והכל בשקט ובאיזון כמעט מוחלט!
האלבום השלישי של טסה והכוויתים שיצא לאחרונה (El Hajar- האבנים), מסכם (עד כה לפחות) עשור מדהים עבור טסה. פוריות העבודה שלו, עם שותפו ניר מיימון, הניבה 7 אלבומים, אם כוללים את פרוייקט הכוויתים, וכולם מצויינים.
באלבום הנוכחי משולבים בשירה- יעקב נשאווי , נסרין קדרי, רחלה (בבלדה נהדרת- Hilwa Marrat El Layli , היבה באטיש, תמר שאוקי, יאיר דלאל, כרמלה טסה (האם), רחל יחזקאל וכרמלה מועלם. כמו באלבומים הקודמים משלב טסה קולות מקוריים של דאוד עצמו, ושל סלאח בקמנצ'ה.
את האימפריאן החזרתי ליבואן בלב כבד מאד לאחר שבועיים תמימים שבהן שמעתי מוסיקה כמעט אקסקלוסיבית בעזרת אוזניות,
עם האימפריאן כמובן ובהשוואות החוזרות ונישנות שהעברתי את עצמי ואת האוזניות בסשן הזה.
האימפריאן היא אוזניית אול-ראונדר מושלמת לטעמי, וכל כך שמחתי על היכולת והפריבילגיה שנפלה בחיקי לבחון ולהאזין לה. לאחר שבועיים בבחינה די רצינית ורחבה עד מאד, אני יכול להבין מדוע היא שברה תקרת זכוכית שעד היום היתה שייכת לאחת או שתי חברות בעולם.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות.
אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
הסטרים בוקס אולטרה הוא מכשיר ורסטילי, קטן, חכם ומוכשר. הוא מאפשר כל צורת ניגון רלוונטית שעולה בדעתי, ויכולות הסאונד שלו הפתיעו אותי ביחס למחירו ובכלל.
נזכור שהוא נבנה עבור ניגון לדאק בעל כניסת USB, ועבור בעלי דאקים אחרים הייתי שוקל קודם מוצרים בעלי יציאה דיגיטלית תואמת.
ה- "Detox" היחודי שלו, מאפשר לשפר מחשב מוזיקה פחות מוצלח, אבל גם נותן פתרון למי שמעוניין במחשב בנוסף לסטרימר שהרי אחרת יריבו שני אלו על כניסת ה- USB בדאק.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה.
למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים.
'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה.
למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
תמורת המחיר (הלא נמוך!) מקבלים כאן מכשיר מעוצב מאוד (גם אם לא יתאים לכל טעם) ומשוכלל, ביצועים סוניים נטולי חסרונות, מעט תיבול כדי לא לשעמם, ותחושה יוקרתית מכל עבר.
אם ה- N51 הוא סימן מייצג לכל סדרת ה- Noble החדשה, אז נראה שבוצע פה מהלך להתאים יותר לרמקולים של תקופתנו. אלו הפכו להיות יותר "מדויקים", ולכן מתאימה להם אולי הגברה עם קצת יותר אופי. במקרה הזה קצת יותר "גודל" וקצת יותר באס, כמו גם יכולת להניע עומסים יותר קשים - אז זה כיוון הגיוני מאוד.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית.
האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
זה אומנם לקח כמעט שלושה חודשים אך היום סופסוף ניתן לסכם.
בהיבט הגלובלי השנה ציינו 30 שנה לתערוכה. היא היתה הגדולה ביותר אי פעם, נוספה קומה שלמה של חדרים באחד הבניינים ובאמת שהיו יותר חדרים משניתן לספוג בארבעה ימים.
גם בתחום הביצועים חשתי השנה באיזון מסויים. מצד אחד היו פחות חדרים ממש גרועים מצד שני היו גם פחות חדרים מלהיבים לטעמי.
אני חייב לציין שאף אחד מהחדרים לא הצליח לשחזר את התלהבותי מהחדר של Tidal ו Da-Vinci בשנה שעברה.
הפרק הראשון הוא המלודי ביותר בו רחמנינוף מציג למאזין את הנושא המרכזי בשלל צבעים.
היפה ביניהם הוא כעבור כמה דק' שסקציית הצ'לים מבצעת את הנושא כאשר חלק מהתזמורת מנגנת מאחוריהם בשילוב - בהרמוניה מושלמת.
זוהי מוסיקה רוסית במיטבה. למרות שרחמנינוף כבר שנים רבות לא חי שם אלא במערב.
בפעם שעברה התחלנו לדבר על הפלטה וחלק מהתכונות החשובות שלה – והיום נמשיך ונשלים את הדיון בנושא. בפרק של היום אנחנו נוגעים לראשונה (אבל לא בפעם האחרונה) בנושא של התמודדות עם ויברציות. בנוסף, נשוחח גם על שיטות לצימוד התקליט לפלטה.
כפי שנראה בעתיד, הפלטה לא עומדת בפני עצמה וקיימים מנגנונים אחרים בפטיפון שעובדים - לעתים בעצמאות ולעתים בשילוב עם הפלטה – כדי להשיג חלק מאותן מטרות.
מדלין זמרת ג'אז לבנה (ילידת 74) עם קול גדול ומיוחד. השירה של מדלן מאופיינת בצבע מלאנכולי שכל כך מתאים לי בתקופה הזאת, אבל שלא תטעו, לא כולם כאלה ויש לה גם שירים עם שימחת חיים.
מדלן, אומנם מוכרת פה בפורום בעיקר לחובבי הג'אז, אבל יש בה גם סווניגריות ואולי אף יותר בלוז, ומי שנרתע מג'אז, מפסיד הכרות עם זמרת שהיא גם יוצרת מעולה עם סגנון מיוחד מאופק ועדין.
בחלק זה של המדריך נעבור על מספר נושאים חדשים כגון שיטות איחסון לספרית המוזיקה, בחירת פורמט קבצים, תהליך הריפ ולא פחות חשוב נושא השליטה.
עדיין באוסטריה. מטיילים בנבכי המאה ה 19. חשבתי להקדיש את הסדרה הבאה לאנטון ברוקנר.
מי שעדיין לא מכיר את יצירותיו של ברוקנר, כולי תקווה שאוכל להכניס אותו אט אט אל נבכי הלחנים, הדרמות
והמסתוריות הפשוטה של אנטון ברוקנר. מי שכן מכיר, אני מניח שיקבל אולי פרספקטיבה שונה מפעם לפעם,
או סתם חומר קריאה עם הקפה מידי תקופה. בכל מקרה, יהיה מעניין מאד.. (טוב נו.. תלוי את מי שואלים )
