אחד החדרים היותר מרשימים בתערוכה.
אך כשאני כותב "מרשים" אני לא מתכוון במובן הרגיל של תערוכה.
החדר היה ממש מינימליסטי בציוד, לא היו כאן עשרות מכשירים, לא היתה תצוגה סטטית, ובקושי עזרים אקוסטיים.
Rack של HRS, אלקטרוניקה של Trilogy, פטיפון של Fletcher (ראש של Lyra) וצמד ה- Amadis ממוקמים פנימה אל תוך החדר.
כן, גם כאן רק פטיפון מנגן. לא מיוזיק סרבר ואפילו לא נגן CD.
היה כאן שפע של צלילות המוכרת מהלאונורה שבחנתי אצלי, אך אין ספק שהתוצאה הכללית עבדה פה הרבה יותר טוב.
היו פתיחות, עדינות ורגש, והמיקום של הרמקולים אל תוך החדר יצר פרזנטציה נהדרת ואמיתית.
כאן גם היה שפע של באס, לא "תערוכתי"/שוויצי/מוגזם, אלא מדויק ונכון בכל חומר ששמעתי.
שים אלבום באיכות טובה, ולא משנה איזה תדרים הוא מחצין הוא ישמע מעולה ואמיתי. שים אלבום גרוע וזה עלול להיות בלתי נסבל.
אחד החדרים הטובים לטעמי, אבל הוא לא יהיה לכל טעם. מי שאוהב את דמויות הסטראו הענקיות (אפי) לא ימצא את זה כאן, מי שרוצה צליל חם/עגול גם לא (אין בכך לרמוז שהסטאפ היה קר או אנליטי, ממש ממש לא).
ניל היבואן הישראלי הגאה של Verity, הוא גם עדכן אותי אחר"כ שהרמקולים היו צבועים בכסף בהיר בעוד הייתי בטוח שהם לבנים.