עכשיו 16/12/18 08:37

פורסם: 17/11/10 20:43 ע"י aloni


קדם מגבר VTL TL 6.5



VTL TL 6.5


לפני כחודשיים חברת VTL הופיעה לראשונה במגזין שלנו עם צמד המונובלוקים MB 125. כבר באותו שירשור רמזתי שקדם מגבר של החברה ממתין לסיום תקופת ההרצה והנה הגיע היום.

רגע לפני שנתחיל כדור הרגעה למודאגים. לפני כשבועיים פירסמנו את סקירת ה- Vitus SS-010 שכמו ה- TL 6.5 לא מתומחר לכל כיס. חשוב לי שתזכרו שאנו לא עושים בחירה או אפלייה לכיוון זה או אחר ברמה המיצובית/כלכלית. כלומר, אנו סוקרים כל מוצר שמתייצב אצלנו בלי קשר למחירו, אין לנו אינטרס מיוחד לבחון מוצרים "יקרים" כמו שאין לנו אינטרס מיוחד לבחון מוצרים "זולים". העובדה שבחודש האחרון פורסמו שתי סקירות של מוצרים יקרים יחסית הינה מקרית ולא מסמנת טרנד או שאיפה מבחינתנו. שאיפתנו היא לסקר מגוון רחב ככל האפשר של מוצרים מכל קשת המחירים, טכנולוגיות, תאימות לציוד משודך והתאמה לפרופילי משתמשים.

אך הזמן קצר והמלאכה מרובה אז בואו ניגש להכיר את ה- TL 6.5.

קדם מגבר TL 6.5


ה- TL 6.5 (מעכשיו גם 6.5 לקיצור) ממוצב לקראת הטופ בסדרת קדמי המגבר שמציעה חברת VTL, כשמעליו רק ה- TL 7.5. למעשה ה- 6.5 תוכנן לספק פתרון למי שמעוניין בקדם מגבר ברמות הגבוהות ביותר אך לא מסוגל להתמודד עם הגודל הפיזי (שתי קופסאות) של ה- 7.5 וכמובן מחיר בהתאם.

אחת התכונות שממש הפתיעו אותי ב- 6.5 (ונכונה ואף מפתיעה יותר ב- 7.5) היא מתן הדגש של החברה לפיצ'רים וקישוריות. התרגלנו כבר שבמוצרי הי-אנד יש נטייה למינימליזם.
כמות וסוג כניסות, שליטה בגיין, אינטגרציה עם מערכות שליטה, הי, לא לכולם יש אפילו שלט...

זו לא הדרך בה בחרה חברת VTL למוצרי הדגל שלה. ה- 6.5 הוא קדם המגבר המשוכלל ביותר בו נתקלתי ברמות האלו.
נעבור יחד על כמה תכונות.

VTL TL 6.5


6 כניסות סינגל אנדד RCA
3 כניסות מאוזנות XLR
2 יציאות סינגל אנדד RCA
1 יציאה מאוזנת XLR
2 צמדי Tape ו Rec out (סינגל אנדד)
2 טריגרים
1 קונקטור RS232 לשליטה דו כיוונית דרך מערכת חיצונית
אפשרות ל- bypass (בדר"כ שילוב בק"ב) בכל אחת מהכניסות
שליטה בגיין פר כניסה
שליטה בפאזה
שליטה בבלאנס (בין ערוצים)
שלט רחוק, כולל מיוט ופייד (השקטה לא השתקה)

מלבד סדרת הכניסות המקיפה ושני Tape Loops מפתיע מאוד למצוא קונקטור RS232 התומך בתקשורת דו-כיוונית ברכיב סטראו ברמה הזאת. למרות שבמבט ראשון זה יכול להראות סתמי, אני מודה שהייתי מאוד שמח אם היתה לקדם שלי יכולת כזאת, האפשרויות בשילוב מערכת שליטה כמו פרונטו יכולות להיות פנומנליות.

ברמת הבניה הפנימית נשמח למצוא תכנון וביצוע מאוזן מלא וכן סימטרי כפי שאפשר לראות בקלות בפאנל האחורי. גם כאן הווליום קונטרול מבוסס ממסרים (נחשבת אחד הדרכים הטובות ביותר למימוש).
על פי דברי החברה אחת המטרות שניתנו לצוות התכנון היתה יכולת להזיז כל מגבר ללא תלות בעכבת הכניסה או האינטרקונקט שבשימוש, וזאת עשו בין היתר על ידי שימוש במספר ספקי כח מווסתים לעילא (regulated).

ה- 6.5 עושה שימוש בזוג שפופרות 12AU7 יחד עם רכיבי MOSFET על מנת לספק את ההגברה הרצויה. השימוש בשפופרות בציוד מודרני אומר כמובן תהליך soft start של כדקה וחצי לפני שהמכשיר נכנס למצב עבודה.

כמו לשאר מוצרי החברה, גם כאן מצורפת חוברת מדידות וכמובן גם חוברת הוראות מהמקיפות והברורות בהן נתקלתי. האחרונה כוללת פירוט מלא של אין ספור האפשרויות לשליטה דרך RS232 ו- IR.

VTL TL 6.5


לאחר שנגענו קצת בפיצ'רים נעבור להנדסת האנוש.
הפאנל הקידמי מכיל שורת כפתורי מגע לבחירת הכניסה ומשמאלם כפתור ההדלקה/כיבוי (סטנד-בי, כיבוי ראשי מאחור).
לחיצה ארוכה על הכפתור בוררת בין מצב סינגל אנדד למאוזן לשלוש הכניסות שתומכות בכך.

VTL TL 6.5


VTL TL 6.5


מימין לסדרת כפתורי המקורות שלושה כפתורים לטיפול בטייפ לופס ומימינם הפאנל השחור המכיל חלונית תצוגה לווליום (ועוד מדדים כתלות בפעולה) וכפתורי פאזה, בלאנס ומיוט.
הגלגלת הימנית נוחה ונעימה לשימוש לשליטה בווליום (ועוד פעולות הגדרה כגון גיין), ולמרות שמדובר בממסרים ניתן להגיע מהר מאוד לווליום הרצוי ורמת ה-"תקתוקים" מאוד סולידית ולא מפריעה.

VTL TL 6.5


אהבתי את העובדה שניתן לבצע את כל הפעולות דרך הפאנל הקידמי של המכשיר, ויחד עם זאת ניתן לבצע את מרבית הפעולות דרך השלט.
זה אגב מתכתי, מאסיבי, נוח ונעים לשימוש.

VTL TL 6.5


כל הכפתורים מסודרים בסדר הגיוני ופשוט לשימוש כך שהאצבע הולכת אוטומטית למקום הנכון.
חיסרון אחד שמצאתי, הקשור ב- layout הסימטרי בפאנל האחורי, הוא שיש מרחק אדיר בין הקונקטורים של הכניסות השונות (ימין מול שמאל), במידה והקדם יושב לצד מכשיר כלשהו ולא מתחתיו/מעליו הכבלים נמתחים בצורה לא כל כך טבעית. הייתי מעדיף שלפחות בכניסת ה- CD יהיה פחות מרחק בין הקונקטורים ושהם לא יהיו בשני קצוות המכשיר.

VTL TL 6.5


ברמת העיצוב התחלתי כמתנגד והפכתי אוהד.
תחילה המכשיר נראה לי קצת פשוט כמו מחשב או HTPC. לזה תרם בעיקר הקונטרסט בין הבסיס הכהה לאלומיניום המוברש ומרובה הברגים.

אחרי שהתרגלתי המרתי את דתי. אני חושב שהמכשיר יפהפה. על הסטנד, מה שבטח לא כל כך יצא בתמונות הוא נראה מדהים, בשילוב עם צמד ה- MB-125 זאת בכלל היתה חגיגה (חבל שלא צילמתי).

אך המראה זה רק פן אחד, כאשר נוגעים במכשיר, משתמשים בו וחווים אותו, מרגישים שזה מכשיר שבנוי ומורכב בצורה מוקפדת ללא דופי.

סטאפ


ה- 6.5 שולב במערכת האישית שלי שכוללת אלקטרוניקה של חברת MBL מסדרת ה- Noble, רמקולי WLM La-Scala, מיוזיק סרבר ולעיתים (כשהוא לא בשידרוגים) גם פטיפון.

מכיוון שה- 6.5 שהה פה גם בתקופה הסקירה של מגברי הכח של VTL, ה- MB 125 בדקתי כמובן גם את השילוב ביניהם. יש הרבה דימיון ויש סאונד סיגנצ'ור משותף מסויים, כגון ההתקפה המהירה בתחום הגבוה, הפתיחות והיכולת המוזיקלית המגוונת.

ולמרות שהם עבדו יפה מאוד יחד ויכולתי לבצע את הסקירה בשילוב הזה העדפתי, כפי שאני נוהג לרוב, לבודד בסקירה מכשיר ספציפי על מנת להעניק לה מדד השוואתי יותר טוב.
בואו נאמר שאם הייתי בוחן את ה- 6.5 עם ה- MB-125 הסקירה לא היתה יותר מחמיאה, אבל כן היתה שונה קצת.

ה- 6.5 הציג את תכונותיו עוד ביום הראשון לחיבורו, אבל משהו בצליל שלו היה קצת תפוס, ובימים הראשונים עבר כמה שינויים.
עם עומס הסקירות שיש לי, קשה לי מאוד למצוא את הזמן להריץ ציוד חדש.
אחרי שכמה שבועות ה- 6.5 נח לו, עלה בראשי רעיון לחברו לסטאפ מצומצם בחדר העבודה.
אני יושב בחדר הזה מול המחשב שעות רבות כל יום, ומהר מאוד הצטברו על ה- 6.5 לא מעט שעות עבודה. הרבה מעבר ל- 100 המומלצות בחוברת ההפעלה.

אגב, לעבוד עם פרה כזה על שולחן העבודה זאת סיטואציה הזויה מהרבה בחינות. גם קונספטואלית, גם פיזית וגם סונית. אני לא אשכח את תדהמתי כשהאזנתי לטיוב הראשון אחרי שחיברתי את המכשיר.
הייתי בשוק כמה טוב יוטיוב נשמע פתאום.
אבל כמו עם כל דבר טוב התרגלתי לארח אותו על שולחן העבודה, וכשאני יושב כאן וכותב שורות אלו אני נזכר כמה אני מתגעגע אליו.

לאחר תקופה ההרצה וחיבור מחודש לסטאפ לא היה ספק שמשהו השתחרר, הוא היה כעת קונסיסטנטי ומוכן לעבודה.
ולמרות שהשילוב עם ה- MBL נשמע עכשיו מצויין, לא הרגשתי שהגעתי למיצוי הפוטנציאל. משהו ברמה הטונאלית היה קצת יבש מידי (מה שהשפיע גם מוזיקלית). איך פתרתי את זה מייד בסשן ההאזנה שגם יתאר יותר את המצבים.

VTL TL 6.5


Hank Jones - Upon Reflection: Music of Thad Jones
נתחיל הפעם את סשן ההאזנה עם טריו ג'אז בכיכובו של הנק ג'ונס, אלבום מחווה לאחיו הצעיר ת'אד שנפטר כשבע שנים לפני הקלטת האלבום (שמתוך המשפחה המוזיקלית כולל גם את האח הצעיר יותר אלווין על התופים).

העובדה שה- 6.5 נשמע מצויין בוודאי לא מפתיעה אף אחד, אנו לא מצפים לפחות מחברה כמו VTL בטח באחד המוצרים הבכירים שלה. ומכיוון שבמקרה זה הצפייה, לפחות שלי, גבוהה מראש לא אכנס לסשן רגיל של "וואו יש באס" או "וואו יש גבוהים" אלא אתרכז יותר הפעם בהשוואה מול קדם המגבר שלי.

עוד בחיבור הראשון, כשהמכשיר היה חדש לגמרי, הבנתי שמדובר בחיה אחרת מה- MBL 5011 שלי. לא, זה לא בגלל שזהו קדם "שפופרתי", אני לא כל כך תופס אותו ככזה אם לומר את האמת. בהרבה רמות הוא בנוי, מתנהג, ונשמע כמו קדם טרנזיסטורי, או יותר נכון כהייבריד.

באלבום זה כמה מאפיינים הרימו את ראשם יותר מהשאר.

הראשון קשור בטונאליות.
ה- 6.5 מספק אצלי צליל יותר מלא מה- 5011. לא רק במיד, לא רק בבאס, אלא באופן כללי סאונד יותר מלא או בשרני. הוא גם קצת יותר גדול, הקלידים של הנק מרגישים לי כאן יותר גדולים וכבדים.
הבאס של ג'ורג' לא מרגיש שיורד יותר נמוך, אולי אפילו ההיפך, אבל כשהוא יורד יש לו יותר נפח, וכאשר ג'ורג' פורט על המיתרים בטווח הגבוה הם יותר מלאים, שמנים אפילו.

לפני מספר שבועות הייתי מתלבט גם בקונפיגורציה מאופסת איזו מהתוצאות אני מעדיף. היה חסר לי לפעמים קצת נפח עם ה- MBL, היום כשפתרתי את זה אני יכול להגיד שאני מעדיף את ה- MBL.

אבל רגע, כפי שציינתי בסעיף הסטאפ, לא סיימנו פה את הסיפור.
בואו לא נשכח שה- 6.5 שולב בסטאפ שלם של MBL. לא מפתיע אם ההגדרות הדיפולטיות לא מתאימות פרפקט.
העלאה קלה של הגיין בכניסת ה- CD נותנת לי פתאום את הברק שהיה חסר לי. משהו נפתח קצת, השתחרר קצת (ברמה הטונאלית), פתאום בתיפוף של אלוויין יש המון אנרגיה מתפרצת, גם הפסנתר של הנק מתנגן לי יותר חלק ומערב עכשיו.
מעתה כל סשן ההאזנה ישתמש בקונפיגורציה זו.

אגב, עדיין שני המכשירים הולכים לכיוונים אחרים לגמרי.
ה- MBL יותר מסודר ברמת הפרזנטציה, הוא כאילו יורה דמויות סטראו למקום שלהן והן מצידן לא מעזות לזוז. הטונאליות על הצד היותר רזה, נשמע לי יותר "נכון" אבל הנכון הזה קצת מבלבל, מייד אגע בזה.

ה- VTL לעומתו מייצר דמויות סטראו גדולות יותר, לא ענקיות אבל קרובות לגבול ה- "גדול מידי" עבורי. מה שיפה זה שהן לא סתם גדולות, הן גם תלת מימדיות. לאו דווקא ביכולת להציג אותן לעומק הבמה, את זה דווקא ה- MBL עושה יותר טוב לטעמי, אבל הן עצמן תופסות צורה יותר פיזית. מזכיר לי קצת את ה- NAT אך לא באותה רמה, הוא עשה את זה באופן מדהים.

הזכרתי קודם שהטונאליות של ה- MBL נשמעת לי יותר "נכונה". מה זה נכונה? שאלה טובה. בואו נאמר שבאופן מאוד קר הצליל נשמע לי יותר דומה לכלים ששמעתי בלייב. אבל איפה הבעיה? כאשר אני מאזין ל- 6.5 הטונאליות אולי נשמעת לי קצת מאולצת, לרוב "מלאה" מידי, אבל הכלי עצמו נשמע לי יותר אמיתי. יותר בחדר.

מה יותר חשוב? אני מניח שלכל אחד סט ההעדפות שלו. אני נוטה לחשוב שרוב האנשים יעדיפו דווקא את התחושה שה- 6.5 נותן אלא אם יש להם רגישות ספציפית לנושא.
לא יעזור, כאשר אתה שומע סולו תיפוף של אלווין והוא אשכרה מרגיש בחדר, זה עושה לך משהו.

Herbie Hancock – The Imagine Project
אני בדר"כ אוהב את הפרוייקטים המיוחדים של הנקוק, אבל מזה הספציפי, כפי שיצא לי כבר לכתוב בכמה שירשורים די התאכזבתי.
הוא מתחבר לי יותר לתקופה ה-"מוזרה" של הנקוק, ולמרות שמדובר בעיקר בחומרים פופיים/רוקיים/לטיניים/מזרחיים די פשוטים הטיפול שהם עוברים פה לא מתחבר בדר"כ לטעמי ואני לא מקבל את האקסטרא לו אני מצפה מהנקוק.

יש אולי כמה יוצאים מהכלל כמו The Times, They Are A’Changin של דילן אבל אני פשוט לא סובל את טרק הפתיחה Imagine בביצוע סיל ופינק. בכלל פינק מיותרת באלבום הזה, את הטרק השני ג'ון לג'נד מציל ממנה בעור שיניו.

אבל אל תעזו לסמוך על טעמי המיינסטרימי, נסו בעצמכם!

אך התכנסנו כאן להכיר את ה- 6.5.
וגם באלבום הזה ה- VTL מספק לי חווית האזנה שונה מאוד מקדם המגבר שלי. הנקוק לא ממעט כאן בכלים: פסנתר, קלידים, גיטרות, באס, תופים, כלי הקשה, כינור ועוד כל מיני הפתעות. ה- 6.5 מספק לי במה עמוסה יותר אך לא עמוסה עד כדי עירפול, הוא פשוט ממלא יותר את החדר.
זה מאוד חשוב לדעת איפה להפסיק כך שהגודל לא יפגע בהפרדה בין הכלים ואת זה ה- 6.5 עושה יפה מאוד.
לעיתים אהבתי את הגודל הזה, ולעיתים הוא הפריע לי. הטרקים פה כל כך שונים אחד מהשני שקשה להכליל אותם למסקנה אחת.

הטרקים השונים באלבום לא הוקלטו באותו אולפן, למעשה כל טרק הוקלט כשמיכת טלאים באולפנים ברחבי העולם, היתה פה הרבה עבודה לטכנאים/מפיקים.
ה- MBL מחדד יותר כל מיני פאשלות והבדלים בהפקה ולמעשה גם בנגינה (או באילתור), ה- VTL צולל יותר לחוויה בצורה פחות ביקורתית.

Melissa Walker – In The Middle Of It All
זהירות! בהאזנה ראשונה, במיוחד לטרקים הראשונים זה עלול להשמע כמו עוד איזה "דיסק נשים אודיופילי" טיפוסי. והאמת שגם בהאזנה שניה זה לא כל כך רחוק רק שיש פה ושם כמה פנינים מבריקות.

לא סתם נזכרתי באלבום הזה אחרי שהאזנתי ל- Imagine, יש משהו משותף בעיבודים שלא לדבר על Don’t Give Up של גבריאל שלא רק משתתף בשני האלבומים אלא גם ממוקמים בשניהם בטרק השני.
ואם כבר הזכרנו את הטרק הזה, אז נגיד שיחי ההבדל בין הביצוע של פינק (למרות שהיא רק קול שני) לזה של מליסה.
בביצוע הזה הבתים נחמדים מאוד עם עיבוד מעניין ופרייזינג רענן, אך הפזמון האמת מוזר לי מנשוא.

כמו שמקברייד כתב ב- Liner Notes שני הטרקים Forget Me ו The Other Women מפגינים הרבה נשמה, אם כי לטעמי ב- Forget Me לוקח לה קצת יותר מידי זמן להתחמם (כדקה וחצי) ולקראת הסוף היא קצת הולכת לאיבוד בעיבוד ה- Fender Rhodesי.
בקיצור, זה לא סתם אלבום אודיופילי, זה יותר אלבום קונספט שאולי לא הצליח כל כך לממש את הפוטנציאל.

אך הסיבה שמלכתחילה האלבום נשמע "אודיופילי" היא ההקלטה המשובחת. הגברת ווקר, וכמוה כל שאר הכלים מהבאס של מקברייד עד המפוחית של Gregoire Maret מוקלטים ומשוחזרים מצויין.

ה- 6.5 מרנדר את קולה של ווקר בצורה מאוד מחמיאה. טיפה מוגדלת ובעלת גוף, מעט מרוככת מבלי לאבד שום ניואנס, ובעלת צורה במרחב, לא פלקט דו מימדי שמוצב על במה תלת מימדית.
הוא יודע להוציא ממנה לא רק טונים אלא גם הרבה רגשות וכוונה, ופה עובר הגבול החמקמק בין משהו שנשמע טוב ומשהו שמרתק אותך.

מבין שלושת האלבומים האחרונים כאן הפסנתר נשמע הטוב ביותר. המפוחית מדהימה בחלקות והטבעיות הפיזית שלה אם כי מעט גדולה משהייתי מצפה. הבאס של מקברייד מלא וממלא את החדר, בין אם חשמלי או אקוסטי.

ה- MBL מצידו מספק חוויה שונה. הבמה נפרסת יותר רחוק לרוחב, לעומק ולגובה. הכלים, וכן קולה של מליסה יותר מצומצמים ויש ביניהם יותר מרחק. זה נותן יותר תחושה של "שקט".
הבאס של מקברייד יותר החלטי, אולי אפילו יותר חזק אבל בעל פחות נפח.

ברמה המוזיקלית שני הרכיבים עומדים אצלי בערך באותה רמה אך עושים את העבודה בצורה שונה. ה- VTL עוקב יותר אחרי המוזיקה בצורה מחמיאה, ה- MBL עושה את זה עם שקט ודרמטיות.

James Blunt – All The Lost Souls
אצא רגע מאיזור הנוחות שלי לאלבום שאני בטוח שכולכם מכירים, גם אם לא את האלבום עצמו אז בטח את מרבית השירים שהופיעו לא מעט בפירסומות, סדרות, וברדיו מן הסתם.
כאן, באלבום השני שלו, בלאנט כותב ומבצע (בלא מעט כלים אגב) רוק רך ובלאדות עם ליריקה מורבידית דכאונית משהו, מתאים לראש של צעירים כזה...

גם כאן הגודל בפרזנטציה לא מפריע לי יותר מידי, זה די מתאים לסוג כזה של רוק. אך חשוב שעם הגודל לא מגיעה רכות מוגזמת, כשמוצגים בהקלטה טרנזיאנטים מהירים הם מיידיים ומדויקים לגמרי.
הפרזנטציה באופן כללי יותר קידמית משאני רגיל אבל ממש לא "In your face", שורה קידמית יותר במופע התלת מימדי.

היתרון הגדול באלבום הזה היה בקולו של בלאנט שמרונדר יותר עגול ויותר שלם ופחות מחודד. יותר נעים לי להאזין לו כך.
החסרון, הלא משמעותי כל כך, הוא באס יותר רך ופחות חודר.

ברמה המוזיקלית ה- 6.5 מראה שהוא לא One trick pony והוא מסוגל לספק חוויה מוזיקלית מגוונת.

Ensemble Explorations/Vivaldi –Cello Concertos
יותר מכל אלבום שבחנתי, המקום בו ה- 6.5 הפגין עליונות גמורה על ה- MBL היה בקונצ'רטי לצ'לו של ויואלדי בביצוע Ensemble Explorations שאת התיאור המלא על היצירות והביצוע המיוחד אשאיר למבינים בדבר.

ואם תהיתם מה עשה את הביצוע של ה- 6.5 כל כך מיוחד אספר שכאן הגודל והמלאות שהוא העניק לכלי הקשת והמיתר פשוט העלו אותם לרמה אחרת מזו שאני מכיר.

אבל לא מדובר סתם בפרמטרים טונאליים כאלו או אחרים, ההתאמה של הסאונד לכלים המנגנים היתה פשוט מהפנטת. יכולת להרגיש את המרקם הטונאלי והטקטוראלי היחודי של כל כלי המנגן קטע סולו, וכאשר הצטרף אליו עוד כלי זה לא גרע מאומה מהביצוע של הכלי הראשון, לא פוקוס, לא טקסטורה, לא קומפרסיה, רק תוספת של עוד אחד בדיוק כמוהו.

למרות שמדובר בכלים עם יכולת לעלות גבוה במעלה הטווח הטונאלי לרגע לא שמעתי צרימה, או ארטיפקט שלילי אחר, ולא חשוב באיזו רמת ווליום, ההיפך. התחום הגבוה היה חלק לחלוטין מעט מתקתק אפילו, אבל המפתיע שהוא לא פיספס שום ניואנס, כולל בסימני האוירה. לא היה כאן חום על חשבון פתיחות, ההיפך, התוצאה פתוחה לחלוטין.

מכיוון שמדובר כאן באנסמבל קטן ולא איזו תזמורת עצומה, הגודל והפריחה של דמויות הסטראו על הבמה לא העמיסו וכל דמות חיה לה במרחב התלת מימדי שלה, עם מן תחושה של ריחוף חופשי.

VTL TL 6.5


סיכום


היתה לנו הפעם סקירה קצת שונה. הפעם נתתי יותר דגש לפן ההשוואתי בין ה- VTL TL 6.5 ל- MBL 5011 מאשר לחווית ההאזנה "אובייקטיבית".
אני מרגיש הפעם נוח עם ההשוואה הזאת משום שמדובר במכשירים בסדר גודל מיצוב ומחיר דומה, ומי שקורא את הסקירות שלי בטח כבר למד להכיר את הסט הקבוע שלי די טוב (או לפחות את דעתי על תכונותיו).

ה- 6.5 הינו מכשיר מרשים בכל רמה. במראה, בבניה, בפיצ'רים, בהנדסת האנוש אה, וחשוב לא פחות גם בסאונד.
הכיוון הכללי שלו מתאים לתפיסה שלי את הסאונד של החברה, ללכת עם ולהרגיש בלי (או הפוך), הפעם כמכשיר היברידי אולי יש לזה סימוכין גם בבניה.

ל- 6.5 סאונד מלא, עשיר, הוא מפגין נהדר טקסטורות וגוונים טונאלים אבל הוא גם שקוף בצורה מפתיעה, אין לו אופי שהייתי מגדיר "שפופרתי" אך גם אינו הולך לכיוון ההפוך.
אני אוהב את העובדה שהמוצרים של VTL לא סוגרים את הטרבל כדי להשיג חנופה בתחומים אחרים, וה- 6.5 אינו מתנהג בצורה שונה במובן הזה.
למרות המיד הבשרני ועמוס הגוונים הוא אינו סגור ויודע לפרוח החוצה אל החדר כשצריך.
הבאס ניפחי, גדול, וממלא, לטעמי האישי אולי טיפה יותר מידי, הייתי מוכן לוותר על קצת נפח לטובת ארטיקולציה.

ברמת הפרזנטציה ה- 6.5 מעניק במה היקפית עם דמויות סטראו מוחשיות, גם בגודלן וגם בצורתן. מאז ה- NAT אני לא זוכר שקיבלתי כאן תחושה עמוקה שכזו.

מול ה- MBL ה- 6.5 לא יצא פראייר. הוא עלה עליו ביכולת הקרנת הדמויות בעלות הצורה, הוא עלה עליו ביכולת להוציא עוד גוונים מכלי הקשת (אלבום אחרון בסשן) ונפל ממנו רק בבאס פחות ארטיקולטי ויכולת העמדת דמויות יותר מדויקת במרחב לטובת ה- MBL.
בשאר הנושאים הם פשוט היו שונים, גודל צליל, טונאליות, פרזנטציה וכו', הבחירה צריכה להיות על פי הציוד המשוייך והטעם ;)

ה- 6.5 הוא מוצר מעולה שהייתי שמח לארח בביתי בכל יום. אבל אם אתם מרגישים שהתלהבתי יותר בסקירת ה- MB 125 אתם לא לגמרי טועים. בהנתן מחירו של הקדם לא ציפיתי לפחות, ה- MB 125 היו הפתעה גמורה.

נתונים טכניים


שפופרות: צמד 12AU7
גיין: סינגל אנדד 14db מאוזן 20db
עכבת יציאה: 30 אוהם
עכבת כניסה: 50 קילו אוהם
טווח תדרים בעד מינוס 1 דיבי: 1 הרץ עד 100 קילו הרץ, או 20 הרץ עד 100 קילו הרץ ב- 600 אוהם ואינטרקונקט 900pf
מתח יציאה מקסימלי ב- THD קטן מאחד אחוז: 31 וולט
הפרדת ערוצים: יותר מ- 100db ב- 1k הרץ
סה"כ עיוות הרמוני: קטן מ- 0.05% ב- 10 וולט
רצפת רעש: יותר מ- 100db un-weighted
מידות: רוחב 44.5 ס"מ עומק 44.5 ס"מ גובה 15.3 ס"מ
משקל: כ- 40 קילוגרם (ארוז)


סטאפ בחינה והשוואה


מקור: MBL 1531, PC based Music Server, PerfectWave DAC
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: Siltech Ruby Hill II, MBL
כבילה - סיגנל: Siltech Compass Lake, Siltech Princess, Siltech Prince, Siltech i770
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala

מחיר: 11,500$ + מע"מ
יבואן: סבו אודיו




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות