אחד החדרים שמצליח לספק מעבר לסאונד גם מוזיקה, כל שנה, באופן עקבי הוא החדר של חברת WLM.
השנה ערכתי שני ביקורים בחדר, האחד חפוז כשנכנסתי לחדר "על הדרך" לקראת סוף היום הראשון, והביקור השני ארוך יותר, כאשר ממש ישבתי להאזין (ולצלם).
וכבר בביקור הראשון הדבר הראשון עליו חשבתי היה "איזה ממזרים". איך הם מצליחים להוציא סאונד מפנק מבחינה טונאלית ומערב מבחינה מוזיקלית כאשר כל שנה הם משתמשים בציוד שונה.
והפעם, סופסוף [!] יצא לי לשמוע רמקול מדגם קצת יותר בכיר במעלה ההיררכיה של WLM, הכולל את הטוויטר הידוע והמוזר למראה של החברה.
ה- Viola Monitor בעל דרייבר הנייר הגדול והגידול המוזר על ראשו (טוויטר ה- PAC) הונח על סטנד ה- II Excl של החברה. והפעם למרבה ההפתעה כלל הופעה גם עם גריל! (דווקא נראה נאה ווינטאג'י משהו עימו)
הוא שולב עם הסאב הגדול (יחיד) ה- Duo 18 כמדומני.
ההגברה היתה זוג מונובלוקים די מפלצתיים של סדרת האלקטרוניקה של החברה (אותו שיתוף פעולה עם טרפומטיק עליו כבר דיברנו בעבר) מסוג Allegra.
כפרה שימש ה- Steelhead של מנלי וכקרוס ומתאם טונאלי שימש ה- System Control של החברה (אולי הוא הסוד להצלחה?)
שלושה מקורות היו זמינים בחדר כשלנו יצא לשמוע רק שניים מהם.
כמקור אנלוגי שימש ה- EMT 948 המדליק.
כמקור דיגיטלי שימש מחשב מק מחובר ל-DAC מעניין של החברה הכולל כניסת Firewire (וכך חובר למחשב).
את נגן הדיסקים EERA Tentation הצרפתי לא יצא לנו לשמוע.
הסאונד כאמור היה מהנה מאוד, בעל גוון טונאלי חם ומאוד מאוד מוזיקלי, גם בשימוש המחשב כמקור.
הביקור הראשון שלי שכלל ג'אז ורוק (רך) היה מאוד מהנה ומפתה.
הביקור השני, כאשר ישבנו זמן לא קצר והאזנו למספר קטעים דרך שני המקורות גילה דבר מה ממנו חששתי.
כאשר ההקלטה כהה, או רכה, הטוויטר הזה הופך אותה למעניינת יותר, מערבת יותר, אבל לא בצורה שנשמעת מלאכותית. מאוד יפה.
אך כאשר יש בהקלטה תחום עליון משמעותי, זה עלול להפוך לקצת Too Much.
את הסאב הזה אני מאוד אוהב, כולל הצורה שהם תופרים אותו לרמקולים. הוא לא נשמע לי "סאבי" אלא יותר כבאס של רמקול גדול.
סה"כ בחדר חוויה מהיותר מהנות מוזיקלית, בין הצלילים החמים יותר ששמעתי בתערוכה (ואהבתי).
היה מעניין ביותר להתקל ברמקול הזה בפעם הראשונה, ואני תוהה לעצמי האם תמיד הטוויטר הזה בעל סכנה להיות Too Much.
) ובלי לשמוע אותו במגרש הביתי שלי.