עכשיו 11/12/17 15:23

פורסם: 10/03/10 21:03 ע"י aloni


רמקול רצפתי Verity Audio Leonore



Verity Audio - Leonore


לא כל יום יוצא לי לסקור רמקול במחיר ריטייל של כ- 16,000$ , למעשה גם מוגבלות הפעמים ששמעתי רמקול כזה אצלי במגרש הביתי. אני מזכיר שהרמקול האישי שלי מתומחר בכ- 3,000 יורו "צנועים" ושני הרמקולים הקודמים בהם השתמשתי ושהו אצלי תקופה ארוכה היו בסדר גודל של 10K$.
אבל למה אני פותח את הסקירה בנתון כל כך "שטחי" כמו מחיר? אולי בגלל שאותי מאוד עניין לגלות מה מציעה חברת Verity Audio הקנדית בעבור כמעט פי שלוש ממחיר ה- Finn אותו סקרתי לפני כחצי שנה ומאוד אהבתי, וגם אולי להזכיר לכם (ולי) שההתיחסות למוצר הנבחן לוקחת בחשבון גם את מחירו.

Verity Audio Leonore



הלאונורה החדש (יחסית) ממוקם במרכז הסדרה הקונבנציונאלית של חברת Verity Audio, כשמתחתיו ה- Rienzi וה- Finn ומעליו ה- Parsifal וה- Amadis החדש אף יותר. במסגרת הסדרה הזאת, ה- Leonore משתייך לקבוצה הנצילה יותר שכוללת גם את ה- Amadis בנצילות של 93db ועכבה של 8ohm.

כמו מרבית הרמקולים של Verity Audio, הלאונורה מורכב משתי תיבות נפרדות, התחתונה מכילה את הוופרים והעליונה את המיד והטוויטר. בניגוד לחלקם, במקרה של הלאונורה שתי התיבות מחוברות ואינן נפרדות, אך כמובן שביניהן שכבת בידוד לביטול או הפחתת רזוננסים ושאר השפעות שליליות.
דרך אותה שכבת בידוד עוברים גם הכבלים המחברים את כל העסק וחושפים רק זוג טרמינלים באחורי הרמקול בניגוד לגישור החיצוני שמתבצע בדגמים אחרים של החברה.

מי שמחפש גודל (פיזי) עבור הדולר יכול להמשיך לחפש במקום אחר. הלאונורה, כמו שאר הסדרה, הם רמקולים צנועים במידותיהם. בגובה של כ- 106 ס"מ המגיעים לי בערך עד המתניים (תמונת המחשה בהמשך) ורוחב של כ- 25 ס"מ הם כנראה לא יהיו דומיננטיים מאוד ברוב חללי ההאזנה, זה לא רמקול שנועד להרשים במימדיו, אם כי צורתו הנאה וגימורו מרשימים בהחלט.
למעשה, מבקרים בביתי (שאינם מתחום האודיו) שאלו אותי מדוע החזרתי את Darth Vader (חשבו שמדובר ב- Finn), אודיופילים היו קולטים מייד את שתי התיבות גם אם הרמקול לא היה נראה להם גדול יותר (והוא כן).

Verity Audio - Leonore


מלבד גימור ה- Black Piano בעל הלכה המבהיקה שתי התיבות המחוברות (כאמור) ליצירת רמקול נאה, מרגישות כבדות ויציבות. אני כבר לא מניף בקלילות את הרמקול הזה (לא רק עקב המשקל הגבוה משמעותית מה- Finn אלא גם בגלל העובדה שכאן יש פחות היכן "לתפוס").
בניגוד ל- WLM תיבות הלאונורה כבדות, עבות, ומחוזקות פנימית בצורה שעוזרת על פי היצרן להוריד אמפליטודה ולהגביר את תדר הרזוננסים כך שיהיה פחות סיכוי שישפיעו על חווית המאזין.
תיבות ה- Leonore אכן הרגישו לי פחות "מנגנות" מאשר ה- WLM.

קונפיגורצית הלאונורה היא 3 Way דרך ארבעה דרייברים. בראש הרמקול, בחלק הגבוה של התיבה העליונה נמצא את הטוויטר המעט מוזר למראה. יחידת ה- 1 אינצ' של SB Acoustics בתצורת Ring Dome בעלת חיזוק של מרכז הכיפה מה שעוזר (לפחות לטענת היצרן) במניעת עיוותים והגברת הרגישות.

תחת הטוויטר, עוד בתיבה העליונה, נמצא את יחידת המיד בקוטר 5 אינצ' ובעלת voice coil של 2 אינצ', עשויה פוליפרופילן מועשר מינרלים מתוצרת Audio Technology (דנמרק). זאת יחידה קשה יחסית בעלת מרקם חלק ומכסה שקוע.

בתיבה התחתונה נמצא שני וופרים מבוססי נייר (paper pulp) בקוטר 6 אינצ' מתוצרת חברת Seas היורים אחורנית. תחתם הפורט.

Verity Audio - LeonoreVerity Audio - LeonoreVerity Audio - LeonoreVerity Audio - Leonore


לרגלי הדופן האחורית שני טרמינלים מוזהבים לחיבור כבל הרמקול. אני לא משתגע על סוג זה של טרמינלים, קצת לא נוחים לחיזוק ביד אך מאפשרים חיזוק על ידי מפתח.
בתחתית הרמקול מבני פליז המאכלסים ספייקים בהברגה כולל מנגנון נעילה.
הגריל מהודק לרמקול בעזרת ארבעה מגנטים המסודרים בפינות מרובע הלבד על הפאה הקידמית של התיבה העליונה.

Verity Audio - LeonoreVerity Audio - LeonoreVerity Audio - LeonoreVerity Audio - Leonore


סטאפ


טוב, אני מזהיר מראש, מדובר באחד הסטאפים הקשים בהם נתקלתי, למי שזה פחות חשוב יכול לדלג, מי שמתכוון לרכוש כדאי מאוד שיקרא.
אם הייתי קורא את סקירת ה- Finn לפני שהתחלתי בסטאפ הייתי אולי חוסך קצת מאמץ, גם שם לא היתה הצבה פשוטה של הרמקולים.

ובכן כשהגיעו זוג הלאונורות לביתי היו מחוברים מן הסתם צמד ה- WLM הקבוע שלי. הייתי באמצע סקירה ולא ממש רציתי להזיז אותם לכן חיברתי את זוג הלאונורות בצמוד ל- WLM רק מסקרנות ולקבל תחושה על טיבם.
זה היה ממש מיותר, סאונד בהיר עד צורם, חוסר בבאס, אימג'ינג פושר וחוסר עניין גמור. הבנתי שפה תצפה לי עבודה קשה וגילגלתי אותם החוצה מהחדר עד יגיע תורם להבחן.

למזלי ניל מ- Live Sound היה מאוד סבלני איתי, צמד הרמקולים שהו כאן תקופה ארוכה והיה לי זמן להחזיר אותם לחדר בין סקירה לסקירה ולנסות העמדות רבות. לכל העמדה היו יתרונות וחסרונות, לבסוף באותו שלב בחרתי העמדה דומה לזאת של ה- WLM עם פחות Toe In.

הסאונד שהתקבל היה מאוד חי וצלול ברמה שלא הכרתי. ההרגשה היתה שלרמקול אין גבול עליון, זה נשמע מצויין ברוב ההקלטות, אך בכמה מהן, כאלו שהציגו מפוחית או חצוצרה, אלו נשמעו לעיתים קטנים מידי ולעיתים צורמים מידי.
הבאס בשילוב ה- MBL 8011S היה לא רע, נוכח, מהיר אם כי מעט רזה.

צלילותו של הרמקול ותחושת האיזון שהוא נתן לי גרמה לי לחשוב שהוא יכול לפרוח אף יותר עם סטאפ יותר איכותי. בסביבות אותו הזמן רכשתי סופסוף אינטרקונקט וכבל רמקול מסדרת הסיגנצ'ור של סילטק וקיבלתי סט אלקטרוניקה לבחינה (לצורך רכישה לא סקירה) של סדרת הרפרנס של MBL.
כפי שחשדתי ההבדלים בין הסטאפים עשו טוב ללאונורה, הוא ברך את הסט הבכיר בצורה יותר מוחשית מאשר על הרמקול שלי. כלומר עליו ההבדל בין הסטאפים היה יותר משמעותי.
הבאס לעומת זאת היה דווקא פחות נוכח על הסט הבכיר.
התקופה הארוכה של הסקירה איפשרה לבדוק את הלאונורה היטב על שני הסטאפים, מסקנותי בנושא בסיכום.

יצא לי לשמוע את הלאונורה אצל היבואן בשתי הזדמנויות שונות ובשני סטאפים שונים, ובשניהם באס ממש לא היה בעיה. ההיפך. בחדרו של היבואן יש קיר סטנדרטי מאחוריהם, ולמרות שאינם צמודים אליו הוא גורם להם להפיק באס ממש אימתני.
בחדרי, שבולע באס באופן כללי, זאת אנחנו כבר יודעים, יש קירות גבס בעלי רווח משמעותי מקיר הלבנים שמאחוריהם וקיר אחד ללא לבנים כלל. בנוסף יש את קונסטרוקצית העץ והספוג מאחורי הרמקולים.
חשבתי לעצמי שיועיל לקרוא את סקירת ה- Finn ממנו כן הצלחתי לקבל באס לא רע בכלל.
בקוראי את הסקירה ועם מבט בתמונות נזכרתי בסוג ההצבה בה השתמשתי, היא היתה קרובה יותר לקירות הצדדיים וגם לקיר האחורי.

משחק לכיוון הזה החזיר את הבאס, ריכך מעט ועיבה את התחום הגבוה וזאת על חשבון מעט צלילות בתחום המיד ובתחום הגבוה, אך זו עדיין היתה מהמעלה הראשונה. גם החיות לא אבדה.
אמנם לא הגעתי ממש להצבת ה- Finn, הצבת הלאונורה היתה רחוקה בכ- 5 ס"מ מהקירות הצידיים וכ- 10 ס"מ מהקיר האחורי לעומת הצבתו של ה- Finn. ולמרות זאת הבאס כעת היה חזק ונוכח משל ה- Finn, המיד מעט גדול ומלא והתחום הגבוה נמתח הרבה יותר רחוק.

שימו לב, זהו רמקול רגיש ביותר לכל ס"מ של מיקומו, זה כולל את המרחק מהמאזין, המרחק מהקירות וזוית ההטייה. נושא המיקום חשוב בכל רמקול, ותמיד כדאי לתת בו את הדעת, עם צמד הלאונורה צריך להשקיע הרבה יותר מאמץ, אך זה יהיה מתגמל ביותר.

Verity Audio - Leonore


סשן האזנה


B.B King – One Time Favor
נתחיל באלבום חדש יחסית (2008) של ענק הבלוז B.B King, שבעזרת המפיק T-Bone Burnett חוזר לשורשים הפשוטים והכנים של הבלוז.

זה אלבום בכלל לא פשוט לשיחזור. התופים הכבדים יכולים להשמע בומבסטיים ולעיתים המיקס עמוס מאוד מה שעלול להעיב על ההפרדה בין הקולות והכלים.

בווליום נמוך, לא יצא שום דבר מעניין מהאלבום הזה. התופים לא רק שלא העמיסו אלא אפילו לא הורגשו מספיק, קולו המחוספס של קינג לא יצא מספיק החוצה ונשמע קצת שבור מידי ורק הגיטרות והפסנתר נשמעו סביר.

אבל בלוז שומעים בווליום, זאת אפילו אני יודע. ועם הגברת הווליום הבדל של שמיים וארץ.

קולו של קינג מתמלא מייד, שום זכר לקול השבור ועכשיו הוא רק מחוספס ומרגש בדיוק כפי שצריך להיות. הוא גם מופרד מהבמה העמוסה בצורה מעוררת התפעלות.
ועכשיו הבמה באמת עמוסה, שכבה תחתונה של באס אימתני הנובעת מהתופים הכבדים וגיטרות הבאס. מעליה הפסנתר, שאר הגיטרות וכלי הנשיפה ובמרכז, מרחף ונפרד קולו של קינג.

בווליום הגבוה, לא רק קולו של קינג והתופים מתמלאים, אלא גם כל אחד מהכלים האחרים. מלאים אך עדיין מופרדים ובעלי טקסטורות וגוונים למרות העומס.

עם הרמקול שלי אני יכול להנות מהאלבום הזה בווליום נמוך משמעותית, אך בווליום גבוה כמו זה אני כבר מאבד איכות. התופים מתחילים להמרח, האימג'ינג נפגע ואפילו הרמה הטונאלית נפגעת.
העובדה שהלאונורה מככבת כאן בווליום גבוה מזכירה לי תכונה דומה של ה- Finn.

Laurindo Almeida and Charlie Byrd – Tango
האלבום המשותף של שני הגיטריסטים המוכשרים הוא מן הומאג' לטנגו, הריקוד והמקצב.
ברמה מסויימת הוא מאוד מזכיר לי את האלבום המשותף של אלמיידה עם בראון Moonlight Serenade, מן אלבום קונספט שידבר יותר לאודיופיל ברמה הסונית מאשר ברמה המוזיקלית. עם זאת ב- Moonlight Serenade מצאתי יותר עניין מוזיקלי.

כאן אלמיידה ובירד מככבים עם שתי הגיטרות שלהם בפרונט כשמלווה אותם Chuck Redd בתופים (ההכרחיים אולי לז'אנר) ו- Joe Byrd בבאס.
ברמה המוזיקלית כאמור לא מצאתי הרבה עניין באלבום, גם כשהוא מתנגן בצורה עילאית כפי שקרה כאן. זאת אולי למעט שני טרקים שכן נגעו בי Los Enamorados האיטי ו- Tango Alegro של אלמיידה.

אך הסאונד כאמור מהמעלה הראשונה. צלילות הגיטרות פשוט מהפנטת, הן פשוט שם, מולך, מוגשות לך על מלוא הניואנסים שבעליהן מפיקים מהן.
כאן לא נזקקתי לווליום יוצא מגדר הרגיל לחוויה אופטימאלית, מעט יותר SPL מהרגיל אצלי על ה- WLM.

מלבד הצלילות, חוויתי כאן טונאליות המיוחדת דווקא בחוסר הייחוד שלה ( :) ), הצליל לא חם, לא קר, לא בהיר, לא כהה. אין ניפוח בבאס ולא במיד באס, אין חוסר במיד ואין מיד רומנטי או גדול. מן תוצאה סופר מאוזנת.
כפי שאזכיר בסיכום רמקול כזה לא מיועד לכל אחד, ויש מאחוריו לא מעט דרישות.

אך אני נהנה ממנו בלי סוף, אימג'ינג מצויין ומדויק ופרזנטציה שאינה גדולה מידי בהגדרה, אלא קטנה וגדלה על פי האלבום המנוגן.
מרשים.

Blossom Dearie – My Gentleman Friend
הגב' בלוסום בעלת הקול הילדי תסמן את חזרתנו לאחד הז'אנרים האהובים עלי אך מאוסים על רבים מכם אני יודע (אפי).
בלוסום, המלווה את עצמה בפסנתר חוברת כאן לקבוצת אול-סטארס שכוללת את בראון על הבאס, בארל על הגיטרה וטיפין בתופים בהקלטה בת יומיים במאי 1959.

אני מחלק את האלבום הזה לשניים, עד טרק 8 (לא כולל) נמצאים הטרקים היותר קצביים/שמחים, מסיבה כלשהי הם גם מוקלטים טוב יותר (אולי התאמצו כאן יותר בעבודת הרימסטר?) ושלושת הטרקים האחרונים הם האיטיים יותר אך לטעמי גם מרגשים הרבה יותר.

בין הטרקים משורבבים מספר שירים בצרפתית, אולי עדות לתקופתה בפריז, עם זאת אני מעריך שלחברנו ברקצ תהיה בעיה עם המבטא. בעיה שלו.
קולה הגבוה של בלוסום מאוד מתאים לשירים הצרפתיים, איכשהו זה מתחבר אצלי בצורה טבעית.

אחת הסיבות שבחרתי זמרת בעלת קול גבוה כמו בלוסום היא העובדה שהלאונורה בעלת תחום גבוה פתוח שלא מחסיר דבר, ואם לא נקפיד על הצבה וציוד מתאים (כפי שתארתי בסעיף הסטאפ) אנו עלולים להוותר עם סאונד מעייף או צורם.
ובכן, את הטסט הזה עברו צמד הלאונורה בקלות, קולה של בלוסום לא נשמע חד, צורם או מעייף לרגע. הוא נשמע טבעי וצלול (לפחות בטרקים שמוקלטים טוב) ובעל גודל טבעי ונכון לטעמי.
אני משוכנע שיש שיעדיפו את קולה יותר גדול, אולי יותר חם, זאת לא תקבלו עם הגברה ומקור ניטראליים. אני לא הייתי מוותר על נכונות כזאת כל עוד זה תלוי בי.

הבאס של בראון לא נעלם לרגע, גם בווליום נמוך, אך לפחות בחדר שלי הוא לא מאוד דומיננטי. אהבתי את צליל הגיטרה של בארל ואת החליל (של בובי ג'אספר) שמופיע בחלק מהטרקים. הפסנתר של בלוסום קצת ממוסך מאחור ברוב הטרקים, במה שאני קורא "הקלטה תקופתית", אך זאת לא אשמתו של הרמקול, הוא תמיד נשמע לי כך באלבום זה.

Tom Waits – Blue Valentine
בטח כבר הזכרתי בעבר את האלבום הזה, פרי יצירתו של טום וויטס. רציתי ללמוד איך יתמודדו צמד הלאונורות עם קולו המיוחד של וויטס.
התוצאה ריתקה אותי והפגינה סממנים הרבה מעבר רק לקולו של וויטס.

כאן שוב, דרש הרמקול מעט יותר SPL על מנת להשמע במיטבו. אך כשהענקתי לו את שביקש הוא העניק לי חוויה מיוחדת.
קולו של וויטס נשמע אנושי יותר מהצורה בה אני רגיל לשמוע אותו. הוא הרי נשמע בדר"כ די מפלצתי, כאן גם כאשר הוא מבצע את החיספוס המוכר בקולו, ניתן לחוש בקול האנושי ממנו הוא נובע בעיקר בתחילת או סוף המילה והמשפט.

מעבר ליחודיות בקולו של וויטס, הכלים נשמעו לי מושלמים. אחד אחד. הפסנתר האקוסטי והאלקטרוני, האורגן, הסקסופון, הגיטרות (זכורות לי רק אלקטרוניות אבל לא חותם על זה) והתופים.
כולם נכונים, מאוזנים ומוצאים את מקומם בסביבה תלת מימדית.

שוב, יש שיעדיפו פרזנטציה יותר גדולה או אולי יותר חמה בגוון הטונאלי. לי מתאים בדיוק כך, אם כי מעט יותר באס או אפילו ירידה יותר נמוך לא היו מזיקים.

Janis Joplin - I Got Dem Ol' Kozmic Blues Again, Mama
טענתי לנגן ה- CD את אלבום הסולו סטודיו הראשון של הגב' ג'ופלין (אחרי שעזבה את Big Brother) בזמן טרום הסקירה בלי שום כוונה להכלילו בסשן ההאזנה זה. למרות שאני אוהב את החומר שבו, אני לא אוהב את האופן בו הוא נשמע על הסטאפ שלי בדר"כ.

ההקלטה לא מדהימה ולא מחמיאה, וכידוע אני לא מכוונן את הסטאפ שלי למוזיקת רוק כפי שאתם בטח כבר יודעים. הייתי בטוח שעם רמקול חושפני כמו הלאונורה הבעיות יצאו עוד יותר החוצה וזה יהיה פשוט לא פייר.

הופתעתי ממש לטובה. למרות האיזון, השקיפות והחושפנות האלבום נוגן טוב כפי שלא נוגן אצלי מעולם.
אהבתי במיוחד את התיפוף המהיר והמדויק, הוא התגלה כבעל משקל טוב מאוד ותצוגה שמצאה חן בעיני מאוד, גם שאר כלי ההקשה גילו נכונות אך שמרו על נעימות. קולה של ג'ופלין היה חשוף למערומיו, לא מיופיף ולא מוחמא יתר על המידה. למרות החושפנות הוא לא הציק ולא צרם בשום שלב ובשום ווליום.
הגיטרה, האורגן, הבאס וכלי הנשיפה העניקו ליווי ראוי, היו מקרים בודדים מאוד שהרגשתי עומס בווליום גבוה, הרמקול התמודד עם מה שקורה על הבמה בצורה טובה מאוד.

אגב, גם שני הטרקים החיים מוודסטוק נשמעו לא רע בכלל, זאת אולי למעט איזו חצוצרה שהיתה קצת קטנה וצורמת.

אחרי ההפתעה בניגון המשובח של האלבום ניסיתי לנתח מדוע אצלי הוא נשמע פחות טוב. אני סבור ששתי תכונות של הלאונורה חסרות ב- WLM על מנת לנגן את האלבום הזה בצורה דומה. הראשונה היא יכולת להתמודד עם כלים רבים המנגנים בו זמנית בבמה עמוסה, והשניה היא צורת ההעברת הבאס של ה- WLM, שלמרות שמרגיש בדר"כ יותר חזק ואף יותר נמוך, אין לו את המהירות שתתמוך בצורה אופטימאלית במקצבים האלו.

Abdullah Ibrahim – Yarona
לסיום סשן ההאזנה הנוכחי בחרתי באלבום שפתח את סשן ההאזנה של ה- Finn. אני אומנם שמעתי מספר לא קטן של אלבומים על שני הרמקולים אך רציתי להזכיר לפחות אחד שגם הופיע בסקירה.

נתחיל בכך שממש מרגישים שאלו רמקולים מאותו בית. אם לא הסקירה של ה- Finn היה כנראה מופיע כאן טקסט דומה מאוד. אך מכיוון שיש לנו את הייחוס של ה- Finn אדגיש את ההבדלים ביניהם.

ובכן, לאורך הסקירה הזכרתי את הפרזנטציה השפויה והטובה לטעמי של הלאונורה. ובכן היא יותר גדולה מזאת של ה- Finn אך בצורה מאוד טבעית ולא "מנופחת". כאילו פשוט התקרבת מעט למתרחש.

המיד של ה- Finn היה נהדר למחירו, המיד של הלאונורה שקוף עוד יותר ובתחום הגבוה יותר, בתחום האמביאנס יש לנו כאן הרבה יותר פרטים ותחושת אווירה. כאלו שלא חשתי בכלל שקיימים, לא עם ה- Finn ולא עם הרמקול שלי. הפסנתר מקבל יותר decay, לא מהדביקים והמלאכותיים, אלא כזה שרק מגביר את תחושת הריאליות והחלל.

הבאס של הלאונורה יותר מלא ומקבל ביטוי בווליום נמוך יותר. כל הטריו מקבל חיזוק ברמת הריאליות לתוצאה שהיתה כבר ריאלית מספיק לטעמי עם ה- Finn.

Verity Audio - Leonore


סיכום


אסכם את תחום הסאונד באומרי שהלאונורה הוא הרמקול המאוזן ביותר ששמעתי בחדרי (לפחות לאוזני), לא מצאתי בו שבב של הגזמה או מחסור לאורך כל התחום הטונאלי. הוא לא מייפיף ולא מסתיר דבר, What you put in is what you get והוא עושה זאת על הצד החי והפתוח.
אך זאת בתנאי שמצאת את נקודת ה-G בחדר, תברח לכאן או לכאן אפילו בס"מ בודדים ולא תזכה להנות מיתרונותיו. בתחום הזה הוא הקפריזי ביותר מכל הרמקולים ששמעתי בחדרי. אני סבור שלעובדה שהוא נסמך בצורה לא קונבנציונאלית על קירות החדר עבור הבאס יש הרבה אחריות לתופעה.

מחמאות מצאנו בסקירה לרוב, בואו ננסה להוריד אותה לרמת התכלס והיחס למחיר.
ברמת המחיר הזאת ומטה יש אין סוף אלטרנטיבות. ללא ספק תמצאו רמקולים הרבה יותר גדולים, גם כאלו שיתנו הרבה יותר נפח (בבאס ובכלל).
אני ממש לא בטוח, אם תמצאו רמקול כל כך מאוזן, ובעל יכולת חשיפה (טונאלית ומוזיקלית) כמו הלאונורה.

ובכלל, כשחושבים על זה, אצל רוב היצרנים, האיכות מגיעה עם הגודל. המוצרים הבכירים נוטים להיות ענקיים ולא באמת מתאימים לחללי ההאזנה של המשתמש הסביר.
כאן אנו מקבלים איכות מרשימה בטביעת רגל קטנטנה (יחסית) ובמראה סולידי ולא מפלצתי.

ואם זה לא ברור עד כה, לטעמי ובתפיסתי הרמקול שווה את מחירו. בקלות. אני אפילו לא מזהה מתחרה פוטנציאלי ביחס ישיר לתכונותיו.

עכשיו אנסה לגעת בסוגיית פרופיל המשתמש שלטעמי יהנה מהרמקול. אני מחדיר כאן דעות אישיות ותאוריות פרי מוחי הקודח אז נא לקחת זאת בערבון מוגבל.

לא מזמן סיפק ניל לינק לסקירה של האמדיס החדש (ספינת הדגל של הסידרה). שם כתב הסוקר שהאמדיס יתאים ל"אוהב המוזיקה" ולא ל"אודיופיל החובב".
בספר שלי אוהב מוזיקה הוא אדם שיותר מתעניין במוזיקה מאשר באיך היא נשמעת, גם אם הוא אחד שקורא סקירות ומתעניין בתחום לא תהיה לו בדר"כ הסבלנות הדרושה להוציא את המקסימום ממוצר בעל יכולות שכאלו.

אני דווקא משדך את הרמקול הזה לאודיופיל. האודיופיל הבוגר נקרא לו, כן, גם אוהב המוזיקה (כי לקנות מוצר כזה בלי לאהוב מוזיקה זה פשוט "לא חוקי").
אחד כזה שכבר לא מחפש את בעיטת הבאס מדייר סטרייטס (למרות שהיא תהיה שם), לא מחפש פרזנטציה ענקית, ולא מחפש מיד חם או מלטף מידי.
אני משוכנע שאפשר להוציא מהרמקול הזה את כל אלו, אך הרגשתי (וזאת אני מתכוון להמשיך לבדוק בהמשך) היא שאת המקסימום מהרמקול הזה מקבלים עם אלקטרוניקה מאוזנת, אולי לא חייבת להיות טרנזיסטורית אך מאוזנת, ולשמור על מאפייניו הבסיסיים והמשחק שנותר הוא רק באיכות.
מכיוון שזה רמקול מאוד חושפני הוא יתגמל על כל שיפור שכזה.

כלומר הקונה המאושר יחפש לדעתי חוויה, הוא יחפש חיבור למוזיקה עד רמת הניואנסים, הנכונות והריאליות.
הוא כנראה צריך להיות מוכן להשקיע באלקטרוניקה יקרה בהרבה ממחיר הרמקול.

בהרבה רמות הרמקול הזה מתאים לי כמו כפפה ליד. הסיבה היחידה שאני לא יכול לרכוש אותו היא שהחדר שלי כיום, בגלל הבעיה האקוסטית שבו, דורש רמקול יותר גדול למרות שמימדיו הפיזיים לא בשמיים.
בחדר הבא יש להם מקום בטוח באודישן אצלי.

Verity Audio - Leonore


נתונים טכניים


עכבה נומינאלית: 8ohm
עכבה מינימאלית: 6ohm
טווח תדרים: 35hz עד 50khz עד סטייה של 3db
יחידות: טוויטר 1 אינצ', מיד 5 אינצ' ושני וופרים 6 אינצ'
נצילות: 93db ב-1 וואט מ- 1 מטר
מידות: גובה כ- 106.5 ס"מ, רוחב כ- 25 ס"מ עומק כ- 44.5 ס"מ
משקל: 75 ק"ג (לזוג)

סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: ELROD & MBL
כבילה - סיגנל: Siltech SQ110, Siltech Compass Lake, Siltech Prince, Crystal Cables Ultra/Dream
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר חו"ל: 16,000$ לגימור בלאק פיאנו (מחיר מקומי יעודכן בקרוב)
יבואן: Live Sound




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות