Lush Life
מגבר משולב Unison Research S6
אולי הייתי יכול לסכם את הסקירה הזאת בפיסקה אחת. רואים את המגבר הזה? הוא נשמע כמו שהוא נראה.
אבל ליבי יצא אל חברנו דג, והיה לי חבל שלא יהיה לו מה לקרוא עם הסהרונים מחר בבוקר אז בכל זאת אשרבב עבורכם כמה פיסקאות.
לאלו החוששים שמדובר באוטוסוגסטיה ארגיע שהכל נאמר בבדיחות הדעת ובדקתי את המגבר בכל הרצינות.הספקנו להכיר את חברת Unison Research האיטלקית ב
סקירת ה- CDE כך שנוכל לדלג על פרק ההיכרות עם היצרן. רק נזכיר שמדובר בליין ה- Single Ended מבוסס השפופרות (ולא בליין ה- Unico ההיברידי).
בליין זה מתארחים לא פחות משמונה (!) מגברים משולבים, כולל התוספת החדשה ה- S9 אי שם במרכז הליין, כאשר ה- S6 ממוקם שני מלמטה.
ה- S6
החבר הפוטוגני הזה הוא לא רק פרצוף יפה. עם הספק מוצהר של 35 וואט לערוץ בתצורת Single Ended Class-A דרך שש שפופרות EL34 (שלוש לערוץ) ושתי ECC82 (אלקטרו הרמוניקס מתואמות מסופקות עם המכשיר) הוא מספק סאונד עשיר ועסיסי ואפילו מפתיע ברמת הסמכותיות שהוא מפגין מול הרמקולים שלי. אך אני מקדים את המאוחר.
כמו מרבית מוצרי החברה ה- S6 מעוצב על טהרת הברזל השחור וחיפוי העץ האדמדם/כתמתם. במקרה שלנו חיפוי העץ המייצר קוים עגולים הוא די סימלי בפינה הקידמית שמאלית, אך הטאץ' הזה משליך עמוקות על העיצוב מבלי להיות מוגזם או מאוס.
איכות הגימור וההרכבה ביחידה הנבחנת היתה מצויינת. משקלו המשמעותי של המגבר (שמושפע כנראה בעיקר מהשנאים הכבדים באחוריו) עוזר גם הוא לתחושת ה- "ערך". גם שש הרגלים הנחוצות לתמוך במכשיר כמו שצריך.
שמונה השפופרות מותקנות על מין פלטפורמה אליפטית ממתכת, זה נותן הרגשה שה- EL34 מותקנות באלכסון. האלכסוניות, האליפטיות של הפלטפורמה והקווים העגולים שחיפוי העץ מייצר שוברים את המראה המרובע והמתכתי שהמארז מייצר, עד כדי כך שאתה בכלל לא שם לב אליו, ולא מפריע בכלל לתהליך העובדה שהוא שחור.
מה שכן מרבעת בחזרה את העיצוב, ולמעשה מסתירה הרבה מהיופי של המגבר היא אותה רשת המגנה על השפופרות. אישית הייתי נפטר ממנה אם אין סכנת ילדים.
אולי כמיטב המסורת שהוא מנסה לשמר, ה- S6 אינו מאובזר בהרבה ממיטב הגאדג'טים והשיכלולים.
בורר מקורות מכני גדול בצד ימין של הפאנל הקידמי, מתג להפעלת כניסת הטייפ (מוזר, למה לא בבורר?), בורר ווליום מסיבי ונורית חיווי on/off.
בורר הווליום נשלט מרחוק, במקרה של הסט הנבחן על ידי שלט ה- RC2 אשר עושה שימוש רק בכפתורי הווליום.
בצד שמאל נמצא את מתג ההדלקה/כיבוי הראשי. משום שהמכשיר צר יחסית אני לא רואה בזה בעיה, אני מניח שלכל אחד יהיה קל מאוד לשלוח לשם את היד גם אם הסטנד לא רחב במיוחד.
בחלק האחורי נמצא קונקטורים לרוב.
ארבע כניסות סינגל אנדד בעלות קונקטור RCA, כולן מסומנות בשחור (במקום שחור ואדום) ורק אותיות קטנות (L/R) לצידן מרמזות לנו איך לחבר. מאוד לא נוח בחושך או תוך תנועה אקרובטית לחיבור כבל.
כניסה ויציאת טייפ (שוב, סינגל אנדד RCA כמובן).
לא רק העובדה שקונקטורי ה- RCA לא צבועים בצבעים הסטנדרטיים הפריעה לי. הם גם קטנים וצפופים מה שמקשה על חיבור כבלים עבים וכבדים.
הטרמינלים לחיבור רמקול בעלי אפשרויות ל- 4 או 8ohm, דווקא נוחים איכותיים ומרווחים.
סטאפ
הסטאפ של ה- S6 היה קל ופשוט ועבר ללא דרמות מיותרות. אולי מלבד נושא צבעי ומרווח קונקטורי ה- RCA.
המגבר פועל בטמפרטורה גבוהה מאוד ולמרות שלמדף התחתון בסטנד שלי יש מקום לאכלס אותו, כולל מרווח איוורור, חששתי הפעם לגימור הלכה ושלפתי את פנים המדף העליון לספק איוורור משופר.
ה- S6 מחמם את סביבתו הרבה יותר מה- Emille לדוגמא. גם את הסאונד.
נגן התקליטורים היה כמובן נגן הבית, ה- MBL 1531, אינטרקונקט Siltech Compass Lake וכבל רמקול Crystal Cables Ultra.
בגזרת הרמקולים נחליף היום שני סטים, נתחיל עם הלאונורה ש
נסקר בשבוע שעבר ומייד נעבור לצמד ה- WLM המוכר.
סאונד
עת סקרתי את צמד הלאונורות העלתי טענה שאיזונו הבלתי רגיל של הרמקול ירוויח לדעתי רק מהגברה יקרה ומאוזנת מאוד. רצה הגורל והמגבר הבא שהתייצב לבחינה, ה- S6, אינו יקר בצורה בלתי רגילה ומאפייניו הסוניים כפי שנגלה בפירוט בהמשך, אינם בדיוק על הצד הניטראלי אלא הצד הרומנטי, MIDי, חם ומפנק.
הזדמנות מצויינת לבדוק את התאוריה.
Peggy Lee – Black Coffeeכמעט כל אחד מכיר את הביצוע החזק של הגב' לי ל- Fever, ובכלל בתוך הז'אנר היא מצטיירת אצלי תמיד כאחת הזמרות היותר כוחניות של התקופה. אך הפנינה הזאת די שונה, כאן מנצלת פגי את קולה המעושן לביצועים עדינים ומצמררים כשהיא מלווה בקבוצה מצומצמת שמשאירה את הפוקוס על שירתה אך מעניקה את התמיכה הנזקקת. אלבום חובה אגב.
הרימסטר (שכולל אגב שילוב של טרקים משתי ההוצאות של האלבום, גירסת ה- 10" מ- 53 וגירסת ה- 12" מ- 56) משנת 2004 מפתיע אותי תמיד באיכות הסאונד שלו. לא הקלטה אודיופילית כמובן, אך בכל זאת נקיה, בעיקר בקולה של פגי ובחוסר ההיס.
ה- S6 מרנדר את האלבום בצורה שבהחלט מתאימה לו, קולה של פגי גדל, התחמם ויוצא יותר החוצה.
החצוצרה הקטנה שלעיתים מוקלטת ממרחק גדלה גם היא ומרגישה הרבה יותר בשרנית.
הקונטרה באס מלא ומשמעותי, אולי טיפה יתר על המידה, אך הנבל והפסנתר קצת איבדו ריאליות.
הפתיחות הבלתי נדלית של הרמקול מושפעת כמובן מהאופיו של המגבר, אך התוצאה כלל לא סגורה.
Enrico Pieranunzi trio & Ada Montellanico – ma l’amore noניתן קצת כבוד למורשת יצרני ה- S6 עם אלבום הקונספט הזה שכולל עיבודי ג'אז לשירים איטלקיים וותיקים ולצידם סטנדרטים באנגלית עם חומרים צפויים כמו הגרשווינים (But not for me) וגם כמה פחות צפויים (The fool on the hill של לנון ומקרטני).
לא להתבלבל, למרות הנפשות המוכרות (הטריו של Pieranunzi עם הופעות אורח של Lee Konitz ו Rava) זהו אלבום ווקאלי בחסותה של הגב' Ada Montellanico.
האמת היא שהווקאל באלבום הזה פחות מעניין אותי, אני הרבה יותר נהנה מההפסקות בשירה כשנותנים למאסטרים האיטלקיים לעשות את שלהם (נו טוב וההוא האמריקאי), אבל בסך הכל לא רע.
לא בטוח למה, אבל באלבום הזה מתנגן הפסנתר הטוב ביותר ל- S6. הוא לא נשמע MIDי מידי או "תקופתי". קולה של מונטלניקו מעט גדול מאשר על הסטאפ שלי ויוצא יותר החוצה, הוא גם יותר חם ואולי עשיר אבל בכלל לא סגור.
כמו במרבית המוצרים מבוססי השפופרות, כלי הנשיפה גדלים, יוצאים החוצה ומלאי טקסטורות.
המוזיקליות מתבטאת דרך שילוב ה- MBL 1531 עם ה- S6 וצמד הלאונורות נהדרת. אפשר להאזין שעות, ולהכנס למוזיקה ולחוויה. אולי השקט לא ברמה הגבוהה ביותר שחוויתי, אבל יש מספיק יתרונות שמספקים לי תחליף הולם.
לוקח חצי צעד אחורה
כאמור בסקירת הלאונורה כיוונתי את המשתמש הפוטנציאלי להגברה מאוד מאוזנת מחשש שיתרונות הרמקול לא יגיעו לידי מיצוי בהגברה אחרת.
אני עדיין חושב שזה המאטצ' המתאים ביותר, אבל אחרי שניסיתי, אני מבין שיתרונותיו של הרמקול לא ממש נעלמים אם כי די ממוסכים.
הפתיחות והתחום הגבוה החי והמפורט לא נסגר קליל, הוא עדיין שם, ומורגש בקלות. הבאס אומנם פחות מהיר ומדויק, אבל גם לבאס העגול והשמן יש את החן שלו.
כלומר מי שרוצה בכל זאת לשלב את "קסם השפופרות הקלאסי" על רמקול כל כך מאוזן, יכול לעשות זאת, והוא אולי גם יקבל דברים שלא יקבל ברמקול אחר. ה- S6 על 35 הוואט הצנועים שלו מצליח להזיז את הלאונורה ללא קושי בכל התחומים למרות שאני לא תופס אותם כרמקולים קלים כפי שנתוניהם מרמזים.
אך גלשנו מספיק, נחזור לסטאפ הנבחן וזה אומר להפרד מהלאונורות לטובת ה- La-Scala.
Neil Young – Harvestאין בי חיבה מיוחדת לבחור, זאת אתם בטח כבר יודעים. אני מתקשה להתחבר לזמרים בסגנון "רוח הרפאים". אבל האלבום הזה קצת יוצא מן הכלל עבורי, אומרים שזה האלבום הכי "מסחרי" שלו, אני אומר – על הכיפק, לבריאות.
דרך ה- S6 המצב לא שונה, אולי אפילו מרענן. גם אם התיפוף מעט רפה לעיתים והתחום הגבוה שלו נמשך יותר משאני מצפה (בחלק מהטרקים), הרבה ממאפייניו של ה- S6 מחמיאים לאלבום.
קולו הנסתר בדר"כ של יאנג יוצא יותר החוצה וזה עושה לו רק טוב. כמוהו המפוחית ושאר אפקטים.
חששתי שהטרקים התזמורתיים המשובצים באלבום יעמיסו את הבמה יתר על המידה, אך אלו דווקא זכו להפרדה טובה, כמובן שברגעי עומס קולו של יאנג קצת נבלע, אבל הי, זה מגבר לא קוסם.
ה- S6 שמר על פרזנטציה מעניינת, מעט גדולה משאני רגיל אך לא ענקית ולא מעיקה, אך עדיין עוטפת ותלת מימדית.
ברמה המוזיקלית הצליח ה- S6 להעביר את האלבום ברמה מערבת מאוד, כזאת שגרמה לי כמה פעמים לשכוח שאני מאזין כרגע לצורך סקירה ואמור לרשום לעצמי את הרשמים.
Mercedes Sosa – Cantoraזהו כמדומני הפרוייקט האחרון של הענקית שעזבה אותנו בשנה שעברה, בו היא מבצעת דואטים מקסימים עם אושיות אחרות מהתחום.
אני חושב שמבין כל האלבומים להם האזנתי זהו האלבום שמביא לידי ביטוי את יתרונותיו של ה- S6 (ומה שלדעתי מחפש הקונה הפוטנציאלי) בצורה הטובה ביותר.
האלבום חוגג את קולה של סוסה ושל שותפיה למסע הזה, לכן אולי הוא מוקלט בצורה שמעניקה להם את הבמה לה הם ראויים ואותה הם דורשים.
העושר, השפע, הגודל והצורה בה מתרנדרים קולה של סוסה ושל שותפיה בחדר מהפנטת. זה לא סוד ולא חדש שמיד עשיר עושה טוב לקול האנושי המוקלט, זה בדר"כ מה שמושך אנשים לסוג זה של הגברה.
הכלים המלווים באלבום אינם מאתגרים סטאפים בצורה מיוחדת, אך נוכל למצוא בהם לא מעט ריגושים. לדוגמה בכלי המיתר (כינור, ויולה, צ'לו) החלקים, בחליל המלטף שאינו צורם לרגע גם כשעולה בטווח הטונאלי או הגיטרות העשירות.
העובדה שיש לנו כאן 19 דואטים עם זמרים מכל הקשת הווקאלית הופכת את האלבום לכר בדיקה נרחב לתחום הזה. זמרים בעלי קול נמוך, גבוה או מחוספס, וזמרות מגוונות לא פחות.
כולם נשמעים נהדר ומערב ומדחיקים בי כל חשק לנתח את הסאונד.
ורק בגלל שאין לי ברירה אני מתעקש על הנושא, ומגלה שהם אולי מעט חמים ברמה הטונאלית אך בכל זאת שומרים על ריאליסטיות.
הפרזנטציה שונה כצפוי מסט ה- MBL. בזמן שדרך ה- MBL האלבום מוצג לי כזמרים שעומדים ושרים מולי בקולות מדוייקים ואנושיים, דרך ה- S6 קולותיהם יותר גדולים ומרחפים.
במקרה הספציפי אני יותר נהנה מהפרזנטציה של ה- S6, זה לא כל כך אופיני, אני בדר"כ מעדיף לדמיין את הזמרים שרים בחדר.
Etta James – Burnin’ Down the Houseבחרתי לממש את העומס הטונאלי, ואולי גם הקצבי, עם Burnin’ Down the House של ג'יימס שבטח כבר הזכרתי פעם.
אז גם אם הגברת ג'יימס מידי פעם קצת עייפה בהופעה חייה זו מה- House Of Blues בהוליווד בשנת 2001, הלהקה שומרת אותה ואותנו בקצב ומבחינתי האלבום הזה הוא אחד הרפרנסים להופעה חייה קיצבית ומעניינת.
האמת שלא ציפיתי מה- S6 לגדולות ונצורות כאן, ביצועיו הרומנטיים משהו עד כה גרמו לי לחשוב שיתקשה להתמודד עם משהו קיבצי ועמוס אך שעדיין חייב לתת נשמה אחרת אין לו זכות קיום.
למה עמוס? יש לנו כאן את ה- Roots Band עם לא פחות מ- 12 נגנים, תופים כבדים וגיטרת באס לא פחות (שני בניה של ג'יימס אגב) סקציית כלי נשיפה של חמישה, פסנתר (חשמלי), האמונד... בקיצור הבנתם את הרעיון.
תקראו לזה בלוז, תקראו לזה Soul או אם תרצו R&B, כשהאלבום הזה מנוגן כמו שצריך קשה להתעלם מהאנרגיה, מהנשמה ומהאושר הטהור שהוא מקרין אליך.
וכאמור, למרבה הפתעתי, ה- S6 ניגן אותו מצויין. הבאס הכבד של הגיטרה והתופים היה אומנם קצת מנופח אבל ממש הזכיר באס של הופעה חייה (מוגברת כמובן), בעיקר בווליום גבוה.
גם בשיא העומס קולה של ג'יימס נותר אמיתי ובלתי מושפע ממה שקורה סביבו.
כלי הלהקה מופרדים היטב, אולי למעט סקציית הנשיפה אבל רק כאשר מנגנים בכלים זהים.
אך לא פחות חשוב באלבום הזה, ה- S6 מצליח להעביר את האנרגיה שיש בהופעה. הוא לא מאט אותה, לא מעדן אותה לא "מרדים" אותה.
כ- 73 דקות של עונג צרוף.
Louis Armstrong & Duke Ellington – The Great Summitהמפגש ההיסטורי בין שני ענקי הז'אנר באולפן RCA בשנת 1961 הפיק 17 טרקים שמובאים כאן בגירסת רימסטר, על תקליטור כמובן.
האמת היא שבמקור התכוונתי להציג כעת אלבום בכיכוב כלי נשיפה כלשהו, שכן לאורך האודישן הצטיין ה- S6 (כצפוי) בהצגה מענגת של כלים אלו.
ובעת שאני מתלבט עם עצמי בין חצוצרה לסקסופון, כך אל מול מדפי הדיסקים, התעקש אלבום זה שאאזין לו. מי אני שאתווכח עם אלינגטון וארמסטרונג?
אז למרות שהתאוריה מתאימה למה שרציתי, בכל זאת ארמסטרונג בתוספת קלרינט וטרומבון אמורים לספק לנו מספיק כלי נשיפה.
בפועל ארמסטרונג שר לא מעט במקום לנגן, הטרומבון בדר"כ די נחבא אל הכלים במיקס והקלרינט לא מנגן באוקטובות שרציתי.
מכמה סיבות החלטתי להשאיר דווקא את האלבום הזה בסקירה.
הראשונה היא ששמתי לב שלא היה לנו ביטוי של ג'אז קלאסי ותיק עד כה. והקלטת הסטודיו הזאת מרונדרת כל כך יפה דרך ה- S6 שחבל לפספס.
בולטים לטובה כאן דווקא הפסנתר הנכון והפעמוני, והבאס המפתיע במשקלו.
לעומתם הקלרינט והחצוצרה מוקלטים קצת "שטוח", כאילו רחוקים מידי מהמיקרופון. כמובן שעדיין ניתן לזהות את החמימות והטקסטורות השפופרתיות, אך עוד קצת "אויר" היה נותן פה יותר קונטרסט ומבליט יותר תכונות אלו.
האוירה מאוד תלת מימדית, המצילות קרובות בצד ימין, הקלרינט קצת מאחוריהן, החצוצרה במרכז והפסנתר מאחור (רחוק).
ממש כיף להאזין.
סיכום
לפני מספר שנים הייתי עד לפעילות גוברת של תנועת הסאונד "האיטלקי" בארץ. בתאוריה הסגנון מתאים לטעמי האישי, גם מבחינה סונית טהורה וגם בדרך שמוצרים כאלו מעבירים את הסגנונות המוזיקליים שאני אוהב.
רצה הגורל והתגלגלתי ברכישותי לכיוון אחר אותו למדתי לאהוב והיום קשה לי להפרד ממנו, אך אולי תמיד אשמור פינה חמה לסגנון.
ה- S6 מייצג עבורי את מגבר השפופרות הקלאסי. מיד חם, רומנטי, שופע, יוצא, עם טיפ טיפה roll off בתחום הגבוה ובאס עגול ובשל.
פרזנטציה מעט גדולה, לא ענקית במקרה שלנו (ומבחינתי זה טוב), תלת מימדית ומעניינת.
ברמת המוזיקליות הציע ה- S6, לפחות בסטאפ הנסקר, התחברות טוטאלית לחוויה המוזיקלית תוך שמירה על קצב והטעמה מוזיקלית. הוא הפתיע אותי ביכולתו לעשות זאת גם במוזיקה יותר אגרסיבית או מהירה.
זהו מגבר שונה עם מטרות שונות מהמגברים שסקרתי עד היום, כולל הסטאפ האישי שלי וההשוואה קצת מיותרת.
אך בכל זאת אומר שסט ה- MBL מציע תוצאה יותר מאוזנת, "שקטה" וטווח טונאלי רחב בהרבה.
מול מגברי ה- Audio Space שנסקרו באתר ה- S6 מציע צליל יותר חם, רומנטי ומוזיקלי על חשבון תחום תחתון בריא יותר והרגשת הכח המתפרץ של ה- Audio Space.
כמו כל מגבר שפופרות, התוצאה הסופית מוגדרת לא מעט על פי סוג השפופרות המותקן במכשיר. במקרה זה עבדתי רק עם השפופרות המקוריות וההתייחסות היא כמובן לתוצאה זו.
היה לי כיף ומעניין לחיות קצת עם מגבר מזן אחר, הוא ביצע נהדר את הסגנונות המוזיקליים שאני שומע לרוב, ולמעשה לא נכשל בשום סגנון שבחנתי.
לוותיקים שאוהבים את סגנון הצליל המתואר כאן אני בטוח שלא חידשתי כלום, ה- S6 הוא מוצר ותיק ומוכר. אך למי שחדש בתחום, או מגלה זיקה חדשה לסגנון, ובעל סטאפ מתאים (ה- WLM התגלו כפרטנר נהדר אגב) אמליץ לו לקחת את ה- S6 לאודישן.
נתונים טכניים
הספק: כ- 35 וואט לערוץ
עכבת יציאה: 4-8ohm
שפופרות: שש EL34EH ושתי ECC82
מידות: רוחב 33 ס"מ, עומק 45 ס"מ, גובה 20 ס"מ
משקל: 25 ק"ג
סטאפ בחינה והשוואה
מקור: MBL 1531
הגברה: MBL 8011S, MBL 5011
כבילה - חשמל: ELROD, MBL & PS Audio
כבילה - סיגנל: Siltech SQ110, Siltech Compass Lake, Crystal Cables Ultra
סטנד: Finite Elemente Pagode Master Reference
רמקול: WLM La-Scala
מחיר : 17,900 ש"ח
יבואן:
ארמה אודיו