עכשיו 11/12/17 15:24
תמורת המחיר (הלא נמוך!) מקבלים כאן מכשיר מעוצב מאוד (גם אם לא יתאים לכל טעם) ומשוכלל, ביצועים סוניים נטולי חסרונות, מעט תיבול כדי לא לשעמם, ותחושה יוקרתית מכל עבר. אם ה- N51 הוא סימן מייצג לכל סדרת ה- Noble החדשה, אז נראה שבוצע פה מהלך להתאים יותר לרמקולים של תקופתנו. אלו הפכו להיות יותר "מדויקים", ולכן מתאימה להם אולי הגברה עם קצת יותר אופי. במקרה הזה קצת יותר "גודל" וקצת יותר באס, כמו גם יכולת להניע עומסים יותר קשים - אז זה כיוון הגיוני מאוד.
הנושאים ב 'שרף אורנים' אינם שונים במהותם מהתמות המאפיינות את שיריו של גדג' - שבירות האדם, חולשתו, משברים, כוחניות ואכזריות, כמיהה וגעגועים, בדידות, ריקנות ופחד, התמכרות לטקסים למקסמים ולמרקחות למיניהן, תהייה אחר האמת שמאחורי המסכות, חוסר אמון והרסנות. אם לפעמים שומעים הכרזות על 'מותו של האלבום' בעידן הנוכחי, 'שרף אורנים' הוא מאלו שמוכיחים אחרת. אלבום נפלא המופיע כיצירה שלמה, שהמארג שלה עשיר ומגוון מאוד, וחותמה מובהק.
הסימפליסיטי II של חברת ת’אלס השוויצרית מבחינתי טורפת קלפים מחדש! היא זרוע הפיבוט הטובה ביותר ששמעתי בחיי. מיכה הוברט פשוט ייצר פה “שעטנז” הנדסי מוצלח ומדהים מאין כמוהו. היתרונות בפיבוט, עם הנדסה מדויקת וגאונית של טראקינג כמעט לינארי לחלוטין עם אחוזי עיוות מינוריים של כמה אפסים אחרי הנקודה העשרונית. ללא ספק הישג מכני אדיר ומרשים ברמה גלובאלית. מי שישמע את הזרוע הזו בסביבה נכונה וטובה יבין בדיוק על מה כולם מדברים.
'אמילי' כאמור הוא אלבום קונספט. זהו שמה האמצעי של ספולדינג, וה D+ מייצג פחות או יותר את רמת ציוניה בבית הספר. חוויותיה, ניסיונותיה ותהיותיה מתוארות דרך עיניה של אותה אמילי, כמו גם מחאותיה או המרד שלה. למי שהתרגל ואוהב את הסגנון, האלבום סוחף מאוד, שומר על מתח, מעניין, עם שירים מעולים. 'אמילי' הוא הישג פנטסטי לספולדינג, ואולי האלבום החשוב ביותר עד כה בשנה הנוכחית. מעניין לאיזה כיוון תמשיך עם הסגנון הזה. למי שנרתע בהתחלה, מומלץ לתת צ'אנס.
השבועות שהסט הזה ישב אצלי וניגן לתדהמתי היו נעימים והחזירו לי קצת ממהתרגשות שסט אוזניות משובח באמת יודע לעשות ולנגן. האינטימיות הזו שדרייברים קרובים לאוזן ומוסיקה שמנגנת כל כך קרוב (והפעם גם עם במה מקסימה קידמית ומיוחדת) לא משתווה לשום דבר אחר ולשום מערכת סטריאו אי שם.
לפעמים אפשר לתהות האם ההייפ שנוצר סביב אלבום או אמן מסוים, הוא אופנה סוחפת, טרנד של 'הנה מגיע הדבר האמיתי' וכיו"ב, או שאכן מדובר באירוע שראוי לכל הסופרלטיבים, ושיוותר ככזה גם בראיה היסטורית. האלבום השלישי של קנדריק לאמאר, To Pimp a Butterfly , להלן TPAB, זוכה לקבלת פנים כזו ותרועות מקיר לקיר. לאחר מס' האזנות, נראה שאפשר לומר שיש להן בסיס מוצק.
המגבר מנגן מוסיקה! אבל הוא לא נוטה “למוסיקאליות”, חמימות אנלוגית, עושר, או מצד שני לבהירות או חדות. הוא פשוט מחליק את הסיגנל מוגבר מצד לצד בצורה נכונה עד כמה שבולדר חשבו לנכון בהשקעה. וזה משהו שלא מעט מגברים מאד מאד מאד יקרים עושים, ולשם גם רב חברות הי אנד מנסות להגיע ברמות הללו. צריך להבין שהן מכוונות לכך תכנונית. בדיוק כמו הרמקולים הגדולים והיקרים ביותר בתחום. משתדלים לאפס דיסטורשיין, טיימינג מושלם, שקיפות ושליטה בפול רינג’. ובדיוק כך המשולב שלפנינו מנגן.
קלארק היא אמנית טוטאלית- גיטריסטית מצוינת, עם קול נפלא, וכמובן כותבת ומלחינה נהדרת. היא מסנתזת רוק, עם רוק מתקדם, פופ, ג'אז ,ומוזיקה אלקטרונית, כשעל הכול שורה לא פעם אוירה של מיוזיקל או סרט מצויר (שעל השפעותיהם העידה לא מעט). היא נעה בין רכות להתפרצויות וירטואוזיות, בריפים חזקים של גיטרות האהובים עליה, ומלהטטת בקולה באוקטבות, סגנונות וגוונים שונים.
איני יודע אם זה מקרי שהתוצאה בשילוב ה- ES היתה ה"נכונה" ביותר ברמה הטונאלית על הסטאפ שלי. מה שבטוח זה שמבין כל הספקים ה- ES שמר בצורה המדוייקת ביותר על אופיו של ה- Evo כפי שלמדתי להכיר אותו. שילוב של דיוק, אחידות, דמויות סטראו יציבות ומוגדרות, פתיחות בתחום הגבוה ואיזון טונאלי כללי. ה- ES מוסיף לתכונות האלו עידון ברמה שונה לגמרי מספק ג'נרי - מיקרו דינמיקה משופרת, חשיפת פרטים ללא הבלטה טונאלית, ההיפך, עם צליל יותר הומגני.
כאמור, הביצועים נשמעים מדהימים ביופיים והכותר מומלץ גם לאלו שלא מתחברים, או התחברו אי פעם למוסיקה קאמרית. המכלול כולו מציג את עלית המוסיקה הקאמרית, גם אם בפועל "שכחו" מקצתן של היצירות המבוצעות ברחבי העולם במשך שנים. פסטיבלים מסוג זה, שהגב' ארגריך ובנק BSI מקיימים בכל שנה בלוגאנו, חשובים מאין כמותם.
המגבר בנוי כמו שאנחנו אוהבים שציוד יהיה בנוי. מאסיבי, כבד, טקסטורה נעימה לעין ולתחושת היד וכפתורים נאים ונעימים למגע. שנית זהו אחד המגברים הטרנזיסטורים המהנים והמרגשים שהיו לי בתקופה האחרונה. וזה מפתיע בפני עצמו משום שעובדה זו שברה מין סטיגמה קטנה שהסתובבה אצלי בראש.
כבר מהפתיחה אפשר להרגיש, אין מקום לטעויות. המתח שמייצרים הקונטרבסים בנושא הפותח את הסימפוניה השנייה, הגרנדיוזית והמשובחת של המלחין האוסטרי – לא משאיר שום ספק – זה מאהלר. זו היצירה, פרט אולי לשמינית- שהתפרסמה בגין 1000 משתתפיה. המפורסמת והמוצלחת ביותר שלו. למלחין עצמו היא הייתה הראשונה, שבה הצליח להציג את ראייתו בנושא "החיים שלאחר המוות" על גווניו.
הוא בהחלט אחד המגברים המשולבים, המלהיבים שיצא לי לשמוע בשנים האחרונות.
אולי לא הטוב ביותר לטעמי. אך ללא ספק ברשימה. במיוחד כשמשקללים את מחירו מול איכות הרכיבים, טיב הבניה שנראית פה וכמובן הצלחתו ברפרודוקציה של לא מעט ז'אנרים מוסיקאליים.
באיחור אופנתי של שנה בלבד לפניכם סקירה של מרבית ההופעות בהן ביקרתי בפסטיבל הג'אז באילת אשתקד. נהנתי הפעם ממרבית ההופעות, וכמה השאירו עלי רושם עז גם אם לא היו ג'אז per se. נקווה שלמרות התוכנית העלובה משהו השנה הפסטיבל לא יהיה נפילה טוטאלית.


hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות