עכשיו 19/03/24 11:33

פורסם: 13/01/10 21:45 ע"י aloni


מגבר משולב Trafomatic Experience Elegance



Trafomatic Audio Experience Elegance Integrated Amplifier


כידוע אני בעליהם של זוג רמקולים צנועים מתוצרת WLM, את הסיפור המלא אפשר לקרוא כאן למי שפיספס. ומה הקשר לסקירתנו הנוכחית?
ובכן, מר. Sasa Cokic מ- Trafomatic עובד לאחרונה בצמוד לחברת WLM ומייצר עבורם סדרה שלמה של אלקטרוניקה, בעיקר שפופרתית.
בתערוכת מינכן האחרונה (09) הודגם רמקול ה- Entry Level הנוכחי של WLM (סטלה) עם זוג מונובלוקים מרשימים, והסט נשמע פשוט נפלא.

כמובן שמהרגע ששמעתי את הסטאפ הזה תהיתי איך ישמעו מוצריו של Cokic בסטאפ שלי.
לפני כחודשיים דווח לנו שלוני מ- Orac Audio הביא לתצוגה את ה- Experience Elegance, המשולב החדש, כמעט בהופעת בכורה עולמית. למעשה המוצר עלה רק כעת לאתר החברה, ובינתיים רק בסקשן ה- "חדשות".

אין להתבלבל עם מגבר הכח Experience Elegance שהיה בתצוגה אצל Orac ונסקר על ידי חברנו אייל בפורום הכחול לקראת סוף שנת 2008. ה- Elegance הנוכחי הוא בעצם אבולוציה של הדגם הקודם, וחולק עימו מספר מאפיינים אך הפעם בתצורת מגבר משולב ולא פאוור בלבד.

מעט על החברה


כפי שניתן לנחש על פי שמה, חברת Trafomatic הסרבית ביססה את עצמה קודם בתחום השנאים (Transformers) בעיקר הטורוידיאליים (צורת טבעת) וזאת משנת 1997.
תחילה סיפקה שנאים לחברות אודיו אחרות ולפרוייקטי עשה זאת בעצמך, ויותר מאוחר יצאה בליין מוצרי אודיו מתוצרתה.

אומרים שבמוצרי הגברה, בעיקר שפופרתיים, אין הרבה חדש תחת השמש ואיכות הרכיבים היא בעצם שם המשחק. לחברה שמייצרת בעצמה את השנאים, והלא הם שחקן מרכזי בסיפור, יכול להיות יתרון עצום לכן לא מפתיע שהם נכנסו גם לתחום המוצרים.

מוצרי החברה כבר הספיקו לעבור מספר גילגולים, אני מכיר לפחות שלושה. המוצרים הראשונים נחשבו לבעלי יחס עלות/תועלת מעולה, עם הזמן והניסיון כנראה שהרשתה לעצמה החברה להעלות קצת את התמחור. לגיטימי בהחלט.

המגבר המשולב - Experience Elegance



בדומה למקדימו נטול דרגת ה-פרה, ה- Elegance עושה שימוש בארבע שפופרות 6550s (או KT-88), בשונה ממנו הוא משתמש בשתי ECC81 כ- input ושתי ECC82 כ- driver. השפופרות המקוריות שמגיעות עם המכשיר הן מתוצרת Svetlana ל- 6550s ו- Electro Harmonix ל- 81 ו 82.

המגבר מספק 45 וואט בקונפיגורצית push-pull, ובעל שלוש כניסות סינגל אנדד בעלות קונקטור RCA (ברגישות 0.8 וולט).
עוד באחורי המכשיר יציאות הרמקולים, כנהוג במגברי שפופרות קיימים חיבורים יעודיים לרמקולים בעכבה של 8 אוהם או 4 אוהם. הטרמינלים עצמם לא מהקונבנציונאליים, הם אולי נוחים מאוד לחיבור לכבלים חשופים או בננה, עם ספיידים קצת פחות נוח.

Trafomatic Audio Experience Elegance Integrated Amplifier


השלט המצורף שולט בווליום בלבד. הוא קטן, נאה ונוח, אך לא ניתן לבחור בעזרתו כניסה, לכבות או להדליק, או אפילו לעשות mute.
האמת שזה לא ממש נורא, ולא הפריע לי כלל במהלך תקופת הסקירה גם כשהשתמשתי בשלושה מקורות.
היה נחמד, וללא ספק עדיף, אם כפתור הכיבוי/הדלקה היה לפחות על הפאנל הקידמי ולא נסתר שם מאחור. ציוד שפופרתי לא נוהגים להשאיר דלוק 24 שעות ביממה כך שיש בו שימוש תכוף.

הפעם אהבתי את עיצוב המכשיר ואת איכות הבניה שהוא משדר. המכשיר הנבחן הגיע בצבע בלאק-פיאנו (אופציה בתשלום) עם שכבות לכה שמעניקות לפאות המכשיר תחושה חלקה ואסטטית. בניגוד למכשיר הקודם השנאים באחורי המכשיר חושפים את צורתם ולא מוסתרים בכלוב באלקי.
גם פלטת הלוגו והבוררים שיפרה קצת את עיצובה, בטח מהגילגול הקודם בצבע הזהב/נחושת.

Trafomatic Audio Experience Elegance IntegratedTrafomatic Audio Experience Elegance IntegratedTrafomatic Audio Experience Elegance IntegratedTrafomatic Audio Experience Elegance Integrated


בניית סטאפ


את ה- Elegance הנוכחי שמעתי לראשונה אצל לוני ב- Orac, מניע את המדפי הבכיר של Neat (ה- Ultimatum MFS). אני יודע שהרמקולים מצויינים, זאת משום שכבר שמעתי אותם מספר פעמים בעבר בקונפיגוריות אחרות. כפי שנלמד מייד גם המגבר נהדר, אך אני לא יכול לומר שהתוצאה באותה קונפיגורציה המריאה.

גם ניסיון עם ה- Momentum 4i הריצפתי לא צלח, והיה מן אפקט "מערתי" בסאונד, ללא אחידות טונאלית או אפילו קצבית.
בחיבור ל- Tucana II שנסקר כאן לפני מספר חודשים התוצאה לא רק שהשתפרה אלא היתה מרשימה בפני עצמה. כח, דינמיות, נכונות טונאלית, אפקט המערה נעלם לחלוטין.

אפשר היה לחשוב שמדובר בסינרגיה, אך אופי הסאונד גרם לי לחשוב שיש כאן אי התאמה ברמה יותר בסיסית. אני מעריך שה- Elegance פשוט לא הצליח להזיז את שני זוגות הרמקולים כהלכה, למרות שהם בעלי נצילות של 88db שאינה ממש בשמיים.

קיוויתי שה- 93db ב-8 אוהם של ה- WLM יעניקו תוצאה שונה, ואכן, כבר בחיבור ראשון ולא מחייב, אפילו לפני חימום סביר של השפופרות התקבל סאונד מפתיע לטובה. לא דומה בשום אספקט למה ששמעתי אצל לוני.

הפעולה הראשונה שביצעתי היתה להחזיר את המכשיר למצב הסטוק שלו. התעקשתי לקחת מלוני את השפופרות המקוריות משום שאני סבור שקודם כל צריך לבחון מכשיר בתצורה בה הוא נמכר.
כשביצעתי זאת גיליתי כי אחת ממנורות ה- ECC81 שרופה או פגומה, לכן נאלצתי להשתמש בזוג המשודרג (מולארד במחיר של כ- 25$ עד 35$).

מבחינת כבילה המכשיר הגיב לשינויי כבילה בדומה למכשירים שלי (כלומר לא היתה לנו פה את הפריבילגיה להעדפה של כבלים פשוטים), השתמשתי בתקופת הבחינה ב- Crystal Cable לרמקולים ו Siltech כאינטרקונקט.

סאונד


כפי שכבר ציינתי הסאונד מצא חן בעיני כבר בחיבור ראשון, אך מאז עוד הייתי צריך לחזור לשפופרות המקוריות ולהתפנות לסקירה אחרת לכמה ימים כך שהתחלתי למעשה את הבחינה מחדש.

המגבר, כשהוא משתמש בנגן האישי שלי כמקור (MBL 1531), העניק פרזנטציה קלילה ומוזיקלית ומפתיעה בנכונותה הטונאלית.


Linda Ronstadt & Ann Savoy – Adieu False Heart
זהו ללא ספק אלבום מדהים לכל מי שאוהב את הסגנון. מה הסגנון? על זה קצת יותר קשה לענות. אוסף של שירים מז'אנרים שונים, החל מפופ ועד פולק קנג'וני בצרפתית, אך גם בהאזנה רצופה לאלבום לא תרגיש אי נוחות בשל החומר המגוון. העיבודים הנהדרים מעניקים לכל הביצועים סאונד אחיד והרמוני, ובליווי של גיטרות אקוסטיות, כינור, ויולה, ובנג'ו הסאונד לוקח אותי לכיוון פולק/קאונטרי/בלוגראס אמריקאי כזה.

ההתאמה בקולן של שתי הזמרות בלתי ניתנת לתיאור ועדיף לשמוע מאשר לקרוא על זה, הן מחליפות ביניהן את תפקיד הסולנית והמלווה לאורך האלבום מה שמעצים את תחושת שיתוף הפעולה שמקבלים כאן.

משום שיש לנו כאן עסק עם שתי זמרות בעלות קולות גבוהים וכלי מיתר כגון כינור שגם עלולים לעלות לגבהים לא טריויאליים, זהו לא דיסק קל לשיחזור במערכת חושפנית. על הסטאפ שלי הוא נשמע מצויין רק כאשר הסטאפ במיטבו (כל הכבלים הנכונים מחוברים, ולא שיחקתי איתו זמן מה), אך כשזה המצב אין גבול להנאתי.

עושה רושם שאת ה- Trafomatic זה לא ממש הרשים. מהצליל הראשון ידעתי שהדיסק הזה עומד להשמע מצויין.
העושר ההרמוני שהתקבל מהכלים ומקולות שתי הזמרות היה מהפנט וממכר. ללא ספק המרכז הטונאלי מקבל כאן דגש. לא מהסוג שגורם לך למאוס בתוצאה לאחר יומיים של האזנה, אבל גם לא ממש צליל ריאליסטי לחלוטין. הייתי מכנה זאת צליל אנושי באמצעים מלאכותיים.

אהבתי את העובדה שהפרזנטציה לא עצומה כפי שהתרגלתי מהרבה מגברי שפופרות בזמן האחרון. הסאונד יותר גדול מאשר עם ה- 8011S של MBL אותו אני מגדיר בעל סאונד קטן יחסית בסטאפ שלי (מתאים לרמקולים יותר גדולים) אך רק טיפה יותר גדול ממה שאני מגדיר כאופטימאלי.

Trunk Funk – Brand New Heavies
אפילו מאותגר פאנקית כמוני יכול להאזין ואפילו להנות מהקבוצה הזאת. בכלל Shelter שלהם מ-97 הפיק כמה להיטים שהיו לקונצנזוס, אבל כאן יש לנו קומפילציה של 18 טרקים מכל העשור (התשעים כמובן).

הסיבה לבחירה ה-"מוזרה" (עבורי לפחות) היא הצטיינותו של המשולב החביב בסגנונות השקטים יותר ורציתי לוודא שהוא מסוגל לספק גם את ה- Groove כשצריך.

האמת שלא הגעתי למסקנה חותכת בעניין. מחד הוא סיפק עניין וקצב סבירים בהחלט, אפילו טובים, אך במוזיקה כזאת מה שלא מכניס אותך ב- 100% לקצב ולמוזיקה קצת מפספס את המטרה.

האמת שגם ה- roll off אפילו בהיותו די מתון בגבוהים קצת מפריע לאלבום הזה להתפתח כמו שצריך. מוזר שדווקא הבאס ה-"שפופרתי" והאיטי לא ממש הפריע לי כאן.

בעצם אני חושב שהגעתי למסקנה, האלבום בהחלט "עבר" עם המגבר הנסקר, אך אם זהו הז'אנר החביב על המאזין אז הייתי יכול לחשוב על מוצרים מתאימים יותר. לפחות בסטאפ הנבחן.

Oscar Peterson – Another Day
במשך סשני ההאזנה הרבים בלטה מאוד לאוזני העובדה שאני חש שפסנתרים נשמעים נהדר על הסטאפ, באופן יחסי למגברי שפופרות אך גם מבחינה אבסולוטית.
האלבום שעלה בפור לתיאור תופעה זו הינו Another Day של פיטרסון שהוקלט בתחילת שנות ה- 70.

אומנם ההקלטה אולפנית, וההוצאה המאוחרת שלי מתהדרת ברימסטר, Perfect Sound ועוד כהנה וכהנה הבטחות, אך המציאות היא שזו הקלטה סבירה ולא יותר.
מבין הטריו הכולל גם באס ותופים (בעצם כלי הקשה) הפסנתר מקבל כמובן את מרבית הפוקוס ולכן האלבום יתאים למשימה שהגדרנו.

פיטרסון העליז כהרגלו מעייף את הפסנתר בזמן שאני מחפש את נקודות העיוות בין האוקטבות השונות אך לא מוצא אותן. הפסנתר מפיק צליל אחיד שאינו משנה את עורו בין הרגיסטרים השונים, ומעבר לזאת הוא נשמע ריאליסטי ונכון טונאלית ככל שאני יכול לצפות מן האלבום הזה. אכן שיחזור מוצלח.

רק שאהיה ברור, ישנם מוצרים, כולל כאלו שבחנתי, שיעניקו פרזנטציה יותר מעניינת לאלבום הזה. קצת להגדיל את הסאונד פה, קצת לזרוק כמה ניצוצות שם, אך בסוף בדר"כ נאבד מאמינותו של הפסנתר.
ה- Trafomatic לפחות בגירסת השפופרות המקוריות, מעניק נכונות טונאלית מבלי להיות משעמם, ומפזר רק טיפ טיפה תיבול מבלי להרגיש צבוע, מעוות או צפוי.
אני אוהב את הכיוון.

Chet Baker – She Was Too Good To Me
נגענו בכמה כלים אך עוד לא אמרנו מילה על כלי הנשיפה, אחת הנקודות החזקות אצל רוב מגברי השפופרות. לכן שלפתי את She was too good to me אליו במשך תקופה ארוכה לא כל כך התחברתי, אני לא בטוח מדוע, יתכן שזה הפסנתר האלקטרוני שכן אני לא מחובביו.

אבל לא הצלחתי להתרחק מהאלבום הזה יותר מידי. יש בו משהו קסום. הוא גם מסמל את החזרה של בייקר לאולפן אחרי סיפור התקיפה והשיניים של סוף שנות ה- 60.
למעשה זה לא אלבום "בייקרי" רגיל, השילוב של ההקלטה (RVG מסתבר) עם ניגון קצת יותר סטנדרטי מצידו של בייקר ופחות אובר-לירי ומשתפך מעניק עניין רב יחסי לשאר האלבומים שברשותי. הוא אפילו שר קצת יותר מדויק וקליל מהרגיל בטרקים הווקאליים.

יש באלבום לא מעט כלי נגינה אך הפעם נתרכז בחצוצרה של בייקר ובסקסופון של דזמונד. החצוצרה של בייקר מרונדרת על הצד הנעים והרגוע אך עם זאת מאוד "פרשי" ומגיחה מנקודות מדוייקות ונכונות על גבי הבמה. תגידו שחצוצרה לא אמורה להשמע כל כך רגוע ויהיה משהו בדבריכם, אך חלק גדול מהריכוך מגיע כאן מההקלטה.

בהתחשב שכך נשמעת החצוצרה של בייקר אתם יכולים לנחש כמה מפתה נשמע הסקסופון של דזמונד, וכשהם מנגנים יחד את תחילתו של הטרק הרביעי – Tangeria זהו עונג צרוף.

כאמור קולו של בייקר מפתיע כאן ביותר דיוק ופחות שבירות, ממש מזכיר לעיתים את התקופה הצעירה שלו, אך גם השיחזור הסוני יוצא דופן. המגבר מוציא החוצה כל ניואנס בקולו של בייקר בלי להגדיל אותו למימדי ענק ומרנדר טקסטורות מעניינות בלי לספק סאונד Midי מידי.

הבאס מעט חלש וקצת הולך לאיבוד, מקווה שלא יקפוץ לכם ישר לראש "אה! ידעתי! המגבר חלש...". אין קשר אמיתי בין "חוזק" המגבר לכמות הבאס, זה יותר רלוונטי לאופיו. אשתדל לזכור להרחיב בסיכום לגבי הבאס. מייד נלמד עוד עובדה לגבי הבאס.

עצור!


בואו נעשה סיכום ביניים למאפייני הצליל של המגבר כפי שהוא מתנהג עם השפופרות המקוריות.
אני לא חושב שבהאזנה עיוורת מישהו היה טועה וחושב שמדובר במגבר טרנזיסטורי, אך אופי הסאונד נוטה לכיוון הנכון טונאלית בלי הרבה טריקים ושטיקים שפופרתיים אופייניים.

הבמה בעלת גודל מספק בהחלט, וצליל בודד בעל גודל ונפח נכון ולא מוגזם.
הבאס מעט ביישן, אך יש לזכור שהחדר שלי מערים קשיים בהקשר הזה כך שיכול להיות שבחדר אחר זה לא היה ממש מורגש.

בקיצור סאונד נכון, טוב, אך לא ממש מפיל אותי לריצפה.
לא סאונד שגורם לי לרצות להאזין עוד ועוד.
לא הסאונד שהרשים אותי בחיבור הראשון של המגבר.

כפי שציינתי בתחילת הסקירה, חשוב לי לסקור מוצר קרוב ככל שניתן לאופן בו יקבל אותו הלקוח הפוטנציאלי. אך משתמשי ציוד שפופרתי יודעים שמגבר כזה הוא בעצם רק בסיס ולא מוצר שלם. הלקוח יכול לקבוע את איכות הסאונד (עד גבול מסויים כמובן) ואופיו על ידי החלפת השפופרות.

במקרה שלנו, כאמור, ליבואן היה סט שלם של שפופרות חלופיות, ודווקא לא מהיקרות או האקזוטיות ביותר. אני מרגיש נוח להרכיב בחזרה את הסט החלופי "המשופר" משום שאני חש שעברנו בצורה מספקת על אופי הצליל של המגבר בתצורת הסטוק שלו.
הסט כולל 4 שפופרות KT-88 Gold Lion Genalex (רוסיות גם כן), זוג המולארד בהן כבר השתמשנו ועוד זוג RCA בערך באותו מחיר.
סדר גודל מחיר כל הסט כ- 300$-350$.

Trafomatic Audio Experience Elegance Integrated Amplifier


Trafomatic Audio Experience Elegance Integrated Amplifier


נתחיל בתאור קצר של אופי הסאונד באלבומים עליהם כבר עברנו, והפעם בסדר הפוך.
צ'ט ודזמונד קיבלו צליל יותר גדול, מבליט יותר ניואנסים וטקסטורות בסאונד. הצליל כעת יותר דומה לציוד שפופרות שאני מכיר אך גודל הצליל עדיין לא מוגזם. בין בינוני לגדול.
הבאס מורגש הרבה יותר, בעל צליל די "בשל" ונמוך מאוד.
הפסנתר של פיטרסון מקבל הרבה יותר משקל, אך זה מגיע טיפ טיפה על חשבון נכונות טונאלית הוא כעת יותר מהנה להאזנה. סאונד קצת יותר "אודיופילי".

ה- Brand new heavies נשמעים כעת הרבה הרבה יותר מעניין. התחום הגבוה אמנם יותר דומיננטי כעת, אך מה שלדעתי באמת משפר את הביצוע זה הבאס, ששמר על אופיו השפופרתי אך פשוט יותר מורגש כעת. עדיין לא מכשיר אופטימאלי לניגון האלבום, אבל כבר הרבה יותר קרוב. מצאתי עוד הוכחה לכך כשתפסתי את עצמי מפזז בדרך למכונת הקפה.

האלבום היחיד שלא ממש הרוויח מהשינוי הוא זה של הצמד לינדה ואן. בעצם זה לא מדוייק. פריטות הגיטרות ושאר כלי המיתר היו כעת הרבה יותר מפורטות, מעניינות ובולטות. הבעיה שלי היתה בקולות שתי הסולניות, הפכתי די רגיש לנכונות טונאלית של קולות כאלו וכעת הן נשמעות לי פחות אמיתיות ויותר משוחזרות ב-"hifi", הפעם גם היו כמה טונים מעט לוחצים בתחום המיד הגבוה. לא משהו קריטי שממש פוגם בהנאה אבל בכל זאת חיסרון. אני לא שולל, ואפילו משוכנע, שיש הרבה שיעדיפו את התוצאה בתצורה זו. אני גם נהנה ממנה.


Sarah McLachlan – Rarities, B-Sides and Other stuff vol 2
ורק בשביל לוודא שלא הרסנו את התוצאה לכל בנות המין הנשי, טענתי ל- CDP את האלבום המגוון הנ"ל שקניתי רק בגלל שאני אוהב את הביצוע ל- Blackbird אך הוא מכיל עוד כמה טרקים נחמדים. נטייתה של שרה לטונים גבוהים תעזור לנו בבדיקה.

ובכן, נמצאו פה ושם טונים מעט לוחצים, שוב לא ברמה ממש מעיקה, אך בסה"כ האלבום התנגן נפלא. הקאבר של River מעולם לא נשמע כל כך מעניין. הוא היה פשוט מרתק.
מדובר כמובן ב- River של ג'וני מיטשל, וכאן שרה עושה עבודה יפה מאוד עם הפסנתר בעיבוד קריסמסי מצויין ומרגש.
(אם כי אני לא בטוח שאוכל להאזין לו אחרי שצפיתי בפרצופים שהיא עושה בסרטון המצורף, ראו הוזהרתם)

המסקנה (אל דאגה, נבדקו עוד הרבה אקזמפלרים) היא ששידרוג השפופרות לא בהכרח פוגע במגזר הנשי, סאונד שונה, יותר אודיופילי אך גם יותר מעניין. עניין של טעם, ואני מעריך שרוב המאזינים יעדיפו את התצורה הזו.

מאיר בנאי – שמע קולי
רבות נאמר על האלבום המחוזק הזה, ותמיד התביישתי שאני לא ממש נהנה להאזין לו בבית. מלבד שהתכנים קצת כבדים עלי, הפריע לי שהסאונד די אנמי על הסטאפ שלי מה שמעייף אותי כבר אחרי כמה טרקים.
ה- Trafomatic, בטח לאחר שידרוג השפופרות, הזריק לי מספיק פילפל על מנת להפוך את הסאונד באלבום משטוח ואנמי לבעל נפח, צורה ועניין.
אני עדיין מסתדר טוב יותר עם הסינגלים מהרדיו (ועדיף ברדיו), אבל בקונפיגורציה הזאת אני בהחלט יכול לשבת ולהאזין לכל האלבום. אפילו להנות ממנו.

Trafomatic Audio Experience Elegance Integrated Amplifier


סיכום


אפשר להוסיף היום לארסנל עוד מוצר מאוד מעניין. הפעם אוכל להמליץ עליו בעיקר לבעלי הרמקולים הקלים להנעה, אשר יזכו לפלטפורמה המגיעה מהמפעל בקונפיגורציה טובה, אך אפשר לקחת אותה כמה וכמה רמות קדימה בקלות יחסית.
לדעתי גם הרבה מעבר לקונפיגורציה שנבחנה, וזה רבותי כבר לא צחוק.

עם סאונד מוזיקלי וקליל, לא נפוח, לא גדול מידי, ולא מוגזם בשום כיוון, המוצר הזה קולע לטעמי האישי ומסתדר נהדר עם הרמקול שלי.

ברמת התימחור המכשיר החדש מגיע כמעט למחיר סט ה- פרה+פאוור הקודם. בהתחשב במוניטין שהחברה צוברת, השפופרות המקוריות שמגיעות עם המכשיר (אם כי לא אופטימאליות כפי שלמדנו) ואיכות היצור/עיצוב המשופרת אפשר להבין את המגמה.

מחיר: 19,500 ש"ח בגימור הנסקר (18,900 ש"ח בגימור עץ רגיל)
לפרטים: אורק אודיו




hifimusic
אודות
תנאי שימוש
צור קשר
אוהבים את
hifimusic?
סקירות אודיו
הכל
הגברה
רמקולים
מקורות
אחר
סקירות מוזיקה
הכל
קלאסי
ג'אז
פופ/רוק/אלטרנטיבי
עולם/ישראלי/אחר
קישורים
מותגים על פי שם
מותגים על פי יבואן
מומלצים
הפורום
הרשם
לוח בקרה
הודעות אחרונות