עכשיו 19/03/24 15:59

פורסם: 03/11/10 20:38 ע"י aloni


מגבר כח/משולב Vitus Audio SS-010



Vitus Audio SS-010


טוב חברים, לפני שנתחיל אגע בנקודה שאין לי ספק שאחרת תעלה בתגובות.
למה שמישהו ירצה לרכוש מגבר טרנזיסטורי של 25 וואט בסכום "אסטרונומי" שכזה?
התשובה הקצרה היא: כי הוא שווה את זה.

התשובה הארוכה קצת יותר מסובכת.
יש התומכים במוצרים המספקים תמורה מלאה לשקל, או יחס עלות תועלת משופר.
אני בהחלט מכבד ומעריך את הגישה הזאת. יותר מזה. אני חושב שאפשר להגיע לתוצאות נהדרות, מהנות, אפילו מרגשות במוצרים מהסוג הזה. יהיו אלו מוצרי "באדג'ט" או מיד לבל, וינטאג'ים, DIY, משופרים וכו'.

כיום כשהתעשיה נגררת למלחמת מחירים הפוכה, כשזאת נהייתה תחרות של מי הכי יקר ולא של מי הכי זול, לא קל לאדם עם סדר עדיפויות "בריא" לרכוש מוצרים המדורגים בטופ הפירמידה.
הבעיה היא שלדעתי, או על פי נסיוני, אותם מוצרים מספקים חוויה ואיכות שמוצרי הבאדג'ט לא מספקים.
"עם כל הצער שבדבר"

מה עושים? בוחרים צד ומכבדים את החלטות ובחירות הצד השני.
מי שבחר את צד הבאדג'ט כנראה שלא שוקל את המוצר הזה. בכבוד. אם מעניינת אתכם דעתי ובא לכם לקרוא על חוויותי איתו המשיכו לקרוא. אם לא אני לא אכעס.
למי שנכנס לביצה הטובענית של הרמה הזאת, אספר שה- SS-010 בעל 25 הוואטים הצנועים הוא אחד המגברים הטובים ביותר ששמעתי בביתי, אולי הטוב ביותר, אך כמו תמיד איכותו של מוצר לא נמדדת באויר אלא בקונטקסט של מערכת, חדר ואוזניים. אז בואו נכיר את ה- 010 יותר מקרוב.

Vitus Audio SS-010


Vitus Audio SS-010



ה- SS-010 (מעכשיו גם 010 או רק "ויטוס" בקיצור) הינו מגבר טרנזיסטורי בגודל מלא והאמת שגם משקל מלא, המציע הספק של 25 וואט ב- Class A או 25 וואט ב- Class A/B.
נכון, זו לא קונפיגורציה נפוצה, אנו רגילים שב- Class A/B נקבל יותר הספק. במקרה הזה נקבל צריכת חשמל חסכונית יותר, וכמובן הרבה הרבה פחות חום.

ברמת הבניה הפנימית הנס ויטוס, מייסד החברה, מציין שאחד הפיצ'רים החשובים בבנית המגבר הוא השנאי המיוחד אותו לקח להם ארבע שנים לתכנן והינו שונה מהשנאים הטריאודליים אליהם התרגלנו.
עוד נקודות בתכנון הן המנעות משימוש בטרזיסטורים מקבילים בדרגת היציאה וכן מפידבק גלובאלי.

הווליום קונטרול אומנם נשלט דיגיטלית על ידי מיקרופרוססור, אך הוא רחוק מלהיות ווליום קונטרול דיגיטלי, למעשה מדובר בווליום מבוסס ממסרים הבוחרים נגד ספציפי פר ווליום יעד. זאת כידוע נחשבת אחת השיטות הטובות ביותר למימוש ווליום.

Vitus Audio SS-010


ואם נגענו כבר בווליום, אולי זה הזמן להבין איזה סוג מכשיר זה בדיוק. אם זה מגבר כח מדוע יש לו ווליום קונטרול, ואם זה אינטגרייטד מדוע רק שתי כניסות?
ובכן, מבחינת חברת ויטוס מדובר במגבר כח לכל דבר. היא מימשה את הווליום קונטרול על פי דרישת השוק לספק פתרון למי שעושה שימוש במקור אחד כשלעיתים ממומש בו ווליום קונטרול דיגיטלי נחות. בפועל, בעידן בו רוב המקורות הם דיגיטליים, מי שמשתמש ב- DAC חיצוני יש סיכוי טוב שיוכל להסתפק במימוש שכזה.

ברמה החיצונית קל לזהות שמדובר פה במוצר קצה. עבודת המתכת, הצביעה, ההרכבה, כולם מהמעלה הראשונה.
גם את העיצוב אהבתי, התאים לי במפתיע לסטנד ושאר הסט למרות שהוא לא שחור, "אפור מתכת רובה" הם קוראים לצבע הזה. יש בו משהו מודרני ויוקרתי אך גם מאוד מאופק.

החלק השחור האמצעי בפאנל הקידמי הוא בעצם מן מסך שבטח לא תראו בכל התמונות, ומלבד סמל זוהר של חברת ויטוס בכתום, מציג גם את הכניסה הנבחרת ואת מצב בורר הווליום.
עם לחיצה על כפתור Menu ניתן לשלוט במגוון פרמטרים כגון הטקסט או בהירות המסך, מעבר בין Class A/B ל- Class A, פרמטרים של הווליום קונטרול ובדיקת גירסת התוכנה של המיקרופרוססור.

Vitus Audio SS-010


חלק גדול מצידי המכשיר מאכלסים בעצם גופי קירור ענקיים המיועדים לעזור לשמור על טמפרטורה סבירה בעבודה ב- Class A מבלי להשתמש במאוורר.

בחלק האחורי נמצא שני זוגות טרמינלים לחיבור כבלי רמקולים. ולמרות שהם נראים קצת פשוטים הם בין הטרמינלים הנוחים והטובים בהם השתמשתי.

מלבד הטרמינלים נמצא שתי כניסות אנלוגיות, האחת מאוזנת (XLR) השניה סינגל אנדד (RCA). אם לא מצאתם את מתג ההפעלה הראשי אל תבהלו, אין כזה.

Vitus Audio SS-010


השלט שמגיע עם המכשיר די מרשים, מתכתי וכבד בעל כפתורים גדולים ונוחים ומסוגל לשלוט על מגוון ממכשירי החברה על ידי לחיצה על כפתור Product.

חלקו העליון של השלט מכיל מסך הנדלק אוטומטית על ידי חיישן תנועה וזוהר באור צהבהב עם תצוגה מאוד קונטרסטית.

Vitus Audio SS-010


סטאפ


עבדתי עם ה- 010 הן כמגבר כח מחובר לפרה MBL 5011 (כשהווליום קונטרול מנותק דרך התפריט) והן מחובר ישירות לנגן התקליטורים.
את הממצאים תוכלו למצוא מיד בסשן ההאזנה.
מה שהיה מצחיק ומעצבן כאחד היא העובדה שכפתור ה- standby של הויטוס חולק קוד IR עם כפתור הנמכת הווליום בפרה שלי. אחרי כמה ימים בהם השתדלתי לכוון את היד ימינה כאשר אני מחליש את הווליום, נשברתי וכיסיתי את עינית ה- IR של הויטוס.

הויטוס כאמור מסוגל לעבוד בשתי קונפיגורציות. Class A ו Class A/B.
מצב ברירת המחדל הוא Class A/B דווקא, וכדי לעבור ל- Class A יש להשתמש בתפריט המדליק (האמת שיש גם כפתור על השלט אבל לא ניסיתי אותו, עינית ה- IR היתה מכוסה רוב הזמן כאמור).
ההיגיון אומר שעם מכשיר שכזה נרצה לעבוד ב- Class A, גם ניל היבואן טען באוזני ש- Class A/B מיועד להאזנה "לא קריטית".
בפועל, כאשר עבדתי עם הפרה שלי דווקא העדפתי את המצב הזה למרבה הפליאה, אך עוד על כך בסשן ההאזנה.

במשך כל סשן ההאזנה השתמשתי ברמקולי WLM הנצילים אותם מניע הויטוס ללא שום בעיה בכל סוגי המוזיקה ובכל רמת SPL.
לשם הסקרנות חיברתי אותו גם ל- Mark & Daniel הקשים שנסקרו בשבוע שעבר, ולמרות שבווליום נמוך (מאוד) הצליח להוציא מהם סאונד לא רע בכלל, כשניסיתי להגביר הוא סירב לעבוד ואפילו נכנס למצב פרוטקשן (פעם ראשונה שאני נתקל בתופעה כזאת).
כלומר, יש לקחת בחשבון שלמרות ש- 25 הוואטים של הויטוס "חזקים" מאוד, זהו לא בן הלוויה המתאים לרמקולים קשים. קחו בחשבון שגם רמת הגיין שלו לא גבוהה במיוחד.

Vitus Audio SS-010


סשן האזנה


בחירת האלבומים לסקירה זו היתה בין הקשות שהיתה לי במשך השנתיים שאני כותב סקירות לאתר.
בדר"כ קל לי לזהות מה המוצר עושה טוב יותר ומה פחות, ואני משלב בין התכונות והז'אנרים.
הפעם לא רק שהויטוס אכל בתאבון כל מה שסיפקתי לו, הוא גם נשמע לי כל כך דומה למגבר שלי שאני בכלל לא מרגיש שאני בוחן משהו חדש.

העזתי אפילו ופתחתי כמה דיסקים חדשים כשהוא מחובר, דבר שאני ממש לא נוהג לעשות בסיטואציות אחרות.

Ran Blake Trio – Sonic Temples
את ההיכרות עם הפסנתרן רן בלייק אני חב לידידנו zy שבאחד מביקוריו הביא עימו את האלבום הזה עם הטריו של השולרים ואחד נוסף (סולו או דואט עם פסנתרן אחר, אני כבר לא זוכר).
בלייק הוא מהפסנתרנים הכבדים. לא בהכרח בקצב (למרות שאפשר לומר שכן) אלא בהקשותיו העוצמתיות וההחלטיות על הקלידים. מין הפך גמור לג'ין הריס.
באלבום הזה בלייק משתף פעולה עם אד וג'ורג' שולר (באס וכלי הקשה) בניו כמדומני של גונת'ר שולר המפיק (וחתיכת הפקה איכותית הדיסק הזה אגב).

באותו ביקור של zy יצא לנו לשמוע את האלבום על סט ה- MBLים מסדרת הרפרנס, ואני זוכר שחשבתי לעצמי שעל הסטאפ האישי שלי זה לא ישמע כל כך טוב.
צדקתי, כשהגיע העותק שלי והרפרנסים כבר לא היו כאן לא יכולתי לשחזר את ההנאה ששאבתי באותה השמעה ראשונה (אם כי חטופה).

המצב השתנה אחרי הטיפול האחרון לחדר ההאזנה. הריסון של התחום הגבוה (שלא ידעתי שנחוץ בכלל, אפילו ההיפך) מילא יותר את תחום האמצע ומטה ונתן יותר גוף בשילוב עוד כמה סופרלטיבים שלו ניגע בהם כעת. והאמת, שעכשיו עם הסט שלי אני נהנה יותר מאותה האזנה ראשונית (ועדיין הייתי חוטף את הסט ההוא בלי לחשוב פעמיים).

עכשיו כשאני מחליף את מגבר הכח שלי (מעל ל- 200 וואט לערוץ) בויטוס כשהוא עובד בתצורת קלאס A/B אני מקבל חוויה מאוד מאוד דומה. הרמקולים הנצילים שלי לא צריכים את ההספק, 25 הוואט של הויטוס מספיקים להעיף אותם בלי למצמץ.

הויטוס מסוגל לספק לי המון אינפורמציה כשאחד הכלים מנגן צליל חרישי, ובאלפית שניה לעבור למכת תוף אימתנית שלא נמרחת, לא בדומיין הטונאלי, לא בדומיין הזמן ועדיין לא מעיקה על החדר.

כשמשתתף פסנתר אני נוהג לדבר על האספקט הטונאלי. אך איך לי שום דבר להגיד כאן.
הפסנתר של בלייק נשמע בדיוק איך שאני מצפה, איך שאני רגיל, אולי טיפ טיפה על הצד המלא יותר.

הבאס של אד מדהים. מרטיט. מלא טקסטורה, עוצמה, גודל, נפח אך לא נפוח.
התופים של ג'ורג' מלאים גם הם, כנראה מעט יותר מלאים מאשר עם המגבר שלי ומעט פחות מיידיים. אך חלילה לא הייתי מכנה אותם רפים, רחוק מזה.
כלי ההקשה נזרקים לעומתם יותר מהר, יותר רחוק, אך לא משתוללים בחלל החדר. שומרים על שפיות ואותנטיות.

גם ברמה המוזיקלית אין לויטוס הזה במה להתבייש. ההיפך.
יצא לי לשמוע אותו אצל ניל כמה פעמים. ניל אוהב לשמוע מהמחשב, אוהב הי-רז ואוהב סאונד כוחני משהו. וכך הייתי מתאר את הסאונד ששמעתי אצלו.
אצלי הויטוס שינה את עורו. שום כוחניות (אני לא אוהב), הרבה זרימה מוזיקלית, המון שקט (לא נכנס לזה שוב נכון? :) ). האלבום הזה בקטעים החופשיים יותר שלו חייב מוזיקליות מעולה בשביל להיות מעניין. הויטוס בכלל לא התאמץ.

אתם אולי תוהים מה קורה בקלאס A.

ובכן, לא הבדל של שמיים וארץ, אני חש בטיפה יותר מלאות, מעט roll off בגבוהים ותצוגה מעט יותר אחורית.
בעצתו של ניל במצב זה העברתי את בורר הווליום ל- +2 במקום bypass, ואולי המצב טיפה יותר טוב כך. אבל עדיין חסר לי מעט ברק.

אין לי ספק שבחדר חשוף, או אולי סטאפ/רמקולים יותר בהירים יש סיכוי טוב להעדיף את המצב הזה אז שווה לבדוק איזה מצב יותר מתאים לסיטואציה.
מבחינתי שילוב הפרה של MBL דרש עבודה ב- Class A/B, לי לפחות אין מושג מדוע.

Art Blakey's Jazz Messengers With Thelonious Monk
ומבלייק לבלייקי. אני, בלייקי ושליחיו אף פעם לא היינו חברים יותר מידי טובים. אני לא תמיד מתחבר לסגנון ה"מתפוצץ" שהוא מנהיג, אם כי, המסנג'רס כקבוצה דינמית מנתה עשרות נגנים מהמוכשרים ביותר בתחום ומן הסתם הקליטה לא מעט יצירות מופת שקשה שלא לאהוב.

מבין אלבומי המסנג'רס שיש לי, שיתוף הפעולה הזה עם מונק קצת שונה. אני לא יודע אם זה בגלל הקומפוזיציות של מונק או עצם השתתפותו, אך משהו בשילוב הזה קצת מרגיע את הקבוצה (לא לגמרי! ממש לא!). אולי זה סוג של כבוד שמעניק לו בלייקי (שהרי היתה להם בשלב הזה כבר דרך משותפת).

בחרתי לשלב את האלבום הזה כאן על מנת להציג אלבום ג'אז ישן (57) שלא מופק באיכות מעולה כמו הקודם (אם כי טובה יותר מהגירסאות הראשונות) ובנוסף לתת קצת יותר דגש לכלי הנשיפה (סקסופון טנור של גריפין והחצוצרה של הרדמן).

ברמה הסונית הטרק הראשון קצת שונה מאלו שבאים אחריו. כאילו מי שעשה את עבודת הרימאסטר עוד לא התאפס על עצמו. כאן התחום הגבוה קצת יותר עצור, החצוצרה של הרדמן נשמעת מאחורי מסך, גריל אם תרצו. גם "דפיקותיו" החתוכות של מונק על הפסנתר (שיותר מרמזות על המלודיה מאשר מנגנות אותה) טיפה עמומות.

כבר מקלידיו הראשונים של מונק בטרק השני קל להבחין שמשהו השתנה. הסקסופון של גריפין מאשר לנו שאכן משהו נפתח.
עכשיו, לא לכל ציוד זאת בשורה טובה. כעת כשרוחב הפס בהקלטה פתוח הרבה יותר, קשה לשחזר את התחום הגבוה בעידון וריאליסטיות מבלי "לקדוח".
זהו חלק גדול ממה שמפריד ציוד טוב מציוד קצה. היכולת להעביר תחומים בעייתיים מבלי לנקוט בטכניקות ערפול/עידון ועדיין להשמע נעים ללא ארטיפקטים מציקים.
ציוד כזה מצליח לחפור עמוק יותר לתוך ההקלטה, אך להוציא את הדברים הטובים בה.

ואכן ברמה הסונית הייתי מגדיר את רגעי השיא של האלבום הזה בסולואים של גריפין והרדמן המשוחזרים לעילא על ידי הויטוס. ולא שלתופים של בלייקי או לבאס של דברסט חסר משהו, ממש לא.
הפסנתר של מונק אולי חבוי קצת לעיתים, אולי קצת "תקופתי" מידי לעיתים, אך אפילו הויטוס לא יכול לעשות קסמים מעבר למה שקיים על המדיה.

Jack Johnson – On And On
מאז הדבקתי לו את הכינוי Surfer Dude באחת הסקירות שהזכירה אלבום אחר שלו – Sleep through the static אני תופס את ג'ונסון בדיוק כך. On An On יצא הרבה לפני Sleep through the static והאמת שמרגישים את זה בהרבה תחומים. השירים היותר נאיביים, קצרים מאוד, מציגים רגשות קצת יותר שטוחים, אבל מה שכן אהבתי זה שהאלבום הזה קצת יותר נקי.
קצת פחות התלהבות של עיוותי מגברי גיטרה, שלישיית אמנים במקום ארבעה + אורחים.
ההקלטה אגב עדיין קרובה מאוד, גם ווקאל ובדר"כ גם גיטרה.
מה שכן, שני הטרקים הראשונים פרווה ברמה לא נורמאלית, הייתי מחסיר אותם מהאלבום אפילו אם הוא גם ככה לא ארוך.

אפשר להגיד שהאלבומים של ג'ונסון קלים לשחזור. הם מהסוג המחמיא הזה, צליל גדול, לא יותר מידי טווח טונאלי ובלי יותר מידי דינמיקה, הכל די סטטי.

אבל זה לא כל הסיפור. גם אלבום שכזה משתחזר שונה בכל סוג הגברה, אפילו שישמע יפה גם במגבר פשוט.

בעוד סוגי מגברי רבים יקחו את התוצאה לכל מיני כיוונים, אם מיד אקסטרה רטוב או פרזנטציה מיוחדת, או באס רצחני, זה לא כל כך קל לשמור על טבעיות הן בטונאליות והן בפרזנטציה ועדיין לתת תוצאה מפנקת לא פחות מכל סוג מגבר אחר.

הויטוס עושה בדיוק את זה מבחינתי. קולו של ג'ונסון נכון לגמרי, אין שום משחקים, כמוהו הגיטרה הבאס והתופים, הם מסודרים יופי בחדר (למעשה איך שתיכנן הטכנאי, אני מניח שהוקלטו בנפרד). יש רוחב פס טונאלי בלי שום מגבלה, לא רק בקצוות, גם באמצע. זה מאפשר לספק הרבה טקסטורה אם בקולו של ג'ונסון ואם במצילות.
אך מה שאולי הכי מקשה על מגברים "ניטראליים" היא ה- "הילה הדיגיטלית" אותה הם מתקשים להסתיר. כאן כלום, נאדה. לא הילה ולא תחושה דיגיטלית, זה פשוט עובר. הטרק היחיד שמעביר קצת תחושה דיגיטלית הוא האחרון ורק משום שמשולבים בו סמפלים של משפחה בים או משהו דומה, וכנראה באיכות נמוכה.

התחושה שלי היתה שאם ג'ונסון היה שומע את השיחזור הזה הוא היה מבסוט.

Ashton Shepherd – Sounds So Good
האלבום הזה הוא בטח אחד מהאלבומי הקאנטרי האותנטיים ביותר שרכשתי בשנים האחרונות. אתם יודעים למה אני מתכוון, פול טיים אמריקן סטייל, עם הגיטרות, הליריקה, המבטא, כמה בלאדות על הדרך ובאופן כללי האלבום הזה גורם לי להרגיש שאני נוהג עכשיו על איזה טנדר בדרך לרודאו.

שפרד רק בת עשרים אחת עת הוקלט האלבום, מה שגיליתי רק עכשיו, אך לא היה לי סיכוי לזהות זאת על פי קולה הבוגר.

אתם בוודאי תוהים מה עושה כאן האלבום הזה, לא בדיוק החומר שהייתי משייך באופן אינסטינקטיבי לויטוס הדני. ובכן, הסיבה שבחרתי בו היא להדגמת היכולת של הויטוס לעבוד ללא פרה (כלומר מחובר ישירות ל- CDP ושימוש בווליום קונטרול הפנימי שלו). לא היה לי קל למצוא אלבום שאני מעדיף להאזין לו בקונפיגורציה כזאת, ודווקא זה התגלה כאחד שעדיף בהרבה בקונפיגורציה הזו.

בשילוב הפרה שלי האלבום נשמע די מצ'וקמק אני מודה, קצת בהיר מידי, ומרגיש שיש יותר מידי גיין (יכולתי לרמות ולהוריד אותו בפרה אבל לא נעשה זאת לצורך הסיפור).
בחיבור נגן התקליטורים ישירות לויטוס התוצאה משתנה מאוד, יותר שקטה, יותר רגועה, הדיסק מרגיש פתאום יותר איכותי. קולה של שפרד כבר לא מנסר בשום סיטואציה ומגלה יותר טקסטורה.

כאן ההבדל בין Class A ל- Class A/B כבר קטן יותר (אולי בגלל שהווליום קונטרול לא במקסימום) ואני יכול להנות גם מ- Class A.
יותר מזה, אני נהנה יותר מ- Class A. המוזיקה יותר זורמת, יותר משוחררת, הרקע השחור ומגוון הטקסטורות מהממים אותי. וזיכרו שזה עוד באלבום שאינו בדיוק שיא הרגש או איכות הקלטה.

Alfred Brendel – The Farewell Concerts
משום שנראה שאנחנו כבר על גבול מיכסת המילים המוקדשת לסקירה, אניח למי שלא קרא את סקירתו המעולה של חברנו אביעד להתעדכן כאן, כמובן שסקירה זו אחראית לפתיחת העולם המופלא של האלבום הזה גם עבורי.

התחלתי בהאזנה לאלבום כשהנגן מחובר ישירות למגבר, אך ישר חשתי שמשהו שאליו אני רגיל חסר לי לכן שבתי במהרה לניגון בשילוב הפרה.

החומרים הקלים והמלודיים באלבום הזה יכולים לדבר בקלות גם לאלו מבינינו שעוד לא הוגדרו "מכורים". ואם המוזיקה לא תעשה זאת, יש סיכוי שהסאונד יצליח.

איזו חלקות, איזו זרימה מוזיקלית, איזו תחושה של תזמורת עם כל המשתמע מכך.
איזה נפח מדליק לפסנתר, אוברטונים בשפע מבלי לחדד ומבלי להגזים, גם טונאליות מרשימה, בעיקר בתחום הנמוך של הפסנתר, המיד טיפ-טיפה מעורפל. אך כלי הקשת כל כך חלקים ונעימים שאני לא יכול להתלונן.

חזרתי למגבר שלי על מנת לבחון אם בכל זאת אוכל ללמוד משהו חדש מההשוואה.
לא ממש. שיחזור דומה מאוד.
כאן אומנם המיד מעט פחות מעורפל (הבדל זניח ביותר) האימג'ינג קצת יותר יציב ומתפרס (כנ"ל) אך זה בא על חשבון מלאות מסויימת בתחום הנמוך.
אני אומר את האמת, אם היו מחליפים בין המגברים בלי שהייתי יודע והיו מנגנים קטע שאני לא בקיא בו ב- 100% לא הייתי שם לב בכלל. במקסימום הייתי חושב שהזיזו לי איזה רכיב על הסטנד או נגעו באיזה כבל.

אם היו מחברים את הויטוס ללא הפרה הייתי שם לב ללא ספק.

Vitus Audio SS-010


סיכום


טוב, אז הבנתם כבר שהיתה לי חוויה מהנה ביותר בשבועות שה SS-010 ביקר במעוני.
הייתי מגדיר אותו כ- state of the art של המגברים הטרנזיסטוריים. בעל צליל מלא, שופע, לא חסר לו שום גוון בפאלט הצבעים, אך חשוב לא פחות הוא גם לא עושה שימוש מוגזם בשום גוון ספציפי.
נוסיף על כך מוזיקליות ללא פשרות, החל באספקטים תזמוניים כמו קצב, ומיידיות, נתבל ב- "שקט" ורקע שחור משחור ונגיע עד לאספקטים יותר אמורפיים כמו הרגשה של שיחרור וחוסר מאמץ.

אהבתי את העובדה שהוא החליק בקלילות כל ז'אנר שהעמסתי עליו (ואלו שהשתתפו בסשן ההאזנה היו שרירותיים לגמרי), ביצועים ווקאלייים, רוק קל עד קשוח, פופ, בלוז, ג'אז על כל גווניו, ומוזיקה קלאסית לגווניה (לפחות זו שבבעלותי).

זה לא אומר שה- 010 הוא כל יכול. כבר ראינו שהוא לא רק התקשה אלא ממש סירב להניע את ה- Mark And Daniel הקשים להנעה.
בנוסף באספקטים שונים העדפתי את המגבר שלי, לדוגמה בבאס קצת יותר נשלט, באימג'ינג קצת יותר יציב ובתחום גבוה מעט יותר פתוח.

אך מילות המפתח כאן הן "קצת" ו"מעט".
מבחינתי ה- 010 הוא מגבר לא פחות טוב מהמגבר שלי, וברמות מסויימות אפילו יותר מתאים לרמקול שלי.
בנוסף יש לזכור שה 010 מספק אפשרות של ווליום קונטרול ומגוון אפשרויות נוספות דרך התפריט ה- "היי טקי" שלו.

מגבר נוסף שסקרתי לא מזמן ואהבתי מאוד היה ה- power one. ולמרות ששניהם הזכירו לי את המגבר שלי הם עושים זאת מכיוונים שונים לגמרי.

מבין השלישיה הזאת הייתי בוחר את הויטוס כנותן הפתרון השלם ביותר. אך הוא גם היקר ביותר וכנראה גם המוגבל ביותר בהתמודדות מול רמקולים קשים להנעה.
יותר מזה, הייתי חושב לשדך אותו רק לרמקולים קלים להנעה.

הדבר שהכי איכזב אותי, ודי הפתיע אותי אני חייב להודות, הוא שבשילוב הפרה שלי לא הצלחתי להנות מיתרונות ה- Class A. לא הצלחתי לזהות את הסיבה, אך האמת היא שב- A/B התוצאה היתה כל כך טובה שאולי זה לא באמת משנה.

עכשיו אם זהו מגבר רמת הכניסה של חברת ויטוס, אני תוהה מה היא עוד אוצרת בחובה. מעניין מה יעלה בגורל המגבר הזה אם יחובר לפרה התואם של החברה, ואולי גם מקור...

פתחתי את הסקירה בהתפלספות על מחירים וסדרי עדיפויות.
אם הגעתם עד לכאן אולי אתם יכולים להבין את הפואנטה שלי. בהנתן מקורות בודדים, רמקול תואם (וכמובן שאר סטאפ ואוזן) ה- SS-010 יכול להוות בסיס הגברה מדהים, והמחיר? סביר במסגרת האלטרנטיבות.


נתונים טכניים


הספק: 25 וואט
יחס אות לרעש: גדול מ- 110db
סה"כ עיוות הרמוני + רעש: טוב יותר מ- 0.01%
עכבת כניסה: סינגל אנדד 10Kohm מאוזן 600ohm
רגישות כניסה: 1.3V RMS
מידות: רוחב 43.5 ס"מ גובה 13 ס"מ עומק 43 ס"מ
משקל: כ- 35 קילוגרם


סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL, Elrod
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Siltech Princess
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר:
13,500 יורו (+ מע"מ) לגימור הבסיסי
15,600 יורו (+ מע"מ) לגימור הנבחן (gunmetal-grey)
יבואן: Live Sound




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות