לאודיופיל, בטח לא לחובב אנלוג קטן או גדול אין צורך להציג את חברת VDH.
בטח לא מהתחום האנלוגי, ולא מתחום הכבלים הרחב מאד שהחברה הזו מייצרת ומפתחת עם השנים.
אך הפעם אני לא כאן כדי לדבר על כבילה כזו או אחרת, וגם לא על הציוד האלקטרוני ש VDH מייצרים בשנים האחרונות.
AJ, בעלי חברת VDH וזה ששמו הולך לפניו כבר 40 פלוס שנים, הוא איש נחמד, מתוק, עם ידע עצום, אך כבר לא צעיר במיוחד (ובוא נהיה כנים, מי שדיבר איתו גם הרגיש שהוא שרוט לא פחות מאיתנו
).
מה שכן, בשל אורך חייו הבריא, הוא ממשיך לייצר, לעבוד שעות על גבי שעות בשבוע, לתקן, לשפץ ולבנות את הראשים האהובים שהוא מפתח ומשווק לעולם האנלוגי ללא הפסקה כמעט, מאז שנות ה 70. בנו וביתו שמציגים עימו בתערוכות וניתן לפגוש אותם ולדבר עימם עוזרים לו בעסק ובנו הצעיר של AJ כבר כמה שנים בתוך עסק הראשים- השיפוץ והבנייה של אביו ואולי יקח את המושכות כאשר AJ לא יוכל יותר, או בשיבה טובה ילך לעולם שכולו טוב.
בשנת 1973, AJ VDH הצליח לייצר מפיתוח עצמי ליטוש חדש לגמרי לטיפ היהלום שבקצה המחט של ראש פטיפון, אחד כזה שאז באותם השנים - היו חלוקים על תרומתו לויניל עצמו ואף “הגדילו” להגיד שכנראה יחרוש את הגרוב. אך השנים והמספר המטורף של 1.4 מליוני טיפים כאלו שנמכרו עד היום מספרים סיפור אחר לגמרי. מה שAJ VDH הצליח לכאורה לעשות הוא ליטוש שדומה באופן מפתיע או לא, לזה של מכונת הלית’ שחורטת את המוסיקה על גבי התקליטים. חברות רבות “גנבו” את רעיון הליטוש (ללא תמלוגים לאיש) ושמו של הליטוש הוחלף ונתפס בשמות כאלו ואחרות, כמו גייגר וכן הלאה. אך למעשה מאז ועד היום לא מעט הראשים המסתובבים בעולם, אלו שמגיעים מוכנים מן המפעל או אלו שעברו שיפוץ\שדרוג אצל VDH, מנגנים תקליטים מליטוש שכזה ובצורה מופלאה אם כי לא תמיד לטעמם של כולם בהשוואה לאחרים.
בשנים מאוחרות יותר, AJ גם פיתח ראשים שלמים ולא רק טיפים לאחרים, בשנות ה 80 פיתח ראש בשם
DDT - detail, depth and timbre
ובשנות ה 90 הגיעה תורה של סדרת הגראסהופר האגדית, שלה אין ספור סקירות עד שהסדרה הזו הפכה להיות רפרנס אדיר בקרב סוקרים, חובבים ומקצוענים ברחבי העולם. בהמשך לכך נוצרה סדרת ה"קוליברי" שלמעשה הורידה את ה”חרגול” קומה בליין הראשים של VDH, גרפה את כל הקופה באופן כמעט מוחלט והעמידה את עצמה ברפרנס העולמי לצד הגדולים ביותר מאז ועד היום
(CA GFS, ליירה אטלס\אולימפוס\ קוואצטו, MSL ואחרים) ב 1995 שהקוליברי הראשון יוצר, הוא היה בנוי חלקו מחלקים של דינווקטור היפנים בכלל, מלופף בחוטי נחושת ועמד על 0.22mv מה שבאותם זמנים היה חריג ונמוך מאד!.
כך VDH בנו עם שינויים לכאן ולשם בחומרים ובתכנון כ 22 שנה בערך עד -
שממש לפני תקופה קצרה (סביב ספטמבר 2017), הקוליברי קיבל מאז שיוצר באותה הצורה כמעט מאז 1995 - “זריקת מרץ” מ AJ - פיתוח חדש ויוקרתי יותר וכן כפי שגיליתי ותגלו גם אתם - שינוי סאונד מסוים לטובת הלקוחות “שהתלוננו” כנראה על כמה מאלמנטים העיקריים בסדרת הקוליברי שנמכרה במשך השנים (הקוליברי כאמור הוא ראש הדגל של חברת VDH כבר למעלה מ 20 שנה).
אך לפני שאתחיל לקשקש על הראש החדש של VDH, על המבנה שלו ועל הסאונד שבוקע ממנו,
כמה מילים על הסקירה הזו ובכלל על התקופה האחרונה בחיי בתחום.
לכמעט כולם אני מניח ידוע שנכנסתי להיות “עוסק בתחום” ולכן אני גם כותב פחות חופשי (עד כמה שנראה לי לפחות), פחות סקירות נשלחות בשל "ניגוד אינטרסים" וכיוצ’.. והעניין נלקח בחשבון וכל אחד יעשה ועושה לעצמו את החשבונות ואת שוויון הנפש הפרטי שלו כמו שעשיתי עם עצמי
.
הסקירה הזו היא לא סקירה רשמית של האתר, עד כמה שיש דבר כזה, אלא סקירה אישית לחלוטין מלקוח שרכש פריט וכותב על מה הוא שומע, על הידע שצבר לגביו ובכלל והשוואות שביצעתי לעצמי על המערכת שלי. את הראש הספציפי הזה אני רכשתי מכספי ולא קיבלתי מהיבואן לכתבה או שום דבר שקרוב לכך.
בקיצור, אלו רשמים פרטיים על מוצר פרטי ולא תורה מסיני או המלצה כזו או אחרת. בסופו של דבר אני הרבה יותר אודיופיל חובב מאשר "עוסק בתחום"
Colibri Koa XGW Stradivarius כאמור, AJ פיתח מחדש את הקוליברי ונתן לסדרה הגבוהה ביותר שלו, מן “זריקת מרץ” ושינוי אופי מסויים כך שיתאים יותר לבקשות הלקוחות, מהפקת לקחים במשך השנים והידע שנצבר על ידו בכל זאת עם הזמן.
היהלום עדיין לוטש לאותו הפרופיל האלמותי שלו, אך כמעט כל שאר הדברים פותחו מחדש עבור התצורה הנוכחית. הקנטליוור עבר שוב ריויזיה ובדיקה לגבי חומרים, פרופיל ואורך ונעמד על בורון באורך של 3.5 ממ, החוטים המפלופפים הם מזהב 24K במקום הנחושת שהתחילה את הסדרה, אך לא חוטי אקסטרוזיה “רגילים” אלה זהב רך משוך אט אט עד שמגיע לעובי הנכון (קצת כמו שקונדו AN מייצרת את סלילי הכסף שלה). כמות הליפופפים בצורת X נבחרה גם היא בקפידה להתנגדות נכונה ביחס לאאוט פוט שעדיין נחשב נמוך אך כבר לא מעט שנים שאנו מכירים נמוכים הרבה יותר (הראש הספציפי הזה מוציא 0.38mv אך ניתן לבקש גם 0.28mv וגם בתצורה חזקה פי כמה של 0.7mv).
בנוסף נעשו שימוש בחומרים כמו סיליקון, סרבוטנים נוספים ואולי אחד השינויים הגדולים במוצר הזה שגם על שמו הדגם נקרא; זה הגוף עצמו שלדברי AJ נותן את המתיקות והסאונד סביב כל הדיזיין החדש.
הגוף עשוי מעץ KOA מהוואי (מקור ה KOA הגדול בעולם ואולי אחד היחידים) שגולף ביד ועבר פיניש במשך כמה שבועות עם שכבות לכה בת 300 שנה. כאשר בסופו של דבר מראה ה”גוף” (במרכאות כפולות ומכופלות מכיוון ש*גוף* אין בראש הזה בכלל!!!) דומה ומזכיר את גוף הסטרדיוואריוס המזוהה עם כלי מיתר שנבנו באיטלייה תחת ידיו של בונה הכינורות המפורסם והאגדי ביותר שחי אי פעם.
ד”א ה XGW בשמו של הראש מייד אחרי שם הדגם, הוא בעצם סיכום של הדיזיין.
ה X מתייחס לסידור הליפוף, ה G מתייחס ל זהב (GOLD) שהחיווט הפנימי עשוי ממנו וה W מתיחס לגוף עצמו שעשוי מעץ (בניגוד לפלסטיק P או לאיזה “תערובת” כזו או אחרת שהייתה חלק מהדיזיין של הקוליברי “הרגיל”). בסוף השם כמובן מתנוסס השם “סטראדיווריוס” כדי להבדיל אותו משאר הורסיות של הקוליברי שניתן להזמין מ VDH וזה גם אומר שהגימור כולל את הלכה המשוגעת הזו ואת התהליך שהגוף עובר. ד"א את הדגם הזה צריכים להזמין במיוחד ו AJ בונה אותו לפי ספסיפיקציות למסה של זרוע וקומפליאנס מתאים, עד כמה שאני יודע אין לנציגי VDH את הדגם הנ"ל במחירונים שלהם.
וכמו כל ראש של VDH, גם בזה ניתן לשלוח אחר 300 שעות לסרוויס (בחינם) חזרה ל VDH עבור ניקוי, איפוס או איזון לקומפליאנס שונה אם מישהו צריך (התשלום היחיד הוא עבור המשלוחים).
מראהו של הראש הזה מפחיד ביותר כבר מהתמונות. ושפותחים את קופסת העץ שעלייה AJ בעצמו רושם בכתב יד את ההנתונים
של הפריט הספציפי שנבנה - הפחד מתעצם בכמה מונים!.
הראש הזה הוא קודם כל די גדול יחסית, כאשר כל “המנוע” והחוטים פשוט בחוץ בלי שום הגנה! עד כדי כך שאפילו לאחוז בו כדי להוציא אותו מהקופסה, שלא לדבר על להרכיב אותו על זרוע -זו משימה מורטת עצבים ומפחידה לכשעצמה. אני עד היום לא מבין איך אפשר לתת לאנשים שגם ככה לא שפויים (אודיופילים) להתעסק בדבר עדין מאין כמוהו מבלי לחשוב על איזה כיסוי או פתרון שיהיה קצת יותר סביר שלא לדבר על ראלי, כדי שנוכל לפחות להרכיב אותו מבלי להגיע לדופק 180 מהפחד שהדבר הזה הולך לקרוס לנו בין האצבעות! (ולאור המחיר המטורף, זה לא רחוק מהמציאות שהמוני משתמשים של הקוליברי מאושפזים במחלקות סגורות - ד”א שהראש הזה יצא בספטמבר שנה שעברה, הריטייל שלו בארהב עמד על 11,850$!!!).
כאשר מתגברים על הפחד האיום, עוזרים אומץ, ואחרי שבחנתי בפקידה טווח זמן שאני לא עייף, עצבני, ואין אף אחד סביבי ברדיוס של קילומטר לפחות שיכול להפתיע אותי, לקחתי על עצמי גם לנתק את הראש מהקופסה ולחבר אותו לשלה של הזרוע המורכבת ומעטרת את אחד הארם בורדים שלי היום - התאלס סימפליסטי II. על קושי בהרכבה, על היכולות העילאיות שמצריכות לכוון את הראש הזה ביחס לקו הלינארי שהתאלס מייצרת בטראקינג, חיבור הלידים, כיווני VTA, VTF ו אזימוט, כולל את הכיול בפונו סטיג’ שלי שגם פה נתתי לו לעמוד על הפרמטרים באופן אוטומטי ובחרתי את הנכון ביותר עבורי -אני מחסיר הפעם, כי פשוט הסקירה הזו הולכת ומתארכת הרבה יותר ממה שתכננתי וזה גם ככה נתונים טכניים שלא ממש יתנו לכם הקוראים משהו מעבר. למרות שזה סופר מעניין לדעתי. מיקסום התוצאה עם כיוונים מיקורנים הם התורה לתוצאה מושלמת באנלוג.
לבסוף, הראש מותקן ומכוון. אני שם תקליט ווקאל ( frank sinatra "point of no return" - mofi) ויוצא לדרך עם הטראק הראשון וזאת לבחון את היכולות הטונאליות של הראש ממש בשניות הראשונות מחוץ לקופסה (ז"א לפני ברייק אין בכלל). אולי אחד הדברים הטובים ביותר שניתן לעשות זאת, זה עם ווקאל. את הקול של פרנק כולם מכירים, ומכירים היטב ואם הוא מוקרן בצורה חלקה, קסומה, אלגנטית ועמוקה, אזי, הראש מתחיל להבריק כבר מהמבחן הראשון. הראש הזה כמובן משורבב עם הטובים והרציניים ביותר בעולם, אך נושא הטונאליות תמיד היה קצת “כאוב” במשך השנים עם משתמשי הקוליברי השונים (הישנים) ולכן הלכתי על המבחן הזה קודם לכל דבר אחר.
התוויות שבדרך כלל השתמשו כדי לתאר את ראשי הדגל של VDH היו, “מהיר, דינאמי, מפורט, בהיר, פתוח” וכיוצ’ באלו. אך לא שמעתי פעם אחת, אחד שהתייחס לטונאליות ולקסם המוסיקאלי שהוא מביא עימו. זאת מכיוון שבדרך כלל בהשוואה לראשים אחרים מחברות אחרות מול דגמים באותה הליגה, זה לא בדיוק היה הפורטה שלו. הוא כן השפיל בדנימיקה ובפירוט ראשים של 10,000 דולר מיפן למשל, אך שדיברו על קסם מוסיקאלי, לא בדיוק התיחסו לקוליברי של VDH בתור הצעה שתתחרה עם איזה קוואטצו, אורטופון, קונדו, או איר טייט. הפעם, AJ הביא את הנושא קרוב יותר לליבו. מבלי לאבד מהדינאמיות, מהפירוט והקריסטליות שראש הדגל שלו ניחן בהם, כבר מעל ל 20 שנה- הוא הוסיף בנונשלאנטיות מתיקות קסומה ומיד חלק ומשיי לפרזנטציה הכללית. כנראה שגילו ואהבתו למוסיקה השתרשה פנימה באופן מושלם בדגם הזה.
מייד בתום התקליט בריאישיו מבריק של MOFI, התחלתי להריץ מתחת לסטיילוס תקליטים קצת יותר מתאגרים. האמת, שבאותו היום שהרכבתי את הראש לאחר סיומו של התקליט בו שר סינטרה, מצאתי את עצמי בשעת לילה מאוחרת והדלקתי את סט האוזניות שלי לסיבוב לפני שינה. התקליט שנבחר היה אחד שהגיע ממש כמה ימים לפני וישב עוד בניילון (Beethoven piano sonata Hyperion Knight - AP-WILSON AUDIO).
זה לא ראש שמנמן במיוחד בפרזנטציה, אך יש כבר גוף לתפוס סביב העצמות והשרירים. הוא עדיין מצטיין בדינמיקה וחותך את הפינות במהירות מטורפת כאשר כל 4 הגלגלים אוחזים בכביש, אך הפעם זו לא פורמולה 1 קלילה וצנומה שטסה על פניך במסלול מפולס,
אלא אאודי RS7 עם פול טרים שפותחת בירוק. AJ השכיל להוסיף למכונית המרוץ שלו גם כסאות עור, דש בורד מקרבון אמנם אבל מערכת מולטימדיה שיהיה נעים יותר לנסיעות ארוכות. חלונות חשמל ומערכת מיזוג משוכללת. אנחנו כבר לא מקפצים על מסלול מונזה עם מיתלים קשיחים 95 אחוז, אלא היום הקוליברי סטרדיוואריוס מעדן קצת את שיבושי הגרוב עם קפיצים עדינים יותר ונינוחות מסוימת בביצועים גבוהים. הפסנתר שמוקלט פה באופן מעורר הערצה, נקי ובלי רעשי רקע, רק הוא מול רקע שחור משחור בוקע אצלי באוזניות (HD800) באופן נקי ומדוייק למשעי! אך שוב, בלי שום שפיצים ובלי שום נקודות שמעוותות את העין.
דיסטורשיין גם ברג’יסטרים הגבוהים וגם באקורדים כבדים לא קשורים למציאות בסט אפ הזה, הסטראדיוואריוס מורכב על הסימפליסטי II של תאלס והם כמובן על TechDAS AF3 כך שפלטפורמה נאותה (בלשון המעטה) לראש כל כך דורשני יש כאן להבריק ולנצוץ באור יקרות. והוא אכן מבריק ונוצץ. הדיקיי והאוברטונים של הפסנתר ארוכים ועמוקים וניתן לשמוע את השחזור הכל כך קרוב של גוף הפסנתר, כמו גם של המיתרים, אצבעות הנגן על השנהב והרגל על הפדאל, אך במוסיקה עצמה ובזרימה שלה ולא ברזולוציה של מיקרוסקופ דיגיטאלי. למרות הרזולוציה הגבוהה שמקבלים פה, אין ניתוח לגורמים אודיופילים בעת האזנה.
מיותר לציין שהעלתי אל הפודיום בימים לאחר מכן את כל התותחים הכבדים כדי להעמיד אותו במבחן אימים.
מאהלר השנייה עם שולטי, החמישי של בטהובן עם קובסביץ’ ששמעתי יחד עם חבר בחדר כמה ימים אחרי שהראש חובר ואף היה עדיין “חדש”. הפסנתר יצא החוצה בצורה חייה כל כך ומוחשית עד שמרגישים אותו קופץ החוצה מהויניל בתלת מימדיות מטורפת. כך גם היה עם הביצוע של אויסטרך לקונצ’רטו לכינור של בטהובן יחד עם הצרפתים, הקלטה של EMI. טבעיות הכינור, האצבעות על הגריף והמיתרים, הקשת החלקה והפרזנטציה העגולה והמתוקה שלו עברה בדיוק מפליא! זה אולי אחד הראשים שמעבירים טרנזייטים וטימבר בצורה הכי מפחידה ואמיתית ששמעתי.
ההשוואה מול ה ANNA של אורטופון שהוא עד היום ראש הרפרנס הפרטי שלי לא איחרה לבוא ומה שה ANNA מגדילה לעשות זה מן אפורטלס מופלא. האנה הרבה יותר מאוזנת אך גם מנומסת מאד ולפעמים מה לעשות רוצים שסנר יתן SLAM ויפקח לך את העין בפתאומיות או שטוטי של תזמורת שלמה לא תהיה הכי לינארית בעולם (זה מה שה ANNA תעשה כלאחר יד, שזה מרשים לכשעצמו מבלי למצמץ) אלא תפציץ את הבמה הוירטואלית וזה מה שהקוליברי סטרדיוואריוס עושה.
אך אם תשאלו אותי מה אציע למישהו שרוצה לקפוץ עכשיו לגובה המחירים של הראשים הללו (זאת אומרת לכיוון ה 8000-10,000 דולר\יורו) והסט אפ שלו לא עולה כמו גולף GTI חדשה, אני כנראה אציע את ה ANNA קודם כל, היא יותר ALL ROUNDER, היא מנומסת יותר, מאוזנת, מפורטת במידה מבלי לעשות WOW אמנם, אבל יש שם פשוט הכל! בסופו של דבר שמסתכלים על זה דרך עדשה ראלית, מבינים שהאורטופון ANNA למשל הוא ראש “מושלם” למי שאוהב וצריך את זה, הקוליברי של VDH זה סטוץ מדהים, זה לצאת עם דוגמנית מדהימה שבוע שלם בפריז ולשכוח מהחיים וזה לא פחות מלהיב ומפתה.
על טריו ג’אז, או על סקסטט עם רולינס ומיילס יחד על הבמה, כמו גם הדפסות של מיוזיק מאטרס או פאבלו אין בכלל מה לדבר. הקוליברי המטורף זורק אימג’ ואוויר קילומטרים קדימה ואחורה. הראש הזה מוציא ממך אנרגיות כאילו אתה עושה את האלפים הצרפתיים על 488 בפול גז. זה מטריף זה מפמם דם ואדרנלין בכל הדרך, אך שמגיעים לנקודה מסויימת חייבים להוריד את הרגל קצת מהגז מידי פעם ולנשום.
לחיות באופן מלא (ז”א לאורך זמן רק איתו) עם הראש הזה אני מניח שאפשר ואפילו יהיה כיף חיים, אבל מי ששומע כמוני 6 שעות ביום מוסיקה בחדר עם מערכת שגם ככה מאד מאד פתוחה, מפורטת ורזולטיבית זה אולי יהיה קצת קשה עם הקלטות מבריקות ונוצצות לכל אורך הזמן. פשוט יוצאים מיוזעים מהחוויה. (למזלי יש לי כמה זרועות וכמה ראשים, אז אני יכול לתפור סאונד על פי תקליט, הקלטה, מצב רוח… )
זה FUN טהור, אך לפעמים אני צריך את הראשים הנוספים שאני מחזיק כדי לגלוש בנעימים על גבי תקליטים שהם קצת פחות מושקעים. אה כן! למי שלא הבין; הקוליברי לא יסבול “ספרייה” מוזנחת
מי שלא השקיע ,ברבע מדף, לפחות של הוצאות לעילא, חבל לו על הכסף. הראש הזה מוציא הכל, אבל הכל!! מהתקליט. אתם תשמעו כל בעיה, כל צ’יפ בגרוב כל מפרט שנפל בחדר האולפן או מזגן שהרעש שלו חילחל למיקרופון מחדר ההקלטה. הפירוט והרזולוציה הם של צילום 8K ולא של פילם…למרות הזרימה, למרות הקפיצים הפחות קשיחים בוורסיה הזו וכן הלאה.
אך עדיין עם כל הנאמר, הוא מוסיקאלי, מתוק יחסית, עם גוף מלא, אך לא שמן. נגיד חטוב? שיהיה חטוב.
בקרוב מגיעים ראשים וזרועות נוספות שרכשתי לעצמי.. עכשיו שיש AF3 שיכול לקחת 4 זרועות, אז מתחילים לחגוג באמת. כך שלקוליברי תהיה תחרות קשה על זמן התקליטים שלי, אך בהרגשה כללית, אני חושב שזו הייתה קנייה מרגשת במיוחד. גם כי מאד הסתקרנתי לגבי איכויות הראש מהדגם הזה, גם אולי בגלל הפחד האיום להתעסק איתו (חוויה מאד מיוחדת ומאד מספקת בסופו של דבר) וגם לבסוף בשל הפרזנטציה והאיכות הסונית הפנומנאלית שלו. לטעמי זה דגם שנעמד בגאווה רבה בחוד החנית היום יחד עם ה ANNA, הגולדפינגר של קליר אודיו, האטלס של ליירה, ה פלטיניום של MSL, הקולרטסון של קוואטצו, הקאי של איקדה ואחרים רבים שמעטרים היום את דפי הסקירות והמגזינים.
אבל זה כבר עניין של טעם ואקסטרימיות. בקרוב עוד כמה כאלו על ראשים סופר סופר מעניינים ואקזוטים שרכשתי וממתין שיגיעו.… ואם הגעתם עד לכאן.. SAY HEY.
אביעד.
