לפני הכניסה לחדר של WADAX התרגשתי קצת.
בעיקר בגלל הסקירה של אלון משנה שעברה.
אלון ציין בסקירתו דאז, שזה היה אחד החדרים הטובים, אם לא הטוב ביותר שיצא לו לשמוע בתערוכת 2009.
כך שבעקבות הצהרה זו, רציתי מאד וציפיתי לשמוע את החברה..

חברת Wadax בהמשך לשנה שעברה,
המשיכה לפתח ולייצר את המערכת המושלמת מביתה שכוללת -
רמקולים אקטיבים (SPEAK 1.5) וקדם מגבר מיוחד מאד שכולל גם את הקרוס ו DAC.
השנה יצא לנו לראות גם את אב הטיפוס החדש של החברה שנקרא – Hermes
שהוא למעשה מיוזיק סרוור שנתמך במערכת הפעלה באתר מיוחד שהחברה תעלה.
שאותו תוכלו להפעיל בעזרת IPAD אם תרצו.
בתצוגת התכלית בחדר, ניגנו הרמקולים האקטיביים כאמור. יחד עם הקדם המיוחד שלהם.
כאשר היו שני מקורות דיגיטאליים.
הראשון היה CDP של איזוטריק והשני היה מחשב שחובר דרך ה DAC המשולב בקדם
של החברה כאמור.
קיבלנו גם הסברים ותצוגה חלקית מאד, של ההרמס והאתר שישלוט עליו וכן על השליטה דרך
ה IPAD שהמציג החזיק בידו בכל העת - זה היה די חסר טעם מכיוון שזה לא ממש עובד עדיין, כך שזה היה בוסר לחלוטין וכל העת חשבתי שזה מוקדם מידי בשביל להביא לתערוכה בסדר גודל שכזה, אבל מה אני מבין...
החדר עצמו היה פשוט מאד למראה. כאשר סודר כך - שחלונות היו בגב המערכת.
הוא היה חצוי בעוד החלק הראשון מיועד לברושורים ולהעמדה סטטית של חלק מהמוצרים
ובחלק הפנימי הסט אפ המנגן.
נכנסנו אליו במעמד מיוחד של - "החדר הראשון של בוקר יום שלישי לתערוכה".
כך שהיינו כמעט לבדנו להאזנה קריטית וכמעט בלעדית.
מלבד עוד ברנש נחמד, שפתאום פנה אלינו בעברית ושאל אותי מה אני כותב כל כך הרבה..
הסתבר שזה בחור ישראלי שגר במינכן, שזיהה שאנחנו מישראל,
כנראה בגלל שדיברנו בעברית בייננו (כאילו דאהה)
הסאונד היה מאוזן ואינטימי מאד.
הקטעים ששמענו היו דרך המחשב והמציג ניגן בעיקר מוסיקה אקוסטית,
פלמנקו ועוד קטעי ג'אז עדינים למדי.
בעוד הוא משנה מידי פעם גם לאחר ששאל אותנו מה נרצה לשמוע
(תוספת נחמדה מאד של חלק מהחדרים, בעוד שהם ריקים כמעט מאדם)
עד שהגיע למוסיקה קלאסית וג'אז ווקאלי עבור אלון

.
התחושה הייתה מאד קריסטלית, אך ללא הניכור שמאפיין בדרך כלל חדרים, שהם רק כאלו.
הרמקול הצליח להעביר אווירה מאד אינטימית,
חלקה ומאוזנת וקטעי המוסיקה נשמעו ממש טוב בכל ז'אנר שהמציג פנה אליו.
העדינות של הסט אפ הרשימה אותי במיוחד, למרות שאלון טען שבשנה שעברה היא הייתה הרבה יותר טובה. בכל מקרה – הבנתי בדיוק למה אלון התלהב כל כך.
(הפרזנטציה הכללית מאד דומה למה שאלון מכוון אצלו אישית בבית).
מעבר למוסיקה קלאסית, הביאה עימה סופרלטיבים נוספים כמו דינאמיקה, עומק במה
וטקסטורות של כלי נגינה נוספים.
שהמערכת הצליחה גם פה, לשמור על עדינות מופלאה ועל איזון טונאלי מצוין לכל גובה התדרים
ורוחב הסקאלה.
הסט אפ לא היה חריף, או פלאטי, בשום מצב. למרות שכל מה ששמענו הגיע מהמחשב.
לי היה חבל קצת שלא שמענו דרך האיזוטריק בחלק מהזמן.
אך הזמן היה קצר והמלאכה מרובה.
המשכנו איפה לדרכנו הלאה.. שהחדר הזה, הוא גם הפעם, ללא ספק אחד מהמוצלחים שניגנו בתערוכת מינכן.
א.
