שנות השמונים היו עבורי ועבור רבים תור הזהב של המטאל. בעשור הארור ההוא שכולם כל כך אוהבים לשנוא הטאל היה נקודת האור היחידה, לא פלא אם כך שהטיולים הקצרצרים של הז'אנר בחיקו החמים (והמחניק) של המיינסטרים היו דוקא באותם ימים. ואין דבר יותר הגיוני מזה, בתקופה התופים והפסנתרים הפכו אלקטרוניים, הגברים נראו כמו נשים, ועולם הפופ החל למכור נשמתו לתאגידים, לא פלא שבני הנוער המסכנים ראו במטאל אי של שפיות אמיתית.

את הסאונד של ה'רוק הכבד' של שנות השמונים איפיינו מקצבים בסיסיים על התופים והבאס, וירטואוזיות מתפתלת של הגיטרה המובילה וכמובן, החלק שתמיד מעניין אותי במוסיקה – הטקסטים.
הסיפורים שתמיד ציירו אצלי בראש (וגם על עטיפות האלבומים, אכן GMTA) תמונות של מכשפים, קוסמים, פיות וגמדים. לפני עידן ה-D&D ולפני ששר הטבעות הפך לשובר קופות היו אלה המטליסטים שהבינו איך אפשר, בעזרת עולם מטאפורות עשיר, 'להעצים' את הבעיות היומיומיות של נער מתבגר מהפרברים.
הרכבים כמו איירון מיידן, מטליקה, פנתרה ואחרים הכריחו את המאזין להתמודד עם הפחדים, החששות והחולשות הכי כמוסים שלו. האמיתיות הזו היתה מה שמשך אותי כילד קטן שלא תמיד מבין את האנגלית אבל תמיד מבין על מה הזמר מדבר.

מאז הרבה הרכבים מנסים לשחזר את הסאונד, וחשוב מזה, את הרגש, בשנות התשעים גל הגראנג' היה - כמו שצדי צרפתי תמיד אומר – "על יד... קרוב" אבל לא בדיוק זה. לכן, אין לכם מושג איך שמחתי כששמעתי את UNIA של SOANATA ARCTICA.
מדובר בהרכב בן חמישה חברים שגרים בסוף העולם (צפון פינלנד למדייקים). האלבום המדובר ראה אור בשנת 2007, בסה"כ הפיקו החברים 7 אלבומי אולפן ועוד 2 הוצאות של חידושים לחומרים מאלבומים קודמים. את ההרכב היכרתי לא מזמן, ואני יכול להגיד היום בודאות שאני מתחבר אלים יותר ויותר עם כל שמיעה של חומר חדש או מחודש.
זה פשוט הצליל ההוא, הסגנון ההוא של לפני עשרים שנה. אותם הטקסטים שמדברים במונחים של 'הארץ התיכנה' על חיי היומיום האפרוריים של כלנו. אותה הטוטאליות הבלתי מתפשרת, שבה כל צרה קטנה הופכת לטרגדיה וכל בשורה משמחת הופכת לפרץ אושר בלתי נשלט. זה מה שאני כ"כ אוהב בUNIA – אין בו שום דבר פשוט או קל, 'רוק כבד' כבר אמרנו?

אחרי UNIA – שהוא בעיניי האלבום הכי טוב של הלהקה, אני מציע לכם ללכת עם השנים ולגדול ביחד עם המוסיקאים. כמו רבים מההרכבים בתחום גם ההרכב הזה לא ילדים ולמרות שההרכב עצמו רק בן 10 תהליך ההתבגרות שלהם ניכר במוסיקה ובטקסטים לאורך השנים.
תתחדשו ותהנו

האתר הרישמי: http://www.sonataarctica.info/site07/

וכמובן, סמפלים:

אחלה קוקוליטו

אתה כותב יפה מאוד קוקולילו. באמת. כל סקירה שלך מגיעה עם רעיון שמנסה למקם
את המוסיקה שנסקרת בקונטקסט רחב יותר. אתה מציב לכולנו רף גבוה.
יישר כח

כמה דברים:
1) הסימבוליקה של איירון מיידן זה לא בדיוק "ארץ תיכונה" ,
אלא יותר בכיוון של סטאניזם, קאטוליזים ומה שבניהם.
זה ת'חאוות אחר לגמרי. אבל איירון מדברים על זונות וסמים ושאר חולשות של מבוגרים ופחות על תיכוניסטים.
2) אצל מטאליקה גם את הקקי הזה אין.
3) וגם לא כל כך פנטרה (השם ייקום דמו של דימבג).
4) אני נעלב בשמן על איזכור שמן עם SOANATA ARCTICA. זה ממש חילול הקודש בעיני.
הם אפילו לא בליגה של המועמדים לעלות לליגה, שהזכייה באליפות שלה מזכה בזכות לחלום
על הליגה של מטאליקה, איירון ופאנטרה.
5) הסטייל של הגמדים, אלפים ומכשפות ("ארץ תיכונה") שייך יותר לסצינת הגוטיק-דום,
וכאן SOANATA ARCTICA הם ספסימנט טוב יחסית לתקופתנו.
לפחות הם לא נשמעים כמו הפסקול של אינדיאנה ג'ונס.
6) יש לי חשבון פתוח עם אלוהים על השעות שנגזלו בילדותי בשל זה שקראתי את טולקין!
זה הערת OFF TOPIC אבל הנושא כואב. כבר אז הרגשתי את המוח מצטמק והולך תוך כדי קריאה,
אבל ההנחה דאז הייתה שמשהו אצלי מקולקל בגלל זה שאני לא מתלהב.
היום אני יודע שטעיתי ושכל השאר באמת היו מטומטמים.
בעצם, אולי אני האידיוט כי לא הפסקתי אחרי הספר הראשון. את השני קראתי כדי "להציל"
את הזמן שהשקעתי בראשון, כי לא יכול להיות שגם הוא יהיה כל כך משמים. השלישי זה כבר אינרצייה נטו.


נ.ב
אני קלטתי אותך בחור. אתה חייב אבל חייב אבל חייב להאזיו לשני האלבומים הראשונים של The Gathering.
אחרי זה אספר לך איך הם אוהבים את הפלאפל שלהם

יאלה קבענו, :-)

ובהזדמנות זו:
1) אמנם איירון מיידן באמת לא כתבו על הארץ התיכונה, אבל גם מיתולוגיה יוונית נכנס אצלי תחת אותה הקטגוריה. זה מה שיפה כל כך במטאפורות, שכל אחד לוקח את זה לאן שמתחבר לו
2) גם מטליקה לא כתבו על ארץ תיכונה, אבל עולם הדימויים ב"הבוס של הבובות" מספיק קרוב
3) שוב, דימויים מעולם אחר (אז למה כתבתי 'הארץ התיכונה' לעזאזל?)
4) אתה צודק, אף אחד לא דיבר על ליגות, יש לפינים עוד דרך ארוכה
5) וטוב שכך.
6) אל תכעס עליי, אבל כנראה שכילד פיספסת את הדימויים, שר הטבעות הוא מלח"ע 2 ונחמד היה להסיק את זה לבד לפני ערוץ ההיסטוריה.

ומה הקשר בניהם לבין פלאפל? את הסיפור הזה אני באמת חייב לשמוע.

אחינו, את הדימויים לא פיספסתי, פשוט ניתן לסכם אותם בחמישה משפטים
טולקין לדעתי היה סטלן. באמת. או שהייתה לו הפרעת קשב וריכוז חמורה,או גם וגם.
נאמר שהוא מתחיל עם איזה תת עלילה בסיפור (אחת מאיזה שלוש מאות ). פתאום נכנסים ליער! עכשיו בו נטרחן ת'שכל
עשרה עמודים על העץ השמאלי, ועשרים על העץ מימין. גמרנו עם העצים? יופי בו
נחזור לסיפור, חצי משפט על הסיפור ו.. פתאום עובר ביער סוס. עכשיו בו עכשיו נטרחן ת'שכל
עשרים עמודים על הגאמוטרייה של פרסות הסוס. ובו לא נשכח להוסיף איזה שני עמודים על האוכף.
הריכוז שלו נע ןמקפץ מנושא לנושא כאילו יש לו נושא כלים אשר עיקר עבודתו זה להכין את הראש הבא בבנג.


ענייני פלאפל :אחרי האלבום הראשון, החבר'ה (The Gatherging) באו להופיע בארץ. זה היה בתחילת\אמצע שנות התשעים, לפני איזה חמש עשרה שנים.
למחרת יום ההופעה, אני קולט אותם עם כמה מעריצים שליוו אותם בארץ (ירושלים, ים, בחורות, עישונים וכו..), אוכלים פלאפל בתל אביב.
גמרתי את הביס ואמרתי להם באנגלית רצוצה שהם אחלה. הם אשכרה היו נוער אז.
....והיום הם מסתובבים בלימוזינות, ומופיעים עם הזמרת המעצבנת שלהם בפני קהל אצטדיונים.

הכי חשוב, הם להקה אחלה, שלא תהיינה טעויות.
יש להם סאונד טוב, הם נגנים טובים, לזמר יש קול מצויין. אחלה.

גם כשאני שומע אמן היפ הופ עכשווי, ושאני מבסוט ממני, אני לא ישר משווה אותו לפאבליק אנמי (למשל).