עכשיו 23/01/18 15:30

פורסם: 24/01/12 08:50 ע"י Byrdio


Mikhail Simonyan - Two Souls



samyon1.JPG



Two Souls

יש כנראה במים, באוויר או בקרח של סיביר הרחוקה, משהו שמוציא כנרים משובחים.
זהו כבר השלישי עם שם עולמי. יחד עם ואדים רפין וונגרוב המדהימים, אני כמעט בטוח שעוד נשמע את שמו לא מעט בעתיד.
בעיקר בשל כישרונו כמובן, אך גם בגין דחיפתו של הלייבל בו הוא חתם לאחרונה דוייטשה גרמופון.
מיכאל סימוניאן נולד בנובר-סיביר בשנת 1989 וכיום הוא כבר מופיע ומקליט בצורה מקצועית שלא לדבר על שמו שהולך
לפניו. מיכאל התחיל לנגן בכינור בגיל חמש בעוד הוא מהווה את הדור החדש למוסיקה בשלטון ההולך ומתפורר של
הגוש הרוסי. את בכרותו העולמית הראשונה עשה בניו יורק בגיל 13 לא פחות, ששם ניגן את הקונצ'רטו של שימנאוסקי
והצליח להדהים את היושבים בקהל, את התזמורת והאורחים הנוספים שבאו לקונצרט. מאז הצליח לזכות בהמון פרסים
כמובן ולא פחות חשוב לנגן, להופיע ואפילו להקליט ביצוע של סונטות לכינור מאת פרוקופייב.
לפני כמה חודשים, מיכאל הוציא תחת מטריית דוייטשה גרמופון זוג קונצ'רטים נפלאים לכינור יחד עם קריסטיאן יארבי
בעמדת הניצוח והתזמורת הסימפונית של לונדון שמלווה אותו בחמימות ובמקצועיות אדירה.

מיכאל סימוניאן בחר לנגן בכותר (או שהכתיבו לו מהלייבל ;) ) זוג קונצ'רטי מצוינים.
הראשון של המלחין הארמני ארם קאצ'טוריאן והשני של המלחין האמריקאי סמואל ברבר.
הסגנונות המנוגדים והכמעט איקונים הללו של רוסיה ואמריקה.. נבחרו כדי להשלים אחד את השני ללא ספק.
אך בהאזנה הם גם שונים מאד באמירה, בטכניקה, בפרייזינג ובהגשה של כל אחד מהם אל המאזין.

קאצ'טוריאן, מלחין ארמני רוסי שנולד בתחילת המאה ה 20 והתפרסם בעיקר בגין הבלט שלו ספרטקוס, או יותר נכון
בזכות האדג'יו מבלט אחר, שלאחר מכן היה בשימוש באחד מסרטיו של קובליק (אודיסאה בחלל) ובסרטים אחרים.
המלחין, כתב מוסיקה נוספת כמובן לרבות קונצ'רטו מצוין לכינור שבו הוא שילב את הפולקלור הקרוב לליבו והכניס אותו
למסגרת ביצועית קלאסית.
סימוניאן, מצליח לנגן את היצירה באופן מצוין עם טכניקה מופלאה, מדויקת ומלאת אנרגיה. ההבנה או החיבור שלו
ניכרים בין התווים "המוזרים" המנוגנים ביצירה זו. המוסיקה קצת שונה לאוזן המערבית שרגילה לשמוע "קלאסית"
מאזורים באירופה ופחות כזו שמגיעה מתרבות קצת יותר "עממית".
הקונצ'רטו נשמע צועני בחלקו, שמח בחלקו, עצוב בחלקו ועם המון דרמה וייסורים. את הקדנצה סימוניאן מצליח לנגן
עם לצאת מהקווים ומבצע אחת בבכורה עולמית שלעולם לא הוקלטה. שם הוא מוביל את היצירה לרמת טכניקה
מטורפת, עם תפסים כפולים ומשולשים מצידו ושליטה מעולה בקצב ובריתמיקה.
הקונצ'רטו למרות שנשמע מוזר לאלו שלא מכירים, זורם בליווי התזמורת הלונדונית ובעזרת חברו של מיכאל, קריסטיאן
יארבי. זו יצירה מדהימה עם המון אנרגיה מיוחדת, תווים לא שגרתיים לפעמים, אף לא אה דיסוננסים. אלא מלודית מאד
וזורמת על אף איך שזה נקרא או נשמע.
יש כמובן להתרגל מעט לסולמות השונים ולהרמוניה המיוחדת שמגיעה מפולקלוריות מסוימת, במקום הרמוניה קלאסית,
רומנטית אולי, מאזורי אירופה המערבית.
בסופו של דבר ההקלטה החדשה של הקונצ'רטו בתקווה תביא קצת יותר מודעות אליו ואף נשמע ממנו ביצועים רבים
יותר. (יש כמובן ביצועים מופלאים מהעבר ליצירה הזו, פרלמן למשל ועוד).

smyon2.jpg



הקונצ'רטו השני הוא של סמואל ברבר. מלחין אמריקאי שבעצם נאמר עליו שהמציא את הסאונד הקלאסי, האמריקני האותנטי.
מה שזה לא אומר. ברבר נולד כמה שנים אחרי קאצ'טוריאן, אך חולק את אותה התקופה הפוסט
רומנטית\מודרנית הזו כמוהו בדיוק. רק מהיבשת שמאכלסת את המעצמה השנייה, או הראשונה, תלוי איפה נולדתם ;).
הקונצ'רטו שהוא כתב לכינור מלודי וענוג מאין כמותו. בשנים האחרונות אני מגיע אליו לא מעט, בעיקר בגין ביצועו מידיה
של הילרי האן שהוציאה אותו לפני שנים.
בשונה מאד מהקונצ'רטו הראשון באלבום, כאן המלודיות והמרחבים הפתוחים ניכרים מאד. התווים מסודרים יותר
וההרמוניה נגישה הרבה יותר. כבר בפתיחת היצירה אנו שומעים את הקבלה ואת הרכות של המערב. הקונצ'רטו הזה
גם נשמע הרבה יותר קיטצ'י בהשוואה, אבל כך זה שעוברים בין היבשות.
סמיוניאן מצליח להעביר חלק מהסוכר מעליו ולנגן את היצירה עם הרכות המתבקשת אך מבלי להיכנס לבורות או ליפול
בין הכיסאות יותר מידי. הטכניקה שלו עדיין ניכרת מאד גם פה, ובעיקר בפינאלה המהיר של היצירה. התזמורת המלווה
עושה זאת בחן, למרות שהייתי מרוצה אם הייתה קצת יותר דחיפה מצידם בביצוע הזה, אך אני מניח שאי אפשר
לקבל "הכל".
היצירה הזו היא אחת היפות שיש ברפרטואר ואני די שמח שהוא בחר להכניס אותה יחד עם הקאצ'טוריאן. בלי שום
קשר לניגודים המנטאליים והמסורתיים שיש בין היצירות, ההשלמה בין הקשה והרך, הנחמד והעממי יותר, העני
והעשיר, יש פה גם השלמה טכנית ואומנותית. מה שגם, דוייטשה גרמופון סוף סוף לא נכנעו והוציאו את הצ'יקובסי או
המנדלסון שוב אלא בחרו זוג יצירות טובות ומכובדות ביותר מבלי שיחשבו למס שפתיים בלבד.

שאפו.




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות