אני שואל כיוון שאני אוהב לשמוע תקליטים אבל לרוב כשמשווה אחד לאחד, על דיסק אני שומע יותר טוב, אז אני מחפש מוסיקה שיש לה יתרון יחסי דוקא על וניל.

אתה מדבר על משהו שניסית מאחת הסדרות האלו? או סתם תקליטים אחרים שניסית?

הי צביקה

אצלי המצב הפוך לגבי תקליטיםֿ/דיסקים.. כמעט תמיד הויניל נשמע לי יותר טוב [זה בתכלס תלוי ממה עשו רימסטרינג] , בייחוד אם מדובר על הבלונוטים שמוזכרים כאן כי ההמרה לרוב מבוצעת מהסלילים המקוריים.

מואנינ׳ והרבה בלונטים אחרים יצאו באמת בסדרת ה 75 אבל זו סדרה שהמסטר שלה היה דיגיטלי ולכן לא זהה בשיט למקור והסאונד יחסית פח.

ישנם סדרות כמו מיוזיק מטרס והסדרה שמוזכרת כאן [טון פואט] שהמסטרים הם הסלילים המקוריים, המהנדס שביצע את ההמרות הוא קווין גריי [הטוב ביותר] והאחראי על כל הסיפור הוא ג׳ו הארלי [בחור מאוד רציני ומוכר בתחום] - כל זה מביא תוצאה מדהימה.

מיוזיק מטרס וטון פואט זה אותו הדבר לכאורה רק שההפצה של טוןפואט דרך יוניברסל [הפצה הרבה יותר גדולה] ולכן המחיר מוזל.
מואנינ ספציית לא יצא בטוןפואט [נדמה לי, בטוח שעמי יתקן אותי אם כן ] אבל במיוזיק מטרס כן.

לא, לא השוואתי ב blue note מהסדרות האלה בין תקליט לדיסק, אבל מכיוון שלרוב אצלי הcd מנצח, (ולתחרות נכנס עכשיו גם סטרימר צנוע) ואני כן נהנה מצליל אנלוגי, אז מוצא עצמי בודק כל הזמן מה כדאי לקנות בתקליט אז שאלתי לגבי הסדרות האלה.

ולאיציק, ההבדל המשמעותי בין TP ל-MM הוא בחומרים. הייתי אומר שה-TP יוצא יותר רחוק וחופר יותר עמוק. לא שאפשר להגיד משהו רע על הבחירות של MM. צריך להבין שאת שתי הסדרות מנהלים ג׳זופילים מהמעלה הראשונה. MM התחילו כשיתוף פעולה בין רון רמבך לג׳ו הארלי עם סטיב הופמן וקווין גריי על הרימסטר. המטרה המוצהרת של Don was כשביקש מה-Tone Poet (הארלי) להוציא את הסדרה שלו, היא להוציא הדפסות באותה רמה עבור בלו-נוט.